ויקיפדיה

ארוס (לוויין)

סדרת לווייני צילום אזרחיים תוצרת ישראל

ארוס הוא סדרה של לווייני צילום מסחריים אשר תוכננו על ידי התעשייה האווירית לישראל, נבנו במפעל מב"ת ומופעלים ונמצאים בבעלות חברת "אימאג'סאט אינטרנשיונל". השם EROS הוא ראשי תיבות של Earth Resources Observation Satellite.

ארוס A
הלוויין ארוס A
הלוויין ארוס A
מידע כללי
מפעיל אימאג'סאט אינטרנשיונל
יצרן התעשייה האווירית לישראל
תאריך שיגור 5 בדצמבר 2000
משגר סטארט 1
משימה
סוג משימה לוויין תצפית
לוויין של כדור הארץ
מסלול LEO
נטייה 97.3 מעלות
אפואפסיד 505 ק"מ
פריאפסיד 490 ק"מ
זמן הקפה 94.6 דקות
משך המשימה הכולל 5 בדצמבר 2000 – הווה (24 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
משך המשימה 10 שנים
מידע טכני
משקל בשיגור 250 קילוגרם

היסטוריה

עריכה

פרויקט לווייני "ארוס" החל במחצית השנייה של שנות ה-90 של המאה ה-20 ביוזמת מפעל מב"ת של התעשייה האווירית, במטרה למסחר את הטכנולוגיה של לווייני הצילום הצבאיים מסדרת "אופק" לשיווק בשוק האזרחי. לשם כך הוקם בשנת 1997 מיזם משותף בשם "ווסט אינדיס ספייס", בו היו שותפים: התעשייה האווירית (44%) החברה האמריקאית "קור סופטוור טכנולוג'י" (Core Software Technology) (44%) וחברת אל-אופ יצרנית המצלמה של לווייני "אופק" (12%)[1]. משה בר-לב מונה למנכ"ל "ווסט אינדיס ספייס" ודוד ברודט שימש כיושב ראש. המיזם התחרה בשווקים הבינלאומיים עם הקונצרן האמריקני לוקהיד מרטין, שפיתח ושיווק באותה עת לוויינים בעלי יכולת דומה של זיהוי עצמים בקוטר מטר בלבד, ואף התקימו איתו מגעים ראשונים לאפשרות של השתתפות בפרויקט[2]. התוכנית כללה בתחילה שיגור של 6–8 לוויינים שיבצעו צילום לשימושים אזרחיים, מסחריים ומדעיים עבור מדינות וחברות מסחריות, למטרות שונות בהם: מיפוי של שטחים קרקעיים וימיים לצרכים שונים, ובהם איכות הסביבה, ניצול קרקעות ותכנון תשתיות. הרקע לפיתוח התוכנית היה הערכות שלשוק לווייני הצילום האזרחיים פוטנציאל מסחרי גדול. התוכנית התכוונה במקור לשגר לוויין ראשון באמצע שנת 1998, לאחר שיוצאו מהלוויין הצבאי "אופק" כל המרכיבים שפותחו לתוכנית הצבאית[2].

במקביל לקידום פרויקט לווייני "ארוס", בעקבות הכנות לשיגורים של לווייני צילום אזרחיים בארצות הברית, הפעילה מדינת ישראל לחץ על הממשל האמריקני לפרסם מגבלות בנוגע לפירוט הצילומים מהלוויינים ונחקק תיקון קייל-בינגמן ב-1997. מטרת המגבלות שביקשה ישראל להטיל היא למנוע צילום של אתרים ביטחוניים אסטרטגיים בישראל. עקב כך נאסר על חברות המשווקות צילומי לוויין למכור צילומים ברזולוציה של פחות מ-2 מטר. הדבר פגע במתחרה של פרויקט "ארוס", חברת "ספייס אימאג'ינג", מיזם משותף של קונצרן לוקהיד-מרטין וחברת ריית'יאון האמריקנית ששיגר בספטמבר 1999 את הלוויין "איקונוס". בדצמבר 2000, אישר הממשל האמריקני לחברת "ספייס אימאג'ינג" למכור צילומי לוויין של כדור הארץ ברזולוציה של 50 ס"מ[3].

הלוויין הראשון "EROS A" פותח במקביל ל"אופק 4" והיה מבוסס עליו. "ווסט אינדיס ספייס" חתמה על הסכם עם ממשלת ישראל לאספקת שירותים מהלוויין, כלקוח הראשון שלו. במרץ 1999 הודיעה חברת "ווסט אינדיס ספייס" כי הלוויין ישוגר בדצמבר 1999, באמצעות משגר רוסי. בנוסף הודיעה כי יגוייסו כ-250 מיליון דולר לשיגור שלושת הלוויינים הראשונים, כולל הביטוח, השיגור וההפעלה. שחלק מהמימון יהיה מההון העצמי של השותפות, חלק מהנפקת איגרות חוב בארצות הברית ולאחר שיגור הלוויין הראשון, תבצע החברה הנפקה ראשונה לציבור של מניות המיזם[4].

ביולי 1999 השלים המיזם גיוס הון של 93 מיליון דולר בארצות הברית, והוחלף שמה של החברה המשותפת מ"ווסט אינדיה ספייס" ל"אימאג'סאט אינטרנשיונל". עם כניסת קבוצת משקיעים מאירופה ומארצות הברית למיזם דולל חלקה של התעשייה האווירית ל-31% ואל-אופ ל-9%. הלוויין הראשון שוגר לבסוף ב-5 בדצמבר 2000. השיגור התבצע על גבי המשגר הרוסי "סטארט 1" באתר השיגור קוסמודרום סבובודני שבסיביר. המשגר הרוסי נבחר בגלל העלות הזולה שלו, והוא היה הסבה של טיל בליסטי סובייטי[5]. "EROS A" חצה את קו המשווה ב-09.45 בבוקר שעה מקומית, על פי התכנון הלוויינים הנוספים בסדרה היו אומרים להרחיב את ממד הזמן, דהיינו זמני החצייה שלהם מעל כל נקודה ינועו בין אמצע הבוקר לאמצע הצהרים. ארבעה ימים לאחר השיגור הודיעה "אימאג'סאט אינטרנשיונל" שהלוויין החל לצלם מהחלל[6].

לאחר שיגור "EROS A" תכנן המיזם לשווק את היכולות שלו ללקוחות ברחבי העולם, אולם הלקוח הראשון עליו הוכרז היה משרד הביטחון, ששילם כ-15 מיליון דולר עבור הזכויות הבלעדיות לקבלת כל הצילומים של שטח ישראל שבצע. זכויות הקליטה הבלעדיות כוללו לא רק את שטח ישראל, אלא גם אזור ברדיוס של כ-2,000 ק"מ, הכולל: במערב – לוב; בדרום – סודאן; במזרח – מפרץ עומאן; ובצפון – חבר המדינות. טווח הכיסוי כלל את כל שטחן של עיראק, איראן וסוריה, כמעט את כל שטח לוב ונתח עיקרי מסודאן ומרפובליקות מוסלמיות במדינות ברית המועצות לשעבר. כך שפועל שמש הלוויין את מערכת הביטחון בישראל כלוויין צבאי. הצורך ביכולות הלוויין היה בעקבות כישלון שיגורו של הלוויין "אופק-4", שנתיים קודם שהיה אמור לשמש את מערכת הביטחון[7]. לקוחות אחרים של הלוויין היו משרד ההגנה של טאיוואן[8], וארגוני חדשות שרכשו צילומים מזירת הקרבות עם תחילת מלחמת אפגניסטן, צילומים שנאסר על המתחרה "ספייס אימאג'ינג" למכור[9]. בהמשך הוקם מאגר מידע עם צילומים של הלוויין שנמכרו לחברות ברחבי העולם על פי דרישה[10]. בסוף שנת 2002, מכרה "אימאג'סאט" צילומי לוויין של בסיס אמריקני סודי שצילם "EROS A", אף על פי שלמדינת ישראל היו הסכמות לאסור מכירה של צילומי לוויין דומים של ישראל[11].

חברת "אימאג'סאט אינטרנשיונל" הכריזה כי החלה בבנית הלוויין השני בסדרה, יום לפני שיגור הלוויין הראשון "EROS A". על פי התכנון שיגור "EROS B" היה אמור להתבצע בשנת 2001, ואחריו תוכננו עוד 6 לוויינים בסדרה[12]. ביולי 2000 הודיעה החברה על השלמת גיוס הון בהיקף של יותר מ-90 מיליון דולר[13]. שנה אחר כך חתמה על הסכם אשראי בסך 70 מיליון דולר עם בנק לאומי למימון המשך פיתוח סדרת הלוויינים והודיעה ששיגורו של הלוויין השני נדחה לשנת 2003[14]. ב-28 ביולי 2001 חתם רשמית מפעל מב"ת של התעשייה האווירית על הסכם עם חברת "אימאג'סאט אינטרנשיונל" לבניית הלוויין "EROS B" בעלות של 110 מיליון דולר[15]. בדצמבר 2001 הודיעה החברה כי שיגור הלוויין ידחה עקב קשיים בגיוס לקוחות מסחריים. בשלב זה רק ממשלות ישראל, טאיוואן והודו נרשמו כלקוחות[10]. הלוויין השני בסדרה שוגר לבסוף ב-25 באפריל 2006[16].

