המושג אֵפֵמֵרָה (Ephemera; בעברית: חוֹלְפוֹת[1]) מתייחס ליצירות כתובות או מודפסות שאינן מיועדות להישמר. המילה היוונית "אפמרה" (ἐφήμερα) פירושה "בשביל יום", כלומר חומר שנועד לשימוש ליום אחד בלבד, ומיועד להשלכה. דוגמאות לסוגי אפמרה הם: מודעות, פשקווילים, כרטיסי ביקור, כרטיסי ברכה, כרטיסי אוטובוס, מכתבים, סטיקרים, עלונים, גלויות, פוסטרים ועוד.


רשות העתיקותממילאאתרא קדישא
לדף הקובץ
פשקוויל שהוצא על ידי אתרא קדישא כנגד החפירות הארכאולוגיות בממילא בירושלים

בעבר, חומרי אפמרה נאספו בעיקר על ידי אספנים פרטיים שפיתחו אוספים, לעיתים אזוטריים. בשנים האחרונות מקדישים ספריות וארכיונים מאמצים רבים לאיסוף אפמרה, מתוך הבנה שחומרים אלו משמרים ומספרים את ההיסטוריה היומיומית. לעומת פרסומים רשמיים, חומרי האפמרה שומרים על אותנטיות, ואין בהם מלאכותיות המצויה בחומרים קלאסיים כגון ספרות מודפסת. כיום מקובלת בקרב היסטוריונים ההכרה שיכולתם של חומרי האפמרה לתעד את התרבות אינה נופלת – ולעיתים אף עולה – על יכולתם של חומרים קלאסיים כגון פרסומים בכתבי-עת וספרים.

סוגי אפמרה

עריכה

באנציקלופדיה מקיפה המוקדשת לאפמרה[2] מונים ריקרדס וטוימן יותר מחמש מאות סוגים של חומרי אפמרה, בהם מסמכים בירוקרטיים, כרטיסי תחבורה ציבורית, תוכניות, תפריטים, כרטיסי ברכה, מכתבים, עלונים ופרוספקטים, גלויות, פוסטרים, ועוד.

אוספי אפמרה בעולם ובישראל

עריכה

אוסף ג'ון ג'ונסון (John Johnson) שבספריית הבודליאנה שבאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה הוא מאוספי האפמרה המודפסים הגדולים בעולם. הספרייה הלאומית אוצרת, ככל הנראה, את אוסף האפמרה הגדול ביותר בישראל. אוסף זה מכיל מאות אלפי ניירות, המתעדים את החברה הישראלית בשלל גוונים.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה