אנטיוכוס מאשקלון
אנטיוכוס מאשקלון (ביוונית: Άντίοχος ὁ Ἀσκαλώνιος; 130–68 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני.
| לידה |
130 לפנה״ס אשקלון, ישראל  |
|---|---|
| פטירה |
68 לפנה״ס (בגיל 62 בערך) סוריה |
| מקום לימודים |
האקדמיה האפלטונית |
| זרם |
פלאטוניזם |
| תחומי עניין |
פילוסופיה |
| עיסוק |
פילוסוף |
| מדינה |
הממלכה הסלאוקית, שושלת החשמונאים |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאנטיוכוס נולד באשקלון, שהייתה בתקופה זו עיר הלניסטית, והיה תלמידו של פילון מלאריסה מן האקדמיה האפלטונית באתונה. בשנת 88 לפנה"ס עזב את העיר ועקר לרומא יחד עם מורהו, עקב מלחמות מיתרידטס השישי, ושם היה מורה של קיקרו ושל לוקיוס ליקיניוס לוקולוס, שלחם נגד מיתרידטס. אנטיוכוס ניהל בתי ספר לפילוסופיה גם בסוריה ובאלכסנדריה. בשנת 84 לפנה"ס שב לאתונה כדי להמשיך את לימודי האקדמיה האפלטונית, שמבניה נהרסו בידי סולה בשנת 86 לפנה"ס, ולימד בגימנסיון תלמי שבעיר. משערים כי מת בסוריה.
תורתו
עריכהמטרתו העיקרית של אנטיוכוס מאשקלון הייתה לבחון את הידע שלנו ואת יכולתנו להגיע אל חקר האמת. הוא רצה להחיות מחדש את תורת האקדמיה הישנה מייסודו של אפלטון. בניגוד לפילוסופים שנמנו על זרם הספקנות, הוא גרס כי יש בכוחה של הנפש האנושית להבחין בין כזב לבין אמת, או בשפת הפילוסופים, בין עצמים הנתפסים באמצעות החושים לבין מושגים מופשטים שאינם תלויים בעולם החושים. הוא חשב כי המוח האנושי מכיל קנה מידה שלפיו ניתן להבחין בין הנכון לבין השגוי.
הוא ראה את עצמו כפילוסוף שאינו נמנה עם זרם פילוסופי כלשהו, וניסה לגשר בין תורת האסכולה הסטואית לבין תורת האידאות של אפלטון. הוא טען כי האידאות אינן טרנסצנדנטיות אלא שוכנות באדם עצמו שתבונתו היא חלק של התבונה האלוהית.
קישורים חיצוניים
עריכה- אנטיוכוס מאשקלון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)