אפקט הקרנה אחורית

אפקט הקרנה אחורית (באנגלית: Rear projection effect) הוא אפקט מיוחד; טכניקה לשילוב הופעות חזית עם רקע שצולם מראש. האפקט היה בשימוש נרחב בתעשיית הקולנוע שלפני עידן הגרפיקה הממוחשבת. רקע דהוי מאחורי מושא הצילום הוא רמז ויזואלי לשימוש באפקט.

הטכניקה

השחקנים עומדים לפני מסך, אשר מאחוריו מקרן המטיל את סרט-הרקע בתמונת-מראה. אי לכך, הטכניקה מחייבת שימוש באולפן גדול דיו ע"מ שיוכל להכיל את קונוס האור של המקרן. האפקט איפשר לדמות סיטואציות מסוכנות או מורכבות לצילום ממשי בסביבת אולפן, כגון נסיעה ברכב, או הימצאות בבית בוער.

יתרונות וחסרונות

השחקן יכול בזמן אמת להגיב לרקע ולראות את האפקט מאחוריו, וכך למשל הצלם יכול להזיז את המצלמה או לעשות זום (בצילומי מסך כחול כדי לזוז ולעשות זום צריכים להשתמש במערכת בקרת תנועה אשר עלותה גבוהה, משום שהרקע והאובייקט לא מצטלמים באותו הזמן). יתרון משני של השיטה, הוא חיסכון בשעות עריכת פוסט, עלות יחסית זולה.

למרות זאת, במקרים מסוימים החפצים בקדמת הצילום והשחקנים היו נראים כזזים בחוסר סנכרון עם הרקע בשל חוסר תיאום בין צילום הרקע התזזיתי לצילום השחקנים עם סטאדיקאם או אמצעי אחר (בעיקר קפיצות ותזוזות חדות ברקע). האפקט היה צורם ונראה לעין, ובפוסט-פרודקשן, בלתי אפשרי להחליף את הרקע או לערוך אותו לאחר הצילום.

התפתחות

ההתקדמות העיקרית של הקרנה אחורית היא הקרנה קדמית, שלה עיקרון זהה. בהקרנה זו, נעשה שימוש בחומר מיוחד על מסך מיוחד כדי לאפשר את ההקרנה מהחזית בצורה ברורה וחדה. התוצאה היא תמונה רוויה הרבה יותר ואובייקטים חדים יותר. הטכניקה החדשנית הייתה בשימוש ניסיוני בזמן הצילומים של 2001: אודיסיאה בחלל, בסצינות הפתיחה של הסרט, כדי להימנע מצילום באתרי צילום יקרים באפריקה. נעשה שימוש באפקט גם במגוון סצינות לאורך הסרט (היציאה לחלל החלונות של החללית) וליצירת אפקטים על המסך של המחשב (מחשב החללית). כיום טכניקת מסך כחול החליפה את השימוש בהקרנה אחורית. למרות שהקרנה אחורית הפכה מיושנת, קוונטין טרנטינו השתמש באפקט בספרות זולה במהלך הנסיעה במונית, ג'יימס קמרון, השתמש באפקט ב"הנוסע השמיני 2" ו"בשליחות קטלנית 2". במרבית סרטי אוסטין פאוורס נעשה שימוש באפקט כדי לשוות לסרט מראה של סרטי ריגול ישנים. "רוצחים מלידה" השתמשו בטכניקה בצורה נרחבת כדי להדגיש מניעים נסתרים תת-הכרתיים של השחקנים.

היסטוריה

הקרנה אחורית הייתה עוד לפני שהחל בפועל השימוש בה, על ידי ז'ורז' מלייס ואדווין פורטר אולם זה נעשה אפשרי רק ב-1930 בשל שלוש התפתחויות הטכניות הדרושות:

• החשוב ביותר היה פיתוח של מנוע מצלמה ומקרן, אשר היו מקושרים לתריס של המצלמה בסינכרון מלא.
• שנית, סרטי צילום צבעוניים, המצאתו של איסטמן קודאק בשנת 1928 אפשרה למצלמה לחשוף את הרקע המוקרן יותר מאשר סרטי צילום שחור-לבן, מה שהפך אותו לעמום פחות. לבסוף, הופעת סרטי צילום רחבים יותר בשנת 1920, היוו את השינוי הגדול בהפקת סרטים. רוחב הסרט דרש מנורות הקרנה בעלת עוצמה רבה יותר, אשר גרמו לחשיפה אחידה ורבה יותר. חברת Fox הייתה הראשונה להשתמש בטכניקת הקרנה אחורית מודרנית, בשנת 1930 עם סרטיהם Liliom ולאחר מכן גם בסרט רק תדמיינו. על העבודה הטכנית בסרט, זכתה החברה בשנת 1933 בפרס האוסקר. זמן קצר לאחר מכן חברת סרטי פרמאונט שכללה את השיטה ופיתחה שיטות אחדות כגון סינכרון 3 מקרנים לאותו מסך.

אלפרד היצ'קוק השתמש בתהליך בהצלחה להראות את קרי גרנט מותקף על ידי מטוס ב"מזימות בינלאומיות", אך ספג ביקורת כאשר הוא השתמש בו בהרחבה ב"מארני".