בספטמבר 2005 פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת על פרויקט לווייני "ארוס" בתעשייה האווירית. בין הליקויים שחשף המבקר היו: שהתוכניות למכירה לגורמים אזרחיים של לווייני תצפית ושירותי תצפית לוויינית היו חלקיות ובלתי מבוססות דיין מבחינת טיב הנתונים וסבירות ההנחות שעליהן הן נשענו. כל זאת בשוק שבו לתע"א לא היה ניסיון קודם. והתכנית העסקית שהוצגה לדירקטוריון כללה הנחת שיווק מרכזית, בדבר חוזים ארוכי טווח, שהייתה אופטימית מדי[17].

לאחר שיגור "EROS B" ב-2006 תכננה "אימג'סאט" לבצע הנפקת מניות בנאסד"ק לפי שווי שוק של חצי מיליארד דולר, ולגייס הון להמשך פיתוח ושיגור לווייני "ארוס"[18]. אולם ביולי 2007, משקיעים ישראלים ואמריקאים הגישו תביעה נגד החברה בבית המשפט במנהטן, על סך 6 מיליארד דולר. בכתב התביעה נטען שהחברה סירבה לספק שירות לוונצואלה, בשל יחסיו העוינים של שליט המדינה, הוגו צ'אבז, עם ישראל וקשריו עם איראן[19]. לדברי התובעים, שורש הבעיה היה בבעלות המשותפת בחברה של משקיעים פרטיים והתעשייה האווירית (בבעלות מדינת ישראל). לדבריהם, הבעלות החלקית שיש למדינה בחברה פוגעת בסיכוי לחוזים רווחיים בשל שיקולים פוליטיים. לטענתם התעשייה האווירית מעדיפה שיקולים פוליטיים על פני האינטרסים הכלכליים. בנוסף נטען שחוזים נוספים לא יצאו אל הפועל משיקולים פוליטיים, ביניהם עם אנגולה, רוסיה וטייוואן. בתביעה גם טענו שהאיסורים היחידים שהוחלט עליהם בעת הקמת החברה היו, שאסור לה למכור לווייני ריגול לכל מדינה שהיא במרחק רדיוס של עד 1,550 מייל מישראל. התובעים כללו בין השאר את מוריס טלנסקי והמנכ"ל הראשון של החברה משה בר-לב[20]. שנה אחר כך נדחתה התביעה אך חברת "קור סופטוור טכנולוג'י", שהייתה אחת מבעלי מניות המיעוט באימג'סאט, הגישה לבית המשפט בניו יורק תביעה חדשה נגד אימג'סאט[21]. גם תביעה זו נדחתה וטלנסקי הגיש תביעה שלישית באפריל 2009[22]. במסגרת סדרת התביעות טען סטיב וילסון, מייסד חברת "קור סופטוור" שהיה מיוזמי הקמת "אימג'סאט", כי התעשייה האווירית הונתה את המשקיעים האחרים במיזם והשתלטה עליו. בינואר 1998 הלוויין שהיה אמור להיות EROS A שוגר כאופק 4 ונכשל. הלוויין ששוגר לבסוף היה בפועל תחליף שלו. בנוסף טען ש-EROS B לא נבנה לפי המפרט שסיפקה "אימג'סט", הוא סופק באיחור של כשלוש שנים, והיה למעשה שכפול של "אופק 5"[23].

במשך כעשר שנים פעלה חברת "אימג'סט" עם שני הלוויינים הראשונים ששיגרה, באופן מצומצם, ולא לפי התוכנית המקורית. בנובמבר 2017 רכשה קרן פימי את השליטה בחברה, והשיקה תוכנית פיתוח חדשה לסדרת הלוויינים בשם "EROS-NG"[24]. בפברואר 2022, הנפיקה החברה את מניותיה בבורסה לניירות ערך בתל אביב[25]. תוכנית הפיתוח כוללת שיגור סדרה של 4 לוויינים אלקטרואופטיים בעלי רזולוציה גבוהה מאוד מאוד (EROS C1 עד C4), ושני לווייני מכ"ם (SAR) בעלי רזולוציה גבוהה מאוד מאוד ("1 EROSAR" ו-"2 EROSAR")[26].

מפרט טכני

עריכה

EROS A

עריכה

"EROS A" הלוויין הראשון בסדרה, שוגר ב-5 בדצמבר 2000. הלוויין נע במסלול לווייני נמוך (LEO) בגובה של 480 ק"מ. מסלול ההקפה שלו הוא מסלול מסונכרן-שמש (מסלול פולרי) הנע בין הקטבים, וזאת כדי שהצילום יתבצע תמיד באור יום. ארוס A נבנה על בסיס הלוויין אופק 4 ומידותיו הן: גובה – 2.3 מ'. קוטר – 1.2 מ' גוף, 0.7 מ' ראש. מסה בשיגור – 250 ק"ג. הלוויין נועד לשמש צרכים מודיעניים לחברות מסחריות, מהנדסי חקלאות, מתכנני ערים ובעלי מקצועות נוספים הזקוקים לתמונות מפורטות של מקומות שונים בעולם, כל זאת, עם רזולוציה אופטית של 1.8 מטר עם תמונות בשחור-לבן. את הרזולוציה ניתן לשפר, בעזרת טכניקות עיבוד ממוחשב, לרזולוציה של עד 1 מטר. המצלמה הדיגיטלית, שפותחה על ידי חברת "אל-אופ", שוקלת קילוגרמים ספורים ומצוידת בחיישן CCD. כל תצלום טיפוסי קולט "רצועת שטח" שרוחבה כ-12.5 קילומטרים[27].

בעזרת מערכת שליטה ובקרה מרחוק, ניתן היה להורות ללוויין לבצע תפנית של עד 45 מעלות, כדי לצלם אזורים שונים במעבר אחד. הלוויין השלים הקפה אחת של כדור הארץ כל 90 דקות והיה מסוגל לבצע "ביקור חוזר" של אותו אזור פעם ב-1.8 ימים לערך[27].

תחנת הקליטה של הלוויין הייתה במפעל מב"ת ביהוד ומרכז החלל אסריינג' שבצפון שוודיה[28].

הלוויין תוכנן לפעול כעשר שנים, אך שרד בחלל 16 שנה. הקשר האחרון איתו היה ב-3 במאי 2016, הוא ירד מהמסלול בחלל ב-7 ביולי 2016, ונשרף עם כניסתו לאטמוספירה.

EROS B

עריכה
  ערך מורחב – EROS B

"EROS B", הלוויין השני בסדרה, שוגר ב-25 באפריל 2006, על טיל "סטארט 1" מקוסמודרום סבובודני בסיביר, רוסיה למסלול בגובה של כ-500 ק"מ[29]. ב־28 באפריל 2006 הודיעה חברת "ISI" שהתקבלו צילומים ראשונים מהלוויין ארוס B[30]. קצב העברת נתונים שלו הוא מהיר פי ארבעה מ-EROS-A במהירות 280 Mbit/s, והוא כולל יכולת צילום מולטיספקטרלית, כלומר יכולת להפיק תמונות צבע ולזהות נתונים באורכי גל שאינם נראים לעין, כמו אינפרא אדום[31].

אורך החיים הצפוי של EROS B היה עשר שנים, אך נכון לחודש אפריל 2024 הוא עדיין פעיל בשירות החברה[32].

EROS C

עריכה

"EROS C" הוא לוויין שתוכנן להיות מבוסס על אופטסאט 3000 תוצרת התעשייה האווירית. במשקל שיגור של כ-370 ק"ג שיקיף את כדור הארץ במסלול מסונכרן-שמש בגובה של כ-510 ק"מ. הלוויין היה אמור להיות מציוד במצלמה ברזולוציה של 0.70 מטר[33].

שיגור הלוויין תוכנן במקור לשנת 2008, אך נדחתה מספר פעמים לשנת 2019. הוא בוטל לטובת פיתוח קונסטלציית EROS-NG[33].

EROS-NG

עריכה

קונסטלציית לוויינים הכוללת סדרה של 4 לוויינים אלקטרואופטיים בעלי רזולוציה גבוהה מאוד מאוד (EROS C1 עד C4), ושני לווייני מכ"ם מפתח סינתטי (SAR) בעלי רזולוציה גבוהה מאוד מאוד ("1 EROSAR" ו"2 EROSAR")[26]. קונסטלציית הלוויינים מפותחת בשיתוף עם חברת "e-GEOS", שבבעלות סוכנות החלל האיטלקית וחברת Telespazio. על שיתוף הפעולה הוכרז ביולי 2021 במסגרתו "e-GEOS" ו"אימג'סט" ישלבו את הלוויינים שברשותם, כולל סדרת לווייני COSMO-SkyMed, ליצירת קונסטלציית לוויינים אחת[34].

נכון לתחילת 2022, על פי דיווחי "אימג'סט", הקונסטלצייה כוללת את הלוויינים[26]:

  • EROS C1 - לוויין אלקטרואופטי בעל רזולוציה גבוהה מאוד מאוד, פעיל בשירות החברה אך לא בבעלותה.
  • EROS C2 - לוויין אלקטרואופטי בעל רזולוציה גבוהה מאוד מאוד, פעיל בשירות החברה אך לא בבעלותה.
  • EROS C3 - לוויין אלקטרואופטי בעל רזולוציה גבוהה מאוד מאוד, שוגר בהצלחה בסוף שנת 2022[35], ובבעלות החברה.
  • EROS C4 - לוויין אלקטרואופטי בעל רזולוציה גבוהה מאוד מאוד, מתוכנן לשיגור בשנת 2026 בשותפות עם חברה נוספת.
  • 1 EROSAR - לוויין מכ"ם (SAR) בעל רזולוציה גבוהה מאוד מאוד, בבעלות צד ג', שוגר במהלך שנת 2022.
  • 2 EROSAR - לוויין מכ"ם (SAR) בעל רזולוציה גבוהה מאוד מאוד, בבעלות צד ג', המתוכנן לשיגור במהלך שנת 2026.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דרור מרום, ‏לוויין הצילום האזרחי הראשון של תע"א ישוגר בשבוע הבא, באתר גלובס, 30 בנובמבר 2000
  2. ^ 1 2 דרור מרום, ‏לוויין נאה, בעל ראייה סלקטיבית, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2000
  3. ^ מאת דרור מרום, ‏בניגוד לעמדת ישראל: ארה"ב אישרה מכירת צילומי לוויין ברזולוציה של חצי מטר, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2000
  4. ^ דרור מרום, ‏לוויין הצילום האזרחי של תע"א ואל-אופ ישוגר בדצמבר באמצעות משגר רוסי, באתר גלובס, 1 במרץ 1999
  5. ^ אימג'סאט שיגרה בהצלחה את לוויין הצילום ארוס, באתר TheMarker‏, 5 בדצמבר 2000
    דרור מרום, ‏לווין צילום ישראלי ראשון בחלל - שוגר בהצלחה מאתר בסיביר, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2000
  6. ^ דרור מרום, ‏הסתיים תהליך בדיקת הלוויין EROS-1; התמונות הראשונות יפורסמו בימים הקרובים, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2000
  7. ^ דרור מרום, ‏משהב"ט רכש מהלוויין האזרחי EROS-1 את כל זכויות הצילום ברדיוס 2,000 ק"מ מסביב לישראל, באתר גלובס, 3 בינואר 2001
  8. ^ אמנון ברזילי, עיניים ישראליות בחלל, באתר TheMarker‏, 15 באוגוסט 2001
  9. ^ רן דגוני, וושינגטון, ‏אימאג'סט הישראלית מוכרת צילומי לוויין של הפצצת אפגניסטן ב-10,000-5,000 דולר לתצלום, באתר גלובס, 23 באוקטובר 2001
  10. ^ 1 2 דרור מרום, ‏חברת אימג'-סאט מתקשה לגייס לקוחות לשירותי לוויין הצילום האזרחי ארוס-בי, באתר גלובס, 27 בדצמבר 2001
  11. ^ רן דגוני, וושינגטון, ‏צילומי לוויין של בסיס אמריקני סודי שנרכשו מאימאג'סאט הישראלית פורסמו באינטרנט, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2002
  12. ^ דרור מרום, ‏החלה בניית לוויין הצילום האזרחי השני של תע"א ואימג'-סאט, שעלותו כ-100 מיליון ד', באתר גלובס, 4 בדצמבר 2000
  13. ^ הארץ, חברה בת של תע"א בתחום לווייני צילום גייסה יותר מ-90 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 31 ביולי 2000
  14. ^ דרור מרום, ‏לאומי