אקספרס של חצות

אקספרס של חצות
Midnight Express
	כרזת הסרט
מבוסס על	אקספרס של חצות (ספר)
בימוי	אלן פארקר
הופק בידי	אלן מרשל, דייוויד פוטנאם
תסריט	אוליבר סטון
עריכה	גרי המבלינג
שחקנים ראשיים	בראד דייוויס; ג'ון הרט; רנדי קווייד; פול ל. סמית'
מוזיקה	ג'ורג'ו מורודר
צילום	מייקל סרסין
מדינה	ארצות הברית, הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	סרטי קולומביה
חברה מפיצה	סרטי קולומביה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1978 בארצות הברית
משך הקרנה	121 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט ביוגרפי, סרט עצמאי, סרט פשע, סרט כלא, סרט דרמה, סרט שמבוסס על ספרים
תקציב	2,300,000‏$
הכנסות	35,000,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו	midnightexpress
פרסים	שני פרסי אוסקר ; שלושה פרסי גלובוס הזהב
	דף הסרט ב־IMDb

אקספרס של חצות (באנגלית: Midnight Express) הוא סרט קולנוע אמריקאי-בריטי^[1] מסוגת דרמה משנת 1978. הסרט, בבימויו של אלן פארקר, עוקב אחר סיפורו של צעיר אמריקאי שנתפס בטורקיה בעת ניסיון להברחת משלוח של חשיש ונשלח לכלא. בסרט מככבים השחקנים בראד דייוויס, רנדי קווייד, ג'ון הרט, פול ל. סמית' ואיירין מירקל. התסריט נכתב על ידי התסריטאי והבמאי אוליבר סטון ("פלאטון", "וול סטריט", "JFK תיק פתוח"), בהשראת ספרו האוטוביוגרפי של בילי הייז, אם כי חלק מפרטי העלילה שונו. הסרט זכה בשני פרסי אוסקר והיה מועמד לארבעה נוספים, וכן זכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב.

הפירוש של שם הסרט, "אקספרס של חצות", הוא בלשון הסלנג של הכלא - בריחה מבית הסוהר.

תקציר העלילה

עלילת הסרט מתחילה בשנת 1970, עת גיבור הסרט, בילי הייז, נתפס על ידי שלטונות טורקיה בעוון הברחת חשיש. הייז נשלח לכלא הטורקי לתקופת מאסר בת 4 שנים. הייז מתרגל לכלא, נהיה אסיר טוב וממושמע ומתיידד עם אסירים מערביים אחרים. הייז מתכנן ומבצע עם ידידיו ניסיון בריחה דרך המנהרות התת-קרקעיות של הכלא, אך הם נאלצים לחזור על עקבותיהם כשהתברר להם שהן אטומות.

לקראת תום תקופת המאסר לה נידון הייז, זוכה התביעה בערעור על עונשו בבית הדין הגבוה, וזה גוזר על הייז תקופת מאסר של לא פחות מ-30 שנה. הייז אינו זוכה למשפט הוגן, ונראה כי מערכת המשפט בטורקיה רוצה את הייז כשעיר לעזאזל במשפט הראווה הזה, כדי להוכיח לעולם שהיא נלחמת בנגע הסמים. חלק גדול מהמשפט, כמו גם דיון המעצר שקדם לו, מתנהלים בשפה הטורקית, אשר אותה הוא אינו מבין (ואינה מתורגמת גם לצופי הסרט). בנוסף לכל צרותיו של הייז, סניגורו הטורקי התגלה כנוכל ורמאי. במהלך תקופת המאסר חווה הייז התעללות פיזית ונפשית קשה מצד הסוהרים.

עם הזמן מגלה הייז שאסיר אחר, ריפקי (פאולו בונצ'לי), משתף פעולה עם הסוהרים, ושבגלל הלשנותיו הסוהרים הכו למוות את חברו לתא, ג'ימי בות' (רנדי קוויד), והכו בצורה קשה את חברו השני - מקס (ג'ון הרט). הייז נתקף בזעם ומחליט "לסגור חשבון" עם האסיר המלשין, והחל להתנפל עליו ולהכותו בצורה קשה, ובסופן של המכות הוא אף נושך את לשונו של האסיר המלשין ותולש חלק ממנה.

בעקבות המעשה נשלח הייז לאגף חולי הנפש בכלא. שם, חמש שנים לאחר תחילת מאסרו, כשמצבו הנפשי הידרדר מאוד, ולאחר שכבר איבד צלם אנוש, מתכנן הייז בריחה נוספת, הפעם תוך כדי מתן שוחד לסוהר הראשי, חמידו (פול ל. סמית'), כדי שיוציא אותו מהאגף לחולי נפש וישלח אותו לעבודות בחדר החולים של בית הסוהר - שם יהיה לו הרבה יותר קל לברוח. הסוהר לוקח את הייז למלתחות של הסגל ומנסה לאנוס אותו אך זה הורג אותו. הייז מנצל את ההזדמנות ומנסה להימלט מהכלא כשהוא לובש את בגדיו של הסוהר המת.

בספטמבר 1991, כ-13 שנה לאחר יציאת הסרט "אקספרס של חצות" נפטר השחקן הראשי בראד דייוויס שגילם את ויליאם הייז, והוא בן 41.

הבדלים בין הספר לסרט

בסרט, בילי הייז שהה עם חברתו בטורקיה בעת שנעצר. במציאות, הוא היה לבד.
בילי אמנם בילה 17 ימים באגף הפסיכיאטרי בשנת 1972, אך הוא מעולם לא נשך ותלש לשון של אף אחד, מה שלפי הסרט הוביל להעברתו לאגף לחולי נפש.
הספר מסתיים בכך שהייז מועבר לכלא "אימפרלי" שנמצא על אי, וממנו בסופו של דבר בורח בתהליך שכלל גניבה של דוגית וחתירה של 27 ק"מ בים מרמרה בעיצומה של סופה, הגעה לאיסטנבול ברגל ובאוטובוס, וחציית הגבול ליוון. בסרט, הקטע הוחלף בתקרית אלימה בה הייז בטעות הורג את הסוהר הראשי שמתכונן לאנוס אותו.
לפי הספר, חמידו, הסוהר הסדיסט, נרצח ב-1973 על ידי אסיר משוחרר על-תנאי, אשר ראה אותו שותה תה בבית-קפה מחוץ לכלא, וירה בו שמונה פעמים.
הניסיון לאונס בדוי. בספר לא נטען על אלימות מינית בידי הסוהרים הטורקים, או האסירים. הייז מעיד שלקח חלק בפעילות הומוסקסואלית מתוך הסכמה בתקופת מאסרו.

התגובות לסרט

הסרט זכה לתגובות נזעמות מצד טורקים רבים, אשר טענו כי הוא מגזים בדרך תיאורו את הכלא הטורקי ואת אכזריותם של הסוהרים בו. הסרט פגע בשמה הטוב של טורקיה. גורמים רשמיים בטורקיה טענו שבעקבות הסרט יצא שם רע לטורקיה, וכי מאז יציאת הסרט לאקרנים יש ירידה חדה בתיירות לטורקיה. אוליבר סטון, אשר זכה בפרס אוסקר על התסריט, התנצל בשנת 2004 וטען כי התסריט לא פורש כהלכה.