אסתר ציילנגולד
אסתר "אסתי" ציילנגולד (קיילינגולד) (באנגלית: Esther Cailingold) (28 ביוני 1925 לונדון, בריטניה - 29 במאי 1948, ירושלים, ישראל) הייתה מורה ילידת בריטניה ממוצא פולני, שלחמה בארגון ההגנה במהלך מלחמת העצמאות ומתה בקרב על העיר העתיקה בירושלים.
 | |
| לידה |
28 ביוני 1925 וייטצ'אפל, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| נהרגה |
29 במאי 1948 (בגיל 22) ירושלים |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
הר הרצל |
| השכלה |
גולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
פרטים ביוגרפיים
עריכהלידה, משפחה והשכלה
עריכהאסתר ציילנגולד נולדה בווייטצ'אפל, לונדון ב-28 ביוני 1925, בתם הבכורה של משה קיילינגולד וחנה, לבית פנצ'ל, אחות לאשר ומרים. הוריה דגלו בחינוך דתי ציוני. אביה הגיע ללונדון מורשה ב-1920, ופתח סניף לונדוני של עסק ההוצאה לאור ומכירת הספרים המשפחתי. לאחר שהמשפחה עברה לסטמפורד היל, צפון לונדון, בשנת 1936, אסתר למדה בבית ספר לבנות בצפון לונדון, ולבסוף זכתה במלגה למכללת גולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון כדי ללמוד אנגלית. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה ב-1946.[1][2]
ציונות
עריכההציונות של ציילנגולד נבעה בעיקר מהרקע היהודי מסורתי של הוריה. אביה, ממייסדי תנועת המזרחי בפולין, היה ציוני נלהב. משפחתה הייתה כזו ש"אסתר הייתה ציונית...לפני שידעה על תנועה פורמלית כלשהי או שמעה את נאומה הציוני הראשון". המודעות הציונית שלה התחזקה בעקבות אירועים כמו עלייתו של היטלר לשלטון, צמיחת האנטישמיות האירופית (והבריטית) ומאוחר יותר, במהלך ומיד לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות מאורעות השואה. עד אז הציונות שלה התבטאה בעיקר בפעילויות דתיות לנוער, כמו מעורבותה בתנועת בח"ד המזוהה עם "הפועל המזרחי" שניהלה חוות הכשרה בבריטניה ואירופה להכין צעירים לחיים עתידיים בקיבוץ. לפני עלייתה לארץ התנדבה ללמד במחנות לילדים פליטים באנגליה. לאחר מכן התחזקה אמונתה שעתידה טמון בקהילה היהודית בארץ ישראל, ובסתיו 1946 הגישה בהצלחה מועמדות לתפקיד מורה לאנגלית בבית הספר אוולינה דה רוטשילד בירושלים.[2]
בירושלים
עריכהחיילת בהגנה
עריכהציילנגולד הגיעה לירושלים ב-1 בדצמבר 1946 על מנת לשמש כמורה לאנגלית. בחודשים שלאחר מכן, תוך כדי התעמקות בתרבות המקומית, היא הייתה עדה לאלימות הגוברת ברחובות, הטלת עוצר והגבלות אחרות על תנועה, התקפות על רכוש ויהודים, ואירועים ספציפיים כמו המשפט, הרשעה והוצאה להורג של אנשי האצ"ל, דב גרונר, והסאגה הממושכת של ספינות הפליטים כמו "אקסודוס". כתוצאה מכך השתנתה נקודת המבט שלה; מכתביה הביתה משקפים גישה קשה יותר וסנטימנט אנטי-בריטי חריף יותר ויותר. עד אוקטובר 1947 היא הצטרפה לארגון ה"הגנה", ושימשה כטבחית. תוך כדי המשיכה בתפקיד ההוראה שלה. היא החלה להשתתף במחנות אימונים על מנת להתכונן לתפקיד קרבי אפשרי. בינואר 1948 עזבה את בית הספר אוולינה דה רוטשילד והפכה לחיילת בארגון ההגנה. בנוסף לתפקידים צבאיים והכשרה מתמשכת היא עבדה כמאזינה בשירות השידור באנגלית של ההגנה, תוך כדי ביקשה להיות חלק בחיל המצב המגן על הרובע היהודי בעיר העתיקה.[3]
הרובע היהודי
עריכהבשנת 1948 השתרע הרובע היהודי על שטח קטן. גרו בו כ-1700 אזרחים, בעיקר נשים, ילדים וזקנים, והגנו עליו באמצעות חיל מצב קטן של חיילי ההגנה, האצ"ל והלח"י בפיקודו של מפקד ההגנה. הרובע היה מנותק לחלוטין מיתר ירושלים היהודית, מוקף במחוזות ערביים עוינים ולמעשה בלתי ניתן להגנה בפני התקפות. לא היה לו ערך צבאי אסטרטגי אבל הייתה לו חשיבות סמלית רבה. עם זאת, חיל המצב שלה היה בחוסר חמור של אספקה, תלוי למזון ולצרכים אחרים בשיירה שבועית בליווי כוחות בריטיים, שדרכה היה צריך להבריח נשק וכוחות קרב נוספים.
אסתר נכנסה לעיר העתיקה, כביכול כמורה, בשיירות אחרונות כאלו, ב-7 במאי 1948 ודיווחה למפקד ההגנה. המשימה שהוטלה עליה הייתה תפקיד נייד - אספקת צרכים (נשק, תחמושת, מזון, ושתייה) של המוצבים השונים ברחבי הרובע. כשהיא הגיעה, שררה שביתת נשק קצרה והעניינים היו שקטים יחסית, אך היה צפי להסתערות בקנה מידה מלא על הרובע, לאחר נסיגת הכוחות הבריטיים הצפויה שבוע לאחר הגעתה ב-14 במאי. ההתקפה אכן החלה. חלקים מהאוכלוסייה האזרחית רצו לנהל משא ומתן על הפסקת אש. ב-16 במאי, במהלך ההתקפה המתמשכת הראשונה על הרובע, אסתר נפצעה, אם כי לא פציעה קשה. היא חזרה במהירות לתפקידיה לאחר חבישה בשטח, ולעיתים קרובות השתמשה בגגות החשופים כאמצעי הגישה שלה בין עמדות שונות.[4] ב-19 במאי פרצה יחידת פלמ"ח קטנה את שער ציון והגיעה לחיל המצב הנצור. אסתר הייתה שם כדי לקבל אותם ולרגע נדמה היה שאולי התהפך המזל, אך הכוח נסוג במהירות. באותו יום הגיע הלגיון הערבי של המלך עבדאללה להר הזיתים והחל להפגיז את הרובע היהודי, שהתכווץ מדי יום עם התקדמות כוחות הקרקע הערביים. הקרב הפך לקרב מבית לבית, והתפקיד של אסתר הפך לבלתי אפשרי, אז היא הצטרפה לאחת מקבוצות ההגנה בתור נושאת סטן. ב-26 במאי היא נפצעה באורח קשה כשבניין שזה עתה נכנסה אליו התפוצץ. היא נלקחה לבית החולים של הרובע, אך מחסור באספקה גרם לכך שטיפול רפואי לא היה זמין. כשבית החולים ספג ירי פגז למחרת הועברו אסתר והפצועים האחרים לאזור בטוח יותר. כאן היא נשארה בהכרה ויכולה הייתה לדבר, לקרוא את התנ"ך שלה ולהתפלל. בינתיים, עם הרס בית הכנסת החורבה, הסתיימה למעשה ההתנגדות ברובע היהודי, כשפחות מארבעים מגינים עדיין מחזיקים מעמד. הרובע נכנע זמן קצר לאחר מכן.
מותה וקבורתה
עריכהלאחר הכניעה ב-28 במאי הועברו אסתר ושאר הפצועים, הפעם לבית הספר הארמני הסמוך, ממש מחוץ לרובע היהודי. השכם בבוקר שלמחרת אסתר, לאחר שסירבה לסיגריה (בגלל השבת), שקעה בתרדמת ולא שבה להכרה. היא נפטרה בסביבות השעה 5:00 בבוקר ב-29 במאי 1948 בגיל 22. מכתבה האחרון להוריה נכתב שישה ימים קודם לכן והועבר לחייל עמית לורר, שהעביר אותו להארי לוין. לוין בתורו נתן אותו למשה קיילינגולד, אביה של אסתר, כשהאחרון הגיע לירושלים ביולי.[5]
יחד עם 38 לוחמי העיר העתיקה הנוספים שמתו, גויסה אסתר לאחר מותה לצבא ההגנה לישראל.
לאחר קבורה זמנית בבית העלמין שייח' באדר, גופתה נטמנה מחדש בבית הקברות הצבאי בהר הרצל ב-בספטמבר 1950 לאחר שזה הוקם.[2]
הנצחה
עריכה
אף אחד מהגברים או הנשים שלחמו למען הרובע היהודי ב-1948 לא קיבל צל"ש על אומץ לבו, למרות שמשה רוסנק, מפקדה, ציין את אסתר כראויה לכך.
לאחר נפילתה, התקשה אביה להתאושש ונפטר בלונדון ב-1967. לאחר מותו, עלתה אמה חנה לישראל, וגרה בחיפה ובירושלים, היא נפטרה ב-1992. אחותה של אסתר, מרים, ואחיה אשר עלו לישראל בשנות החמישים וחיו בירושלים.[6]
לאחר מותה שתיים מרשימותיה תורגמו מאנגלית ופורסמו ב"גווילי אש", כרך ב', מפעל להנצחת חללי ישראל.[2][7]
בשנת 2003 פרסם אחיה, אשר קיילנגולד, את הספר "מלונדון לירושלים", המספר את סיפורה של אסתר. את ההקדמה לספר חיבר הנשיא יצחק נבון.[2]
לזכרה ניטעה חורשה בקיבוץ לביא. ישנן מספר ספריות על שמה בבתי ספר ברחבי הארץ.[8]
מייסד ישיבת הכותל הרב חיים ישעיהו הדרי, נישא לנעמי רקובר שהייתה תלמידתה. בימי זיכרון תפילות נאמרות בישיבה לעילוי נשמתה והספד מפי הרב הדרי וכן הוקמה קרן מלגות על שמה.[2]
שמה חקוק באתר ההנצחה ברחוב לוחמי תש"ח ברובע היהודי, באנדרטת הזיכרון לחיילי המח"ל בשער הגיא, בחדר ההגנה שבבית אגרון בירושלים, ועל קיר אתר הזיכרון של חיל השריון בלטרון. בלונדון ישנה קרן לנשות אמונה בבריטניה ע"ש אסתר קיילנגולד, במטרה לגייס כספים לילדים נצרכים בארץ.[2]
בדצמבר 2017 אישרה ועדת השמות של עיריית ירושלים קריאת רחוב על שמה, שביל המוביל לתיכון אוולינה דה רוטשילד, בו לימדה.[9]
שם המשפחה
עריכהמקור שם משפחתה של אסתר בפולנית הוא ציילנגולד שמשמעותו טור - זהב. כאשר אביה היגר לבריטניה שינה את שמו לקיילנגולד. כאשר אחיה, אשר, עלה לארץ ישראל, פקיד שינה את שם המשפחה על דעת עצמו לקיילנגולד. אחייניה של אסתר עברתו את שם משפחתם מקיילנגולד לטור-פז.[2]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אסתר (אסתי) ציילנגולד באתר יזכור
- אוסף אסתר ציילנגולד (קיילנגולד) באתר הספרייה הלאומית
- שרון גבע, אסתר ציילנגולד, פוליטיקלי קוראת - 12 במאי 2018
- תמונה של אסתר ציילנגולד (קיילנגולד) מתנדבת בארגון "ההגנה", ירושלים באתר הספרייה הלאומית
סיפור גבורתה של המורה הלוחמת | כאן תש"ח, סרטון באתר יוטיוב- אשר קליינגולד בראיון על אסתר ציילנגולד, סרטון באתר יוטיוב
- בני יעקבי, מכתב אחרון מהגיהנום, הספרנים, 9 בינואר 2018
- דוד תדהר (עורך), "אסתר ציילינגולד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3774
- המכתב האחרון של אסתר ציילנגולד באנגלית
- ביוגרפיה של אסתר ציינגולד באנגלית
הערות שוליים
עריכה- ^ אוסף אסתר ציילנגולד (קיילנגולד) | פריט NNL_ARCHIVE_AL997009628432605171 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 עניה אסדו, מעלים ערך מחזירות נשים להיסטוריה, באתר פוליטיקלי קוראת, 5 בדצמבר 2018
- ^ הקרן למורשת הכותל המערבי -, באתר פייסבוק, 21 במאי 2022
- ^ שליחה לדבר מצווה | הצפה | 13 מאי 1963 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ London Girls Fought for Israel | The Australian Jewish News (Melbourne) | 3 ספטמבר 1948 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ בני יעקבי, מכתב אחרון מהגיהנום, באתר הספרנים, 2018-01-09
- ^ 3775 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, www.tidhar.tourolib.org
- ^ ספריות לזכר חברת ההגנה שנפלה בעיר העתיקה | הצפה | 25 מאי 1965 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ באיחור של 70 שנה: רחוב על שמה של הלוחמת הדתיה, באתר כיפה, 2018-05-15