אסכולת אתונה

אסכולת אתונה
**Scuola di Atene**
מידע כללי
צייר	רפאל
תאריך יצירה	1510
טכניקה וחומרים	פרסקו
ממדים בס"מ
רוחב	770 ס״מ
גובה	550 ס״מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	הרנסנס הגבוה
מספר יצירה	6306a. (הגלריה האמברוזיאנית,)
מיקום	הארמון האפוסטולי שבקריית הוותיקן

אסכולת אתונה (באיטלקית: Scuola di Atene) הוא אחד הציורים הידועים ביותר של אמן הרנסאנס האיטלקי רפאל שצויר בשנים 1509–1510. הציור הוא פרסקו (ציור קיר) בחדרי רפאל שבארמון האפוסטולי שליד כיכר פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן.

הציור מציג את כל גדולי הפילוסופים והספרות מתקופת יוון העתיקה כפי שנתפשו בתקופת הרנסאנס והוא משקף את תפישתו של רפאל וכן את רוח התקופה כולה אשר שאבה את רוב השראתה מהתקופה הקלאסית. הציור מבטא גם את כל עקרונות "הרנסאנס בשיאו" - גם בהיבט התמטי וגם בהיבט האמנותי והקומפוזיטיבי.

רקע

רפאל היה צייר צעיר יחסית אך ידוע והוא זכה לשבחים ברחבי איטליה. היו לו מעט קשרים בתוך עולם האמנים, אך הוא התחבב על אנשי הבורגנות העשירה שהיו נוהגים להזמין ממנו ציורים. הדבר זימן לו אפשרויות טובות לביטוי. בעזרת קרוב משפחתו, האדריכל ברמנטה, הוזמן רפאל על ידי האפיפיור יוליוס השני לרומא. האפיפיור הזמין את מיטב אמני התקופה לבניית רומא החדשה. האפיפיור דרש מרפאל שיכיר את רומא העתיקה והמודרנית, לפני שיקבל לידיו כל עבודה. ימים שלמים התבונן רפאל בעבודות החופרים, אשר חשפו פסלים ומבנים מתקופת רומא העתיקה. נמצאו פנקסי טיוטה של רפאל, ובהם ניסיונותיו בשרטוט דמויות שונות שתכנן לציוריו.

"האסכולה של אתונה", בוצע על ידי רפאל במשכנו החדש של האפיפיור ונושאי הציורים נבחרו על ידי האפיפיור בעצמו. ארבעת החדרים העיקרים היו אולמות ענקיים, כל אחד כ-100 מ"ר. על רפאל הוטל לכסות בציורי פרסקו את התקרה ואת ארבעת הקירות של כל אחד מהאולמות. ה"אסכולה של אתונה" צויר בחדר שנקרא "לשכת החותם", חדר זה שימש כבית דין של האפיפיור ובו היו נחתמים פסקי הדין המרשיעים והמזכים. כאן היה על רפאל לתאר את ארבע הדרכים באמצעותן יוכל אדם לרכוש לו תהילה: התאולוגיה – חקר האלוהות, הפילוסופיה – בקשת האמת, הצדק – כיבוד החוקים, השירה – ביטוי הדמיון.

תוכן

מחלוקת הסקרמנט הסמוך ל"אסכולת אתונה", כהשוואה

רפאל בחר להציג את כל גיבורי הספרות מן התקופות הקלאסיות והנוצריות, הפילוסופים הקדומים ותאולוגים הדנים במסתורין של הטרנסובסטנציאציה (הפיכת הלחם והיין לבשרו ולדמו של ישו – ציור שנמצא בקיר ממול). בגלל גודלם העצום של הקירות, החליט רפאל לצייר דמויות רבות ולסדר אותן בקבוצות, כמו בהצגת תיאטרון רבת משתתפים. נוסף לכך הגה רפאל רעיון מעניין, לצייר אישים ידועים מן העת העתיקה לצד אישים שחיו בתקופתו. ההיכל שבו שכנו הציורים שימש מופת לתבניתו וקישוט של פנים בזיליקת פטרוס הקדוש של ברמנטה ומיכלאנג'לו.

"האסכולה של אתונה" היה הציור השלישי^[1] שצויר בחדרים שבארמון האפיפיור מול מחלוקת הסקרמנט בו מתוארות דמויות התנ"ך והברית החדשה בקומפוזיציה דומה. הם מגלמים את יישוב הניגודים וההשלמה בין הנצרות לתרבויות יוון ורומא הקלאסיות. מן העבר האחד נראית כאן האוכריסטיה, התגלמות גופו של ישו בלחם הקודש והיין, שהוא טקס המסתורין הראשי בנצרות. מן העבר השני "אסכולת אתונה", תיאור חזותי רחב יריעה, כולל ומקיף, של הפילוסופיה, מעשה הלל בשבחה של הפילוסופיה היוונית הקלאסית, שבמרכזו דמויותיהם של אפלטון ואריסטו. שני ציורי הפרסקו מפליאים בהרמוניה שביניהם ועל רקע אדריכלי רב רושם המתאים בצורתו ובממדיו ובהדרו לאידיאלים של המאה ה-16.

ניתוח אמנותי

הציור מבטא באופן מובהק את העקרונות האמנותיים של הרנסאנס בשיאו:

דמות האדם במרכז התמונה, גם מבחינת קומפוזיציה וגם מבחינה נושאית.
הנושאים של סימטריה, איזון, פרופורציה והרמוניה תוכננו בקפידה על ידי הצייר ובאו לידי ביטוי בהצגת הנושא בציור. המסגרת העגולה העליונה יחד עם קשתות נוספות מתחתיה מרמזות על שלמות הוליסטית.
פרספקטיבה חד מגוזית - המבט ממוקד, ברור, נקי ומוחלט.
שילוב בין אדם, אדריכלות וטבע - האדם משתלב בהרמוניה עם סביבתו האדריכלית ועם הטבע הבא לידי ביטוי בשמיים הכחולים והעננים הבודדים המופיעים בקצה המבט אך באופן ברור ומשמעותי.
הנושא הוא אופטימי, עוסק בצד היפה של החיים, המודגש באמצעות הצבעים והאור.
טכניקת ציור מושלמת - דיוק מקסימלי בקווים ובצבעים והקפדה על פרטי אנטומיה ופרטי אדריכלות.

אדריכלות

פרט של האדריכלות - מבנה ועיטורי התקרה

כאמור, אחד מעקרונות הרנסאנס שבא לידי ביטוי בציור הוא השילוב ההרמוני שבין האדם לסביבתו הבנויה. אחד הנושאים בציור, בנוסף להערצה ושאיבת השראה מפילוסופיית יוון העתיקה, הוא הכמיהה לאדריכלות של אותה התקופה. רוב ציירי הרנסאנס עסקו גם באדריכלות וניסו להחיות את הסגנון הקלאסי שהתקיים עד תקופת רומא העתיקה. האדריכלות בציור היא הרקע המתאים ביותר על פי תפישתו של רפאל לרעיון ה"תחייה מחדש" של רוח העולם הקלאסי, והיא אדריכלות אשר יש להחיות בעצמה כמו גם את הרעיונות הספרותיים והפילוסופיים של האישים המוצגים.

בציור מופיעים מוטיבים קישוטיים יוונים ורומיים. האדריכלות המוצגת צוירה לפי היכרותו של הצייר את תולדות האדריכלות העתיקה אשר רק החלה להתגלות בחפירות ארכאולוגיות באותם ימים. על אף שהציור מנסה לתאר מקום כביכול באתונה העתיקה המתאפיין באדריכלות יוונית קלאסית, הסגנון הוא אדריכלות רומית ואף מאפיינים מסוימים של האדריכלות הביזנטית.

העיטורים והתבליטים בקשת הראשונה ולידם פסלים הם בסגנון יוון העתיקה אך הפילסטרים (עמודים מודבקים) כמו גם הקשת עצמה (שהומצאה רק בתקופה הרומית) הם מאפיינים של האדריכלות הרומית. עיצוב הקשתות והתקרה הגבוהה מזכירים מעט את הבזיליקות הרומיות ואת מרקם תקרת הפנתיאון ברומא. גאומטריית דופן הקשת מזכירה את הפנדנטיבה הביזנטית.

הקווים ישרים ופשוטים, הרצפה עם דוגמאות הריבועים, והמדרגות, הם מוטיבים רנסאנסיים המחזקים את תחושת הפרספקטיבה. העיצוב המרכזני בפרספקטיבה חד-מגוזית נותן תחושה של אין סופיות. הפרספקטיבה לא נשארה שיטה של תיאור החלל המבוססת על עקרונות של קונסטרוקציה מתמטית אלא היא הופכת במידה רבה לאמצעי של חשיפת חוויות ושל השראה על הלכי הרוח של הצופה. מקור האור המגיע מאחור ומעבר לקשת הראשונה נותן תחושה מיוחדת לתמונה. הצופה מביט בדמויות מעמדה חשוכה מעט ורואה איך האור חודר מהצדדים ויוצר מעין אווירה אלוהית למעמד מיוחד זה.

התבליטים, תקרת הקסטות, מערך העיטורים והגומחות עם הפסלים החופשיים מהווים חלק אינטגרלי מאדריכלות המבנה ומקושרים תמטית לדמויות בני האנוש ולכלל הקומפוזיציה, הן מבחינה צורנית-סגנונית והן מבחינה איקונוגרפית. תקרת הקסטות בצורת משושים וריבועיים מתכתבת עם עיטורי הרצפה הריבועיים ויוצרים תחושת מרחב תלת-ממדי. שני פסלים מרכזיים שזוהו בוודאות ופונים לחזית היצירה, הם של האל אפולו והאלה אתנה. מצד שמאל האל אפולו בערום כגבר צעיר ונטול זקן, נשען על עמוד דמוי עץ ומחזיק בידו השמאלית לירה עם עשר מיתרים. הכלי המוזיקלי הוא אטריבוט המזהה הדמות כאל המוזיקה והשירה. הדמות מיצגת את היופי הגברי הקלאסי מהמיתולוגיה היוונית. מצד ימין האלה אתנה לבושה בשריון ולראשה קסדה. מחזיקה בידה הימנית כידון ובידה השמאלית מגן עם תבליט פניה של הגורגונה מדוזה. אתנה מתוארת כאלת המלחמה מהמיתולוגיה היוונית. דמות האלה אתנה מתכתבת עם דמות האל אפולו, בכך שהיא נחשבת במיתולוגיה היוונית כממציאת הכלים המוזיקליים. שני האלים שייכים לשנים עשר האלים האולימפיים, הם אלי האמנות ושניהם מוצגים כפסלים חופשיים בגומחות בגודל זהה משני צידי הקומפוזיציה. שני האלים הם ילדיו של זאוס ושניהם מביטים לצד מחוץ למרכז. במלחמת טרויה האלה אתנה סייעה ליוונים ואילו האל אפולו סייע לעיר טרויה. שתי הדמויות מוצגות במישור השני של המבנה האדריכלי ומתחת לקשת במישור הראשון, המעוטרת בעיטור מיאנדר יווני המתכנס לצורת סווסטיקה ומתכתב עם שני העיטורים לעיל. שני האלים מתוארים באותו קנה מידה, במרחק זהה ממרכז הפרספקטיבה ובאותם גוני צבע. שני האלים מייצגים את עליונות התבונה והרוח על פני התשוקה ורצונות החושים. שילוב טכניקות אלו עם האיקונוגרפיה של שני האלים מראה על חשיבותם הזהה לתמה המרכזית של היצירה ולאיזון של הקומפוזיציה.

הדמויות

במסגרת העמוקה של הציור מוצבות הדמויות במערכת של תנועה אליפטית, המתחילה מלפנים ומסתיימת מאחור במרכז. במרכז זה מופיעות הדמויות של אפלטון (מופיע בדמותו של לאונרדו דה וינצ'י, לפי שערו הלבן והארוך), מצביע כלפי השמים ואריסטו מושיט את ידיו אל המציאות הארצית. לידם מוצגים מלומדים של תקופות מאוחרות יותר, כגון תלמי ואבן רושד. לכמה מן החכמים נתן רפאל את שירטוט פניהם של אנשי רוח מפורסמים בדורו, כדי לסמן את המשך קיומה ותחייתה של האסכולה העתיקה.

הראש השני מימין בשורה הראשונה הוא של רפאל עצמו חובש כובע שחור ששיערו גולש ממנו. הדמות הכבדה הנראית נשענת על גוש אבן בקדמת התמונה, אינה נמצאת במתווה ההכנה של התמונה, היא חיקוי לנביאים ולסיבילות של מיכלאנג'לו. ישנם ארבעה תלמידים בצד שמאל המביטים בהתפעלות במתמטיקאי דגול של העת החדשה. מיקומן הקפדני של דמויות רבות על רקע פרספקטיבה עמוקה, מזכיר את שיטותיו של גיברטי. הדמויות נעשו בצורה מדויקת, כל מחווה וכל תנועה תוכננה היטב בהתבססות על הפיסול הקלאסי. טבלאות הרצפה, המדרגות והדמות השרועה עליהן יוצרת תנועה לאחור, המשלימה את התנועה ההיקפית ומדגישה את המרכז. כך רואים את הפאר והאחדות הפלסטית של האדריכלות והפיסול גם בציור. האסכולה של אתונה הוא תיאור סמלי של האקדמיה האפלטונית, עם חכמי יוון העתיקה, על מקצועותיהם וזרמיה השונים.

למעט דמויותיהן של אפלטון ודיוגנס קיימות מחלוקות שונות בין חוקרי אמנות לגבי שאר הדמויות, אך רוב הדעות מייחסות את הדמויות המצוירות לאישים הבאים המצוינים להלן. רפאל הוסיף בציור פורטרטים שלו ושל כמה מעמיתיו בתפקיד אישים יווניים חשובים. הוא התאים בין האמן הרנסאנסי לדמות היוונית בעלת קווי דמיון לאמן כפי שנתפשה על ידי רפאל מתוך לימודיו את העולם הקלאסי.

לחצו כדי להקטין חזרה