אנטיגן

מולקולה המעוררת תגובה חיסונית

אַנְטִיגֵןעברית: אֶנגָד[1]; מאנגלית: Antigen) הוא מולקולה המצויה על פני השטח של פתוגן הפולש לגוף והעלול להזיק לו, ומעוררת תגובה חיסונית שגורמת ליצירת נוגדנים. אנטיגן משמש גם לסימון תאים במערכות החי ובמערכות חיסוניות בפרט.

מקור המונח אנטיגן באנגלית, והוא מורכב מחלקן הראשון של שתי מילים: תחילת המילה Antibody, שפירושה בעברית "נוגדן", ומתחילת המילה Generate, שפירושה "לייצר", כלומר: יוצר נוגדנים.

האנטיגן מפעיל את מערכת החיסון בעזרת הדטרמיננטה האנטיגנית (מכונה גם אפיטופ) שלו. הגוף מזהה את הדטרמיננטה כלא-עצמית (זרה), ותאים שונים המשתתפים בתגובת מערכת החיסון מתחילים לפעול נגדו.

אפיטופ הוא אזור של רצף חלבוני קטן באנטיגן, שאליו נקשר נוגדן באופן ייחודי, ובכך מעורר תגובה חיסונית.

סיווג על פי אנטיגן (ולמעשה לפי קשירת נוגדנים ייחודיים המופקים מסרום) נקרא סרוטייפינג (Serotyping) והוא משמש לזיהוי זנים שונים של וירוסים, חיידקים,[1] תאים סרטניים וכדומה. למשל – מוכרים מעל ל-80 סרוטיפים של פניאומוקוק.

הבסיס המולקולרי

עריכה

האנגד הוא לרוב חלבון או רב-סוכר, אבל גם מולקולות קטנות כמו הפטנים יכולות להוות אנגדים.

סוגי אנגדים (אנטיגנים)

עריכה
 
כל נוגדן נקשר לאנטיגן ספציפי
  • אימונוגן – יש המדקדקים ומגדירים את המונח הכללי אנגד כגוף המזוהה על ידי מערכת החיסון, ואילו המונח "אימוּנוגן" משמש לאנגד אשר בנוסף לזיהויו בידי המערכת החיסונית, גם גורם לתגובה חיסונית. האימונוגן הוא תמיד מקרומולקולה – פרודה גדולה ומורכבת. יכולתו לעורר את מערכת החיסון תלויה בזרות שלו למאחסן, גודל הפרודה, הרכבה הכימי, ומידת המגוון (הטרוגניות) בהרכב חומצות האמינו של החלבון.
  • טולרוגן (Tolerogen) – אנגד שאינו מעורר תגובה חיסונית, עקב צורת הפרודה המסוימת שלו. אם צורת הפרודה של הטולרוגן משתנה, הוא עשוי להפוך לאימונוגן, אשר מעורר תגובה חיסונית.
  • אלרגן – אנטיגן הגורם לתגובה אלרגית.

סיווג אנגדים (אנטיגנים) לפי מקורם

עריכה
  • אנגד או אנטיגן חוץ-תאי (Exogenous antigens) – אנגדים שחדרו לגוף מבחוץ, למשל על ידי שאיפה, עיכול או הזרקה. באמצעות מנגנוני האנדוציטוזה והפאגוציטוזה, אנגדים אלה מועברים לתאים מציגי אנטיגן (APCs) ומפורקים למקטעים. מקטעים אלה מוצגים לתאי T מסייעים דרך פרודות היסטוקומפטביליות (MHC) מסוג II – המצויות על גבי קרום התא שמציג את האנגד. תאי T עוברים שפעול, ומתחילים להפריש ציטוקינים – חלבונים המשמשים לתקשורת עם רקמות הגוף והמערכת החיסונית. הציטוקינים, בתורם, מפעילים מנגנונים אחרים של מערכת החיסון.
  • אנגד או אנטיגן תוך-תאי (Endogenous antigens) – אנגדים הנוצרים בתוך התא, כתוצאה מחילוף חומרים רגיל של התא או בגלל זיהום נגיפי או זיהום חיידקי תוך-תאי. מקטעים של אנגד כזה מוצגים על גבי קרום התא בתוך פרודה מורכבת הכוללת פרודות (מולקולות) היסטוקומפטביליות מסוג I, ומזוהים על ידי תאי T עם קולטן CD8, שמפרישים רעלנים שונים וגורמים להמסה תאית (ליזיס) או מות תאי מתוכנת (אפופטוזה) בתא המזוהם. התימוס מזהה תאי T המגיבים כנגד תאי גוף בריאים ומסיר אותם, על מנת למנוע את הפגיעה בתאים הבריאים.

אנגדים (אנטיגנים) בגידולים סרטניים

עריכה

בגידולים סרטניים, יש אנגדים המוצגים על גבי פרודות היסטוקומפטביליות מסוג I. לעיתים אנגדים אלה יכולים להיות מוצגים רק על ידי תאי גידול ולא על ידי תאים בריאים. אנגדים אלה נקראים ספציפיים לגידול – או: מסוימים לגידול (tumor-specific).

נפוצים יותר אנגדים המוצגים הן על תאים בריאים והן על תאי גידול – ונקראים אנגדים קשורים לגידול (tumor-associated). תאי T ציטוטוקסיים יכולים לזהות ולחסל תאים אלה לפני שהגידול מספיק להתפשט.

אנגדים עלולים להופיע גם על גבי גידול בצורת קולטן שעבר מוטציה. תאי B יכולים לזהות אנגדים מסוג זה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אנטיגן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה