אנטי-פטריוטיות
אנטי-פטריוטיות היא האידאולוגיה המתנגדת לפטריוטיות. היא מתייחסת בדרך כלל לבעלי דעות קוסמופוליטיות ולרוב היא גם בעלת אופי אינטרנציונליסטי ואנטי-לאומי. בדרך כלל אנטי-פטריוטיות נובעת מהאמונה שפטריוטיות היא שגויה מאחר שאנשים שנולדו במדינה, בין אם הם אוהבים זאת ובין אם לאו ובלי קשר לאינדיבידואליות שלהם, מעודדים לאהוב את המדינה או להקריב את עצמם עבורה. כתוצאה מכך, אנשים שמתנגדים לפטריוטיות עשויים להתנגד לסמכותיות הנתפסת בה, בעוד שאחרים עשויים להאמין שפטריוטיות עלולה להוביל למלחמה בגלל מחלוקות גאופוליטיות. בדרך כלל מונח זה משמש בצורה משפילה על ידי תומכי הפטריוטיות או הלאומיות, ומונחים כמו קוסמופוליטיות או אזרחות גלובלית עשויים לשמש כדי להימנע מההטיה הנובעת מהשימוש האופייני במילים אנטי-לאומיות.[1]
התנגדות אנרכיסטית לפטריוטיזם
עריכהאנרכיסטים, בעיקר אנרכו-קומוניסטים, נוטים להתנגד לפטריוטיות מכמה סיבות, ביניהן:[2]
- האמונה בשוויון לכל האנשים
- השימוש בפטריוטיות כדי להכניע את מעמד הפועלים
- הקשר בין פטריוטיזם למיליטריזם
- השימוש בפטריוטיות כדי לעודד נאמנות למדינה
אמה גולדמן, אנרכיסטית יהודייה-אמריקאית, אמרה:
אכן, התנשאות, יהירות ואגואיזם הם עיקרי הפטריוטיות. תן לי להמחיש. הפטריוטיזם מניח שהכדור שלנו מחולק לנקודות קטנות, שכל אחת מהן מוקפת בשער ברזל. אלה שזכו להיוולד במקום מסוים, רואים עצמם טובים יותר, אצילים יותר, מפוארים יותר, אינטליגנטים יותר מהיצורים החיים המאכלסים כל מקום אחר. לכן, חובתו של כל מי שחי באותו מקום נבחר להילחם, להרוג ולמות בניסיון לכפות את עליונותו על כל האחרים.
— "Patriotism: a menace to liberty". הספרייה האנרכיסטית (באנגלית). נבדק ב-2022-12-21.
גם האנרכו-אינדיבידואליסט האן ריינר (אנ') הביע את התנגדותו לפטריוטיות:
אנטי-פטריוטיות הייתה תגובת ההיגיון והרגש ברגע שהפטריוטיות שלטה. היא לבשה צורות מגוונות בהתאם למידת הסתמכותה במודע, פחות או יותר, על אינדיבידואליזם, על אהבה לכל בני האדם, על אהבה לאדם אחד, או אפילו על נימוק או העדפה סנטימנטלית לחוקים ולמוסר של מדינה זרה.
— "Anti-patriotism". הספרייה האנרכיסטית (באנגלית). נבדק ב-2022-12-21.
אנטי-פטריוטיות באירופה
עריכהקרל מרקס קבע כי "לפועלים אין ארץ"[3] וכי "העליונות של הפרולטריון תגרום להם [ההבדלים הלאומיים] להיעלם מהר יותר". תפיסה זו מקודמת על ידי טרוצקיסטים של ימינו כמו אלן וודס (אנ'), שהכריז שהוא הוא "תומך בהורדת כל הגבולות ויצירת חבר עמים עולמי סוציאליסטי".[4]
בית המשפט העליון בארצות הברית ואנטי-פטריוטיות
עריכהטקסס נגד ג'ונסון (אנ') (1989)
עריכהבמהלך מחאה מחוץ לוועידה הלאומית של המפלגה הרפובליקנית בטקסס לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1984 שרף גרגורי ג'ונסון דגל ארצות הברית, ולאחר מכן נעצר והואשם בהפרת חוק המדינה.[5] ג'ונסון טען שזכותו לשרוף את הדגל האמריקאי מוגנת על ידי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.[5] התיק הובא לפתחו של בית המשפט העליון של ארצות הברית.[5] בית המשפט העליון קבע ברוב של 5–4 כי הרשעתו של ג'ונסון אינה חוקתית.[5] השופט ויליאם ברנן, בדעת הרוב, טען כי פעולת שריפת הדגל נחשבת לפעילות אקספרסיבית המוגנת על ידי התיקון הראשון.[5] עם זאת, ארבעה מחברי בית המשפט טענו כי מעשיו היו צורות של אנטי-פטריוטיות, ולכן חשופים לעונש וללא הגנה של התיקון הראשון.[5]
בדעת המיעוט היה השופט ויליאם רנקוויסט, שטען כי הדגל האמריקאי הוא סמל גלוי למדינה ולכן יש לשמר אותו.[5] רנקוויסט טען ששריפת הדגל מבטאת אי הסכמה ואנטי-פטריוטיות למדיניות האומה, ולכן היא חילול קודש סמלי של ארצות הברית בשלמותה.[5]
שנק נגד ארצות הברית (1919)
עריכהחוק הריגול של 1917 (אנ') היה חקיקה שהתקבלה כדי להעניש ולהפליל אנשים שהפריעו למאמץ המלחמתי על ידי התערבות בגיוס צבאי ותמיכה באויבים זרים. המעשה התקבל זמן קצר לאחר שארצות הברית הכריזה מלחמה על הקיסרות הגרמנית.[6] חלקם התנגדו למלחמה, במיוחד המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית (אנ'), שהכריזו בפומבי על אי הסכמתם. צ'ארלס שנק היה המזכיר הכללי של המפלגה הסוציאליסטית, שהתנגד למלחמה והפגין אי הסכמה זו על ידי הפצת חוברות שהשמיצו את ממשלו של וודרו וילסון והתעקשו שההכרזה אינה חוקתית.[7] בית המשפט קבע פה אחד כי הפצת החוברות על ידי שנק מהווה סכנה ברורה ונוכחת לביטחון הלאומי של ארצות הברית.[7] בשל כך קבע בית המשפט כי חופש הביטוי של שנק אינו מוגן על ידי התיקון הראשון, וכן מפר את חוק הריגול של 1917.[7] ניתן לראות בפעולה של הרתעת יחידים מלהירשם לגיוס בזמן מלחמה כאקט של אנטי-פטריוטיות שכן היא מגנה את ממשלת ארצות הברית.[7]
אברמס נגד ארצות הברית (אנ') (1919)
עריכהג'ייקוב אברמס, יחד עם עוד חמישה יהודים רוסים נוספים שהיגרו לארצות הברית, נעצרו בעקבות השלכת עלונים מבניין במנהטן, ניו יורק, נגד תמיכתה של ארצות הברית באימפריה הרוסית נגד המהפכה הרוסית הקומוניסטית. הם הואשמו והורשעו בהסתה להתנגדות למאמץ המלחמתי ובדרישה לצמצום ייצור חומרי מלחמה חיוניים.
בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע כי מי שעורר וקידם התנגדות למלחמה מפר ישירות את חוק הריגול, וחופש הביטוי שלו אינו מוגן על ידי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.[8] ההתגרות של מהומה ושביתה על מנת לפגוע במאמץ המלחמתי נתפסה כאקט של אנטי-פטריוטיות.[8] אברמס ניסה לגרום לעובדים במפעלי התחמושת לשבות.[8] לכן, מכיוון שאברמס פעל בדרך שניסתה ישירות לפגוע במאמץ המלחמתי של ארצות הברית, ניתן לראות במעשיו פעולות של אנטי-פטריוטיות.[8] השופט אוליבר ונדל הולמס הבן טען כי מעשה זה אינו מהווה סכנה ברורה ונוכחת לביטחון הלאומי ואין להגביל את חופש הביטוי בשל כך.[8] סביר להסיק שבמקרה זה אברמס פעל בניגוד לחוק הריגול משום שניסה לעכב את המאמץ המלחמתי.[8]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Stephen Nathanson (1993). Patriotism, Morality, and Peace. Rowman & Littlefield. ISBN 0-8476-7800-8.
- ^ Patriotism : philosophical and political perspectives. Igor Primoratz, Aleksandar Pavković. Aldershot, England: Ashgate. 2007. ISBN 978-0-7546-8978-2. OCLC 318534708.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link) - ^ "Communist Manifesto (Chapter 2)". Marxists.org. נבדק ב-2013-11-03.
- ^ Isa Al-Jaza'iri, Alan Woods outlines the resistance to capitalism at Montreal's Concordia University, In Defence of Marxism (באנגלית בריטית) (אורכב 10.12.2014 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Texas v. Johnson 491 U.S. 397 (1989)". JUSTIA. נבדק ב-13 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gillman, Howard; Graber, Mark; Whittington, Keith (2012). American Constitutionalism. New York, NY: Oxford University Press. pp. 419–420. ISBN 978-0-19-975135-8.
- ^ 1 2 3 4 "Schenck v. United States 249 U.S. 47 (1919)". JUSTIA. נבדק ב-13 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 "Abrams v. United States 250 U.S. 16 (1919)". JUSTIA. נבדק ב-13 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה)