אנדרה אמל

אנדרה אמל (בצרפתית: André-Henri Louis Hammel; ‏9 במאי 1894 – 9 בדצמבר 1965) היה פסיכיאטר וכומר פרוטסטנטי צרפתי, פעיל המחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה. על פועלו להצלת יהודים בתקופת השואה הוענק לו התואר חסיד אומות העולם.

אנדרה אמל
André Hammel

לידה	9 במאי 1894 פריז, צרפת
פטירה	6 בדצמבר 1965 (בגיל 71) אואז, צרפת
מדינה	צרפת
מקצוע	פסיכיאטר, כומר, לוחם בתנועת ההתנגדות הצרפתית, ראש עירייה
בן או בת זוג	ז'ורז'ט אמל
צאצאים	אוולין סולרו
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה	חסיד אומות העולם (27 באוגוסט 1996) אביר בלגיון הכבוד
קישורים חיצוניים
יד ושם	אנדרה אמל

קורות חיים

אנדרה-אנרי-לואי אמל נולד בשנת 1894 בפריז כבנם של ז'ורז'-אנרי-אוגוסט אמל ושל אנרייט-אלפונסין-ז'רמן לבית איסטאש (Ustache). אמל היה כומר פרוטסטנטי וכיהן בכנסיית "בית הנפש" (Foyer de l'Âme) בפריז בין השנים 1921–1931. בשנת 1930 הגיש עבודה לשם קבלת תואר דוקטור ברפואה הנושא פיזיולוגי-ביוכימי. בשנת 1931 התיישב ביישוב הקטן מלאסיז ביער קומפייאן (Compiègne), בתחום העיירה סן-ז'אן-או-בואה (במחוז אואז (Oise) בחבל או-דה-פראנס שבצפון צרפת) ופתח בו את "בתאני" (Béthanie) - אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים הפרטיים הראשונים בצרפת. הוא היה בו זמנית פעיל חברתי ופוליטי, ונבחר לראשות העיירה סן-ז'אן-או-בואה.

על פועלו ואומץ לבו בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוענק לו אות לגיון הכבוד הצרפתי.

לאמל ולאשתו נולדו חמישה ילדים. אחת מהן, אוולין סולרו , הייתה סוציולוגית וסופרת. בן אחד, מוריס, היה לכומר, בן אחר, ז'אן-פייר, היה מלוחמי תנועת ההתנגדות הצרפתית נגד הנאצים, מעוזריו של אנדרה מאלרו שנודע באותם ימים כ"קולונל ברז'ה" ומאוחר יותר היה מנהל של בית הספר שנודע כ"בית הספר האלזסי" בפריז. אחד מנכדיו של אנדרה אמל היה הספלאולוגי פרדריק אמל.

פעילותו בתקופת השואה

בין השנים 1942–1944 החביא אמל 11 יהודים בבית החולים שלו. היהודים הועברו אליו על ידי רשת מחתרתית פרוטסטנטית צרפתית שכללה את הפסטורים מארק בגנר וטייס, את ז'אק מורי ואחרים. אמל השיג עבור 11 היהודים - מגורשים מגרמניה וילד ממזרח אירופה - תעודות זהות מזויפות עם שמות נוצריים, והציגם כנוצרים פרוטסטנטים. בעתות סכנה - למשל, כאשר ביקרו חיילים גרמנים בבית החולים, לצורכי חיפוש יהודים או אשפוז, או בעתות הפצצות - היה מחביא את היהודים במרתף הבניין. אשתו של אמל, ז'ורז'ט לבית רוסטן (Roustain), בת של כומר שתמך בזמנו בדרייפוס, סייעה לו לטפל הן במטופלים האמיתיים והן ביהודים המסתתרים. היא מתה בפתאומיות מהתקף אסתמה בגיל 44. אמל נותר לבדו והמשיך לגדל את חמשת ילדיהם. למרות זאת לא נטש את המשימה שנטל על עצמו.

הוא הסתיר במוסד שלו גם כמה צנחנים מכוחות הברית.

פרסים ואותות הוקרה

• אות לגיון הכבוד של צרפת בדרגת אביר

הנצחה

בשנת 1996 הוכר אמל על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם. אשתו ז'ורז'ט הוכרה אף היא בתור חסידת אומות העולם.

קישורים חיצוניים

• על אנדרה אמל, באתר יד ושם (באנגלית)
• ביוגרפיה באתר ‏ AJPN (איגוד האלמונים, חסידי אומות העולם והנרדפים בימי הכיבוש הנאצי ביישובי צרפת) (בצרפתית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.