אנדרטה לשואה ולתקומה
ה"אנדרטה לשואה ולתקומה" היא אנדרטה מאת הפסל הישראלי יגאל תומרקין, המוצבת בכיכר רבין שבתל אביב, ואשר נחנכה בשנת 1975. בשנים הראשונות לאחר הקמתה, שימשה האנדרטה כמקום שבו נערך הטקס המרכזי לציון יום השואה בעיר.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| פַּסל | יגאל תומרקין |
| תאריך יצירה | 1975 |
| טכניקה וחומרים | פלדת קורטן, זכוכית (הוסרה) ובטון |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
2,100 ס״מ  |
| גובה |
900 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום |
 כיכר רבין, תל אביב-יפו |
| קואורדינטות | 32°04′49″N 34°46′50″E / 32.080186°N 34.780677°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   אנדרטה לשואה ולתקומה  | |
  | |
היסטוריה
עריכהאת הרעיון הראשוני להקמת אנדרטה בכיכר המרכזית של העיר, שנקראה אז "כיכר מלכי ישראל", קיבלה מועצת העיר תל אביב-יפו בישיבה שנערכה לקראת יום העצמאות תשי"א. אנדרטה זו, שלא נבנתה לבסוף, נועדה לציין את חיילי העיר אשר נפלו במלחמת העצמאות. בנוסף, אושרה גם הקמתן של שתי אנדרטאות נוספות, שבנייתן הושלמה, בגן הכובשים ובגן העצמאות.[1]
בשנת 1965 הוכנה לכיכר תוכנית בינוי מקיפה על ידי האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר, שזכו במכרז באותה שנה. במסגרתה התוכנית נקבע כי תוקם בכיכר אנדרטה לשואה ולתקומה. בשנת 1972 הקימה העירייה ועדת שיפוט לבחירת אנדרטה מבין יצירותיהם של עשרה אמנים ישראלים שאליהם פנתה. הוועדה כללה אנשי מקצוע כגון האדריכלים אריה שרון, יסקי, מנהל "בצלאל" באותה עת דן הופנר וד"ר חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל אביב. על נציגי הציבור נמנו מרדכי נמיר, יהושע רבינוביץ, חיים לבנון, אבא קובנר, יצחק ארד, מנהל יד ושם, מנחם סבידור ופסח בורשטיין, יו"ר ארגוני הלוחמים בנאצים. לאחר מחלוקת פנימית, בחרה הוועדה בהצעתו של תומרקין לתכנון אנדרטה לציון השואה.
תומרקין הציב בקצה הכיכר, קרוב לפינת הרחובות אבן גבירול ופרישמן מבנה של פירמידה הפוכה העשויה מתכת, בטון וזכוכית. הפירמידה ניצבת על גבי בסיס בצורת משולש הצבוע בצבע צהוב המזכיר טלאי צהוב. שני מרכיבים אלו יוצרים יחד צורת מגן דוד. תומרקין ראה בצורת האנדרטה "כלוב כלא הנפתח ונפרץ. פירמידה הפוכה, אשר הבא בתוכה כלוא בבסיסה הצר והמעיק".[2] השימוש בצורת הפירמידה חוזר בעבודות נוספות של האמן. בראיון מאוחר עמו העיד תומרקין כי הפירמידה נתפשת גם כעדות לפער שבין אידאולוגיה לבין תוצאותיה המשעבדות - "מה למדנו מאז בניית הפירמידות הגדולות לפני 4,200 שנה? [...] האם עבודת כפייה ומוות משחררים?"[3]
השימוש בזכוכית נועד לשקף את מהלך החיים בכיכר ולשלב את האנדרטה בהם כחלק אינטגרלי[4] - "האנדרטה היא צורה המדגישה את הזמן, צורה של זמן המתפקדת כפירמידה הפוכה, צורה של זמן המדגישה את המענה לתקומה".[3]
יצירתו של תומרקין עוררה התנגדות רבה בשל סגנונה המופשט והמודרניסטי. הוגשו אף עתירות לבג"ץ נגד הקמתה. גם לאחר בנייתה לא פסקו המחאות. בכרזת מחאה שהודפסה לאחר הצבתה נכתב כי האנדרטה היא "לעג מר לאיומה בזוועות שפקדו את העם היהודי" וקראה להעתיק את "הגוף הזר" מן הכיכר.[5]
בשנת 1979, במלאת 70 שנה לעיר תל אביב, הופיעה האנדרטה על גבי מדליה.[6] בשנת 2010 שופצה האנדרטה ולוחות הפלסטיק, שהחליפו את לוחות הזכוכית המקוריים, הוסרו. בנוסף, הוקמה לצידה בריכת נוי.
 (1) האנדרטה לזכר יצחק רבין - במקום הירצחו. (2) האנדרטה לשואה והתקומה שיצר יגאל תומרקין (3) קולנוע גת |
קישורים חיצוניים
עריכה
- על האנדרטה לשואה ולתקומה בכיכר רבין באתר עיריית תל אביב-יפו
- צבי אלחייני, מי בכלל חושב על השואה באנדרטת השואה בכיכר רבין, והאם זהו הישג, באתר Xnet, 4 במאי 2016
הערות שוליים
עריכה- ^ עזריהו, מעוז, בין שתי ערים: הנצחת מלחמת העצמאות בחיפה ובתל אביב, קתדרה 68, יוני 1993.
- ^ תומרקין, יגאל, "האנדרטה לשואה ולתקומה", בתוך: תומרקין, הוצאת מסדה, 1981 (ללא מספרי עמודים).
- ^ 1 2 במרחבי הזמן עם האמן יגאל תומרקין, באתר "בין השמשות"
- ^ תומרקין, יגאל, "האנדרטה לשואה ולתקומה", בתוך: I תומרקין, הוצאת מסדה, 1981 (ללא מספרי עמודים)
- ^ ראו: תמיר, יוסף, "גוף זר ב"כיכר מלכי ישראל", בת"א", בתוך: תומרקין, יגאל, I תומרקין, הוצאת מסדה, 1981 (ללא מספרי עמודים).
- ^ Israel Tel Aviv Gold Medal Holocaust Monument Yigal Tumarkin | Ebay