ויקיפדיה

המגזר השלישי

שם כולל לסקטור של ארגונים הפועלים ללא חלוקת רווחים. פועל לצד המגזר העסקי והמגזר הציבורי
(הופנה מהדף ארגון לא-ממשלתי)

המגזר השלישי, בעבר נודע גם בשם מגזר ההתנדבות, הוא כינוי לארגונים הפועלים ללא כוונה ליצירת רווח לבעלי המניות ואינם חלק ממוסדות המדינה או השלטון המקומי. המגזר השלישי כולל עמותות, אגודות שיתופיות, חברות לתועלת הציבור, הקדשות, ארגוני צדקה, ארגונים בינלאומיים ואחרים. ארגוני המגזר השלישי נקראים לפעמים ארגונים לא-ממשלתיים. אולם, ישנם ארגונים ללא מטרת רווח שהוקמו על ידי מדינות או משמשים זרוע ביצועית של המדינה בתחומי הרווחה[1] והחינוך למשל. מעבר לארגונים, רבים רואים במגזר השלישי זירה לפעילות של פרטים וכן מערכת ערכים ונורמות התנהגות[2].

השם "המגזר השלישי" קשור לתאוריית שלושת המגזרים ומשם בא גם שמו, שנועד להבדיל ארגונים אלו מהמגזר העסקי ("המגזר השני"), הפועל למטרות רווח, ומהמגזר הציבורי ("המגזר הראשון"), המורכב ממוסדות המדינה והרשויות המקומיות.

הגדרה

עריכה

"המגזר השלישי" הוא מושג תאורטי שהתגבש בשנות השבעים של המאה הקודמת. ארגונים ללא מטרת רווח ולא ממשלתיים היו פעילים לפני שהוכנסו תחת הגדרה זו, ואף היו כפופים כבר לחוקים ותקנות במדינות השונות. אך הרעיון להכניס את הגופים הללו תחת אותה מטרייה תאורטית לא נעשה קודם לכן. ההכרה במגבלות המדינה והסקטור הפרטי הובילו חוקרים לחיפוש אחר דרך שלישית[3]. בארצות הברית המלצותיה של ועדת פרי (Commission on Private Philanthropy and Public Needs) ב-1976, שעסקה בפילנתרופיה והקמת תוכניות לארגונים ללא מטרת רווח באוניברסיטת ייל, יצרו את הבסיס התאורטי להמשגה: ארגונים ללא כוונת רווח והמגזר השלישי[3]. גם בבית הספר לכלכלה של לונדון הוקמה תוכנית לארגונים ללא מטרת רווח ב-1978.

למגזר השלישי אין הגדרה אחת והוא מושפע בכל מקום מהגדרות משפטיות ספציפיות, ירושות תרבותיות ומדיניות בחברות לאומיות שונות[4].

מאפיינים

עריכה

המגזר השלישי הטרוגני מטבעו, ומורכב מארגונים בעלי מטרות שונות ואף סותרות. הארגונים במגזר השלישי נבדלים באופיים ובתחומי הפעילות שלהם. חלוקה מקובלת של המגזר השלישי היא לשלושה סוגי פעילות של הארגונים[5]:

  1. מתן שירותים: לרוב שירותים שלא ניתנים על ידי מגזרים אחרים ולאוכלוסיות מובחנות. דוגמאות לארגוני שירותים: אוניברסיטאות, בית חולים, בתי יתומים, חלוקת מזון לנזקקים ואגודות ספורט.
  2. סינגור ופעילות לשינוי המציאות והמדיניות. דוגמאות לארגוני סינגור: ארגונים לשמירה על הסביבה, ארגונים פמיניסטיים וארגונים הפועלים לשינוי חקיקה.
  3. ארגונים הפעילים לסיוע עצמי או ארגוני חברים כדוגמת ארגוני תושבים באזור מסוים, והתארגנויות על בסיס מדינת מוצא.

הגדרה מבנית תפעולית מגדירה חמישה סוגי ארגונים המרכיבים את המגזר השלישי: ארגונים פורמליים, ארגונים פרטיים, ארגונים עצמאיים, ארגונים שאינם מחלקים רווחים, ארגונים שיש בהם יסוד התנדבותי שבא לידי ביטוי במנהיגות מתנדבת, קבלת תרומות, מתנדבים מפעילים שירותים של הארגון, פעילות התנדבותית של מתנדבים למען עצמם או אחרים[6]. ארגונים רבים במגזר השלישי עונים על יותר מסוג ארגון אחד. למשל ארגוני חלוקת מזון נותנים שירות של חלוקת מזון ופועלים לשינוי המדיניות בתחום הרווחה (סינגור).

מאפייני ארגון מגזר שלישי

עריכה

סלמון ואנהייר[7] פיתחו הגדרה בינלאומית בעלת חמישה תנאים לארגון כדי להיכלל במגזר השלישי:

  1. ארגון פורמלי
  2. נפרד ממערכת המדינה
  3. ללא חלוקת רווחים
  4. בעל מנגנונים עצמאיים לקבלת החלטות הנוגעות לארגון
  5. בעל מרכיב נדבני (פילנתרופי) או התנדבותי (וולונטרי)

יחסים בין מגזריים

עריכה

המגזר הראשון הציבורי, המגזר השני הפרטי והמגזר השלישי מקיימים ביניהם קשרי גומלין רבים. תפקידיו של המגזר הראשון רחבים וכוללים החל קביעת מדיניות, קבלת החלטות, הוצאה לפועל של מדיניות ובקרה על הפעילות. המגזר השני כולל הגופים הפועלים למטרת רווח. בעוד המגזר השלישי מוגדר בהגדרה שיורית ומקבל על עצמו תפקידים והתנהלויות ששני המגזרים האחרים לא עושים אך עושה פעילות המאפיינת גופים ציבוריים או עסקיים[8].

שותפויות בין מגזריות החלו בעקבות מספר תהליכים:[9][10]

  • צמצום מדינת הרווחה. באירופה ובישראל מדינת הרווחה הלכה וצמצמה את מעורבותה בתחומי הרווחה החל משנות השמונים. את מקומם של גופים ממשלתיים תפסו בהדרגה ארגונים ללא מטרת רווח וארגונים עסקיים. בעשור השני של המאה ה-21, שירותי הרווחה ניתנים על ידי שלושת המגזרים.
  • ההתייקרות המתמדת בעלותם של שירותי רווחה וחינוך וכמו גם הדרישה הציבורית לקיצוץ בהוצאות הממשלתיות, הובילו ממשלות להיעזר במשאבים שמביאים עמם המגזר העסקי והמגזר השלישי.
  • תפיסה של דמוקרטיה השתתפותית גם היא חיזקה את יחסי הגומלין בין המגזרים. מאז אמצע המאה הקודמת, אזרחים דורשים מעורבות גדולה יותר בקבלת ההחלטות, ושקיפות מוגברת.
  • תהליכי גלובליזציה האיצו את שילוב המגזר העסקי. התפתחות תאגידים בינלאומיים וכוחם הבינלאומי הרב השפיעו על פעילותם בתוך מדינות והביאו לבניית יחסי גומלין עם שחקנים מקומיים וגלובליים[11].
  • התמודדות עם בעיות מורכבות כגון הזדקנות האוכלוסייה וזיהום מים דורשת פתרונות מורכבים והתגייסות של שלושת המגזרים. אלו סוגיות שארגון אחד או רשות אחת אינם מסוגלים לפתור בעצמם. התמודדות תלת-מגזרית עם בעיות מורכבות מאפשרת שינוי מערכתי רחב ובר קיימא[12].

התפתחות היסטורית

עריכה

לאחר שהשלטון הדמוקרטי התחזק באירופה, החלו לקום התאגדויות מודרניות. ההתאגדות נתפסה בתחילה כקשורה לאזרחות ולפעילות סוציו-פוליטית. בממלכה המאוחדת, במאה התשע-עשרה, היה מושג ארגוני הצדקה קשור לדיון על האזרחות; צדקה הייתה עקרון חברתי ומרכיב חיוני בחברה דמוקרטית. מטרת הממשלה באנגליה הוויקטוריאנית היה לספק מסגרת של כללים והנחיות שיאפשרו לחברה לנהל את עצמה במידה רבה ככל האפשר. כתוצאה מכך, התאגדויות ופעילויות צדקה לא מומנו על ידי הממשלה אלא נוהלו ברמה גבוהה של אוטונומיה; במקביל נוצרו קשרי שיתוף פעולה עם הרשויות האחראיות[13].

עד שנות השבעים של המאה חוקרים זיהו תלות הדדית בין ארגוני המגזר השלישי לבין הממשלה, הקיצוץ בתקציב הממשל הפדרלי החל מתקופתו של רייגן[4] ובישראל הפרטת שירותי הרווחה יצרה יחסים חדשים בין המגזרים[6].

אנהייר וסלמון, טוענים כי למגזר הראשון יש השפעה מכרעת על המגזר השלישי, ועל מקומו, פעולתו ומשקלו של המגזר השלישי במדינה מבחינה כלכלית. הם מזהים ארבעה סוגי התערבויות מרכזיים[14][15]:

  • המודל הסוציאל-דמוקרטי – רווח במדינות רווחה כדוגמת שוודיה. המגזר השלישי קטן יחסית משום שהמדינה מספקת שירותים חברתיים בצורה נרחבת. ארגוני המגזר השלישי מתמקדים בעיקר בפעילות סינגור ושינוי מדיניות. גם קרנות נדבנות פחות פעילות ומשלימות את המימון הממשלתי או תומכות בפעילות אחרת.
  • המודל התאגידי – תואם למדינות כגון צרפת וגרמניה. שם יש פעילות משותפת ומתואמת בין ארגוני המגזר השלישי ולמדינה על בסיס מטרות משותפות. לצד ארגונים המספקים שירותים קיימים ארגוני סנגור ושינוי מדיניות. קרנות פרטיות משמשות גם הן ספקיות שירותים ופחות ממנות פעילות.
  • המודל הליברלי – ניתן למצוא אותו בבריטניה ובארצות הברית. במדינות אלו היסטורית, המדינה לא הפעילה את מרבית השירותים החברתיים וההוצאה הממשלתית עליהם נמוכה יחסית. הסיבות המרכזיות למימון נמוך קשורות למעמד בינוני חזק והתנגדות רחבה למעורבות הממשל בנושאים חברתיים. במדינות אלו המגזר השלישי גדול, מגוון וכולל ארגוני שירותים וסינגור רבים. לקרנות פרטיות יש תפקיד מרכזי במימון פעילות והתווית מדיניות.
  • המודל הסטטי – מיוצג ביפן ובמדינות מרכז אירופה ומזרחה. על אף שהממשל מעורב בצורה מוגבלת באספקת שירותים חברתיים, גודל המגזר השלישי בהן מצומצם. הדבר קשור לשלטון הקומוניסטי במדינות מזרח אירופה ולשלטון המלוכני ביפן.

בעולם

עריכה

מעריכים שמספר הארגונים החוץ-ממשלתיים הבינלאומיים, שאינם קשורים במדינה מסוימת, הוא למעלה מ-40,000. במדינות שונות בעולם מספר הארגונים החוץ-ממשלתיים יכול להגיע למאות אלפים, ואף מיליונים. (ברוסיה מעריכים שיש 277,000 ארגונים, ובהודו 3.3 מיליון – יותר מארגון לכל 400 אזרחים הודים)[דרוש מקור]. ארגונים חוץ-ממשלתיים בעולם סופגים ביקורת מצד ממשלות ותומכיהן, שלעיתים מגיעה לאלימות[16].

בעקבות תמיכת ארצות הברית וממשלות מערביות אחרות, הארגונים החוץ ממשלתיים שולבו וצברו השפעה באו"ם ובמוסדות פוליטיים אחרים. כשתקציביהם גדלו הארגונים הלא ממשלתיים לזכויות אדם הפכו לשחקנים בינלאומיים רבי עוצמה. עם סיומה של המלחמה הקרה הוגדרו מטרות חדשות לארגונים אלו, בטענה שהם מומחים בלוחמה אסימטרית, בטכנולוגיה צבאית מתקדמת ומומחים למשפט בינלאומי, זכויות האדם, צורך צבאי, ומידתיות. שינוי זה יחד עם היסודות הפוליטיים של מוסדות המשפט הבין-לאומי, ומקורות הלגיטימציה של הארגונים החוץ ממשלתיים אפשרו להם להגביר את השפעתם בתקשורת ובתחום הדיפלומטי[17].

המגזר השלישי בישראל

עריכה

בישראל, מרבית ארגוני המגזר השלישי מאוגדים כעמותות רשומות, אולם חלקם הם אגודות עות'מאניות, אגודות שיתופיות, חברות בע"מ, ארגונים בינלאומיים ועוד. בטרם הקמת המדינה, המגזר השלישי מילא תפקיד מרכזי בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה, התרבות והמחקר, ושימש גם בסיס להקמת המדינה שבדרך. מאז שנות השמונים של המאה ה-20, התרחב המגזר השלישי בישראל ולארגונים אלו תפקידים רבים יותר ויותר, ולעיתים הם מהווים תחליף למגזר הציבורי.

בשנת 2007 היו רשומות 43,000 עמותות, על פי נתוני המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון[18], בשנת 2011 היו רשומים 34,398 ארגונים ללא מטרות רווח[19]. ב-2016 היו רשומים 39,327 ארגונים והערכה על פי ארגון מידות שרק 13,000 פעילות ומדווחות לרשם העמותות[20][21].

פעילות

עריכה

בשנת 2012 פעלו בישראל 35,974 ארגונים בתחומי ב-11 תחומי פעילות מרכזיים: איגודים מקצועיים – 1,067; איכות הסביבה – 296 ; ארגוני אזרחים – 2,239, ארגונים בינלאומיים – 261 ; בריאות – 899 ; דת – 9,149 ; חינוך ומחקר – 7,059 ; פילנתרופיה – 1,754 ; רווחה – 5,293 ; שיכון ופיתוח – 1,218 ; תרבות ופנאי – 6,265 ; אחר – 474[19].

דרך נוספת לסיווג ארגוני המגזר השלישי היא על פי תפקידם כלפי אוכלוסיית הידע אותה הם משרתים[22]:

מקורות מימון

עריכה

בשנת 2016 מקורות המימון של המגזר השלישי היו: העברות מממשלה – 50.3%; ההכנסות ממכירת שירותים – 34.1%; תרומות מחו"ל – 7.8% ותרומות ממשקי בית, מעסקים בישראל 6.9%. החלקים היחסיים השונים במקורות המימון לארגוני מגזר שלישי כמעט לא השתנו בשנים 2017–2018[23]. על פי נתוני ועדת גלנור מ-2008, ב-2002 המדינה תמכה בארגונים בסכום של 2.2 מיליארד ש"ח (2005), רכשה שירותים ב-3.2 מיליארד ש"ח (2002), ונתנה הטבות מס בשווי 160 מיליון ש"ח (2006)[24]. על פי נתוני מכון ראות חלקו של המגזר השלישי בשוק התעסוקה בישראל הוא כמעט כפול מהממוצע ב-22 מדינות מפותחות[25]. בשנת 2009 תוצר המלכ"רים היווה 5.9% מהתוצר המקומי הגולמי, ב-2016 5.3% ובשנים 2017 ו-2018 5.4% מהתמ"ג[23].

כוח עבודה במגזר השלישי

עריכה

כוח העבודה במגזר השלישי כולל עובדים בשכר ומתנדבים. בשנת 2016 עבדו מעל 473,000 איש והתנדבו כמעט 480,000 איש[23].

תחום פעילות שיעור המועסקים (באחוזים) שיעור המתנדבים (באחוזים)
חינוך ומחקר 48 23.8
רווחה 5.6 33
תרבות בידור וספורט 12 2.6
בריאות 23.8 11.4
איכות סביבה 0.3 2
ארגוני סינגור ופוליטיקה 1.1 9.5
פילנתרופיה והתנדבות 1.8 4
דת 5.1 3.5
שיכון ופיתוח 1.3 0
ארגונים בינלאומיים 0.1 7.9
איגודים מקצועיים 0.7 2.3

נכון ל-2013, רוב עובדי המגזר השלישי עבדו במחוזות תל אביב וירושלים[18].

מחוז שיעור המועסקים (באחוזים)
תל אביב 33 (19% בתחומי העיר תל אביב)
ירושלים 27
מרכז 14
דרום 8
צפון 7
חיפה 7
מחוז יהודה ושומרון 3

דמוגרפיה

עריכה

68% מהעובדים בארגוני המגזר השלישי ב-2009 היו נשים והעסקת נשים אחראית ל-70% מהגידול בהיקפי ההעסקה של המגזר השלישי בין שנת 2000 לשנת 2009. 91% מהמועסקים ב-2009 היו יהודים. 74% מכוח האדם היו ילידי ישראל, 8% היו ילידי ברית המועצות ו-2% ילידי ארצות הברית[18]. ל-61% מעובדי המגזר השלישי היה תואר אקדמי.

תנאי עבודה ושכר

עריכה

על פי מחקר שנעשה ב-2013 באוניברסיטת בו גוריון עולה שתחלופת העובדים בארגוני המגזר השלישי גבוהה: כשני שלישים מהמועסקים הם בעלי וותק של עד שנתיים בארגון, ורק רבע מכוח האדם עובד בארגונים מעל לשש שנים. בשנים 2000 עד 2009 רק כשליש מכלל המועסקים בארגוני המגזר השלישי הועסקו שנים-עשר חודשים רצופים במהלך שנת עבודה. 6.4% בלבד מכלל כוח האדם הועסק בתפקידי ניהול. ממוצע השכר החודשי בקרב מועסקים במגזר השלישי עמד בשנת 2009 על 4,230 ש"ח למשרה בפועל. בשנת 2008 יחס השכר הממוצע (חלקו של השכר מעבודה במשרה המדווחת בהשוואה לכלל השכר של אותו אדם) במגזר עמד על 0.62 נתון המעיד על "השלמת הכנסה" של עובדי המגזר במשרות נוספות. תחום הבריאות הוא התחום שבו השכר הממוצע היה הגבוה ביותר ועמד על 7,904 ש"ח בממוצע בעוד השכר בתחומים "דת", "ארגוני אזרחים" ו"תרבות ופנאי" היה הנמוך ביותר – כ-3,100 שקלים. שכר הגברים במגזר השלישי גבוה משכר הנשים: השכר הממוצע לאישה בשנת 2009 היה 3,667 ש"ח והשכר הממוצע לגבר היה 5,410 ש"ח[18]. שכר המנכ"לים הממוצע בתקופה הנחקרת היה 17,000 ש"ח[26]. ב-2010, על בסיס דיווח לרשם העמותות של חֲמֵשֶׁת מקבלי השכר הגבוה, ממוצע השכר עמד של 8,777 ש"ח[19].

מיסוי

עריכה

ארגונים במגזר השלישי רשומים כמלכ"רים לצורך חוק מס ערך מוסף, ובהתאם לכך אינם גובים מס ערך מוסף על שירותים שהם מספקים בתשלום, וחייבים בתשלום מס שכר על המשכורת שהם משלמים לעובדיהם.

בפקודת מס הכנסה נחשבים רבים מארגוני המגזר השלישי ל"מוסד ציבורי", כהגדרתו בסעיף 9(2) לפקודה, שהוא מוסד הפועל למטרה ציבורית – "מטרה שעניינה דת, תרבות, חינוך, מדע, בריאות, סעד או ספורט וכן מטרה אחרת שאושרה על ידי שר האוצר כמטרה ציבורית". הכנסה של מוסד ציבורי, כאשר לא הושגה מעסק, פטורה ממס הכנסה. תרומות למוסד ציבורי, שאושר לעניין זה, מעניקות לתורם זיכוי ממס הכנסה.

פעילות בינלאומית

עריכה

ארגונים לא ממשלתיים הפכו לשחקנים חשובים בטיפול באסונות טבע ובסיוע לפליטים וכן ישנם ארגונים הפעילים בזירת הדיפלומטיה בינלאומית[17].

מאז מלחמת ששת הימים, דרך הסכמי אוסלו החל ב-1993 ומאז תוכנית ההתנתקות ב-2005, חלה עלייה במספר הארגונים הפוליטיים ובעלי צד בוויכוח הציבורי והפוליטי על מדיניות הממשלה ביחס לגבולותיה. נוצר מצב של "נקיטת צד", התגייסות ארגונים לפי המפה הפוליטית לשמאל וימין[27].

לפי גרלד שטינברג מארגון NGO monitor, כתוצאה מההסכסוך הישראלי-ערבי-פלסטיני ישראל הפכה למוקד עבור הארגונים הלא ממשלתיים העולמיים וזאת כתוצאה מתפיסת "החובה להתערב (Devoir d'Ingerence)". רשתות הארגונים הלא ממשלתיים לזכויות אדם מילאו תפקיד קריטי בחיזוק המיקוד האינטנסיבי על ישראל במבני זכויות אדם של האו"ם. כתוצאה ממיקוד לא פרופורציונלי זה הועלו "מאות החלטות חד-צדדיות" שיצאו מהעצרת הכללית של האו"ם, מועצת הביטחון, המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות, הוועדה לזכויות אדם, והוועדה לקידום מעמד האישה. דבר שהוכיח כי "באו"ם, ישראל מופלה לבדיקה אינטנסיבית יותר ומוחזקת לסטנדרטים גבוהים יותר מכל מדינה אחרת."[17]

לפי שטינברג, לאחר ועידת דרבן שבה הוצגה ישראל כמדינת אפרטהייד גזענית המבצעת רצח עם בפלסטינים, רבות מהעמותות אימצו מספר טקטיקות ליישום הקריאה ל"מדיניות של בידוד מלא ומוחלט של ישראל כמדינת אפרטהייד", ובהן: הטלת "סנקציות וחרמות חובה מקיפות, הפסקה מוחלטת של כל הקשרים (דיפלומטיים, כלכליים, חברתיים, סיועים, שיתוף פעולה צבאי, ואימון) בין כל המדינות וישראל". זאת על בסיס הדגם והניסיון ממקרה דרום אפריקה[17].

המגזר הרביעי

עריכה

ארגונים המנסים לשלב בין יזמות עסקית, שמטרתה השגת רווחיות, לבין יזמות חברתית המוּנעת מתמיכה בקהילה או בסביבה, מכונים "ארגוני המגזר הרביעי"[28] או עסקים חברתיים. תחת הגדרה זו נהוג לכלול גופים המעסיקים נכים או אוכלוסיית מצוקה, במטרה לשקמם בלי להזדקק לתרומות (או להזדקק בצורה מועטה), וכן גופים המסייעים לנכים לפתוח עסקים קטנים ולהתקיים מעמלם. דוגמאות לארגונים המשתייכים ל"מגזר הרביעי": בנק גרמין, ומסעדת "לילית" הישראלית, המעסיקה בני נוער במצוקה.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • רפאל האפט, המגזר השלישי בישראל - משפט, מיסוי וחשבונאות, הוצאת רונן, 2010.
  • סופי שולמן, ישראל - ארץ קטנה, סיפור גדול, ידיעות ספרים, 2023, הפרק "מגזר שלישי", עמ' 75–85.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שביט מדהלה, מיכל אלמוג-בר וג'וני גל, עמותות בתחום הרווחה בישראל: תמונת מצב, נייר מדיניות מס' 2018.03,, 2018
  2. ^ Lester M. Salamon, S. Wojtek Sokolowski, The third sector in Europe: Towards a consensus conceptualization, ‏2014
  3. ^ 1 2 Jacques DEFOURNY, Borzaga, C. & J. Defourny (ע), From third sector to social enterprise, The Emergence of Social Enterprise, London and New York: Routledge, 2001, עמ' 1-18
  4. ^ 1 2 Paul J. DiMaggio, Helmut K. Anheier, The Sociology of Nonprofit Organizations and Sectors, Annual Review of Sociology 16, 1990-8, עמ' 137–159 doi: 10.1146/annurev.so.16.080190.001033
  5. ^ יצחק גלנור, הוועדה לבדיקת תפקידי המגזר השלישי בישראל והמדיניות הננקטת כלפיו - דו"ח מסכם, המרכז לחקר המגזר השלישי, 2003
  6. ^ 1 2 אסתר זיכלינסקי, השפעת תהליכי ההפרטה החלקית והמסחור על תכונות ארגוני המגזר השלישי בישראל, ביטחון סוציאלי 82, 2010, עמ' 111-79
  7. ^ Salamon, L.M., Anheier, H.K. (1992). Toward an Understanding of the International Nonprofit Sector. The Johns Hopkins Comp. Nonprofit Sector - Project Series- No.1
  8. ^ Frank Moulaert, Oana Ailenei, Social Economy, Third Sector and Solidarity Relations: A Conceptual Synthesis from History to Present, Urban Studies 42, 2005-10, עמ' 2037–2053 doi: 10.1080/00420980500279794
  9. ^ גל אלון (ע), ממשלת ישראל, החברה האזרחית והקהילה העסקית: שותפות, העצמה ושקיפות, ירושלים, 2008
  10. ^ מוטי טליאס, יואב דוניץ, דיאנה שמעוני ויובל פיורקו, המדריך לשותפויות בין מגזרים, ירושלים: אלכ"א, גוינט ישראל, 2007
  11. ^ Ananya Mukherjee Reed, Darryl Reed, Partnerships for Development: Four Models of Business Involvement, Journal of Business Ethics 90, 2008-09-10, עמ' 3–37 doi: 10.1007/s10551-008-9913-y
  12. ^ Rob van Tulder, Nienke Keen, Capturing Collaborative Challenges: Designing Complexity-Sensitive Theories of Change for Cross-Sector Partnerships, Journal of Business Ethics 150, 2018-04-09, עמ' 315–332 doi: 10.1007/s10551-018-3857-7
  13. ^ Adalbert Evers Jean-Louis Laville (ע), Defining the third sector in Europe, The third sector in Europe, Cheltenham, UK: Edward Elgar, 2004
  14. ^ ורדה שיפר, יצחק ברקוביץ, שחר בר–יהודה, גרניט אלמוג–ברקת, מעורבותם של ארגוני המגזר השלישי במערכת החינוך: ניר מדיניות, 2010
  15. ^ Richard Steinberg, Walter W. Powell (ע), The nonprofit sector in comparative perspective, The nonprofit sector : a research handbook, 2nd ed, New Haven: Yale University Press, 2006, ISBN 978-0300109030
  16. ^ לדוגמה בסרי לנקה ב-2006 נרצחו 17 פעילי ארגון פיים הטמילי, וברוסיה ב-2009 נרצחה פעילת זכויות אדם נטליה אסתרמירובה, בידי תומכי המשטר לאחר שחשפה את רציחתם של אזרחים צ'צ'נים.
  17. ^ 1 2 3 4 Steinberg, Gerald M. "The politics of NGOs, human rights and the Arab-Israel conflict." Israel Studies 16.2 (2011): 24-54.
  18. ^ 1 2 3 4 חגי כץ והילה יוגב-קרן, שוק העבודה של המגזר השלישי בישראל, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן-גוריון, מרץ 2013
  19. ^ 1 2 3 ד"ר ניסן לימור (ע), שנתון העמותות בישראל, אנפיטק, 2012
  20. ^   טלי חרותי-סובר, 40 אלף עמותות (על הנייר בלבד), באתר TheMarker‏, 4 באפריל 2016
  21. ^ גיל קליאן, המגזר השלישי בישראל יותר קטן ממה שחשבתם, ובהרבה, באתר כלכליסט, 16 במרץ 2016
  22. ^ ניסן לימור, בחינת המגזר השלישי בישראל, 2004
  23. ^ 1 2 3 אסנת חזן, הכנסות והוצאות מלכ"רים 2016–2018, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ‏3 בספטמבר 2019
  24. ^ מסמך מדיניות ירושלים
  25. ^ המגזר השלישי בישראל
  26. ^ עינב בן יהודה, ‏המגזר השלישי: תעסוקה חלקית ב-4,200 שקל ברוטו לחודש, באתר גלובס, 13 במאי 2013
  27. ^ ביקורת הדדית מוקצנת במאמרים בעיתונות: האם הביקורת נגד צה"ל של ארגוני זכויות האדם פוגעת במדינה (מאמר תגובה בידיעות אחרונות הכולל באופן מובלע את הטענות נגד ארגוני זכויות האדם), וכן חקירת ארגוני השמאל הכולל מהצד השני טענות על "מגמה לאומנית" (באתר נענע).
  28. ^ טלי חרותי-סובר, במגזר הרביעי אין סתירה בין רווח ופעילות חברתית, באתר TheMarker‏, 24 בינואר 2010
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=המגזר_השלישי&oldid=40008073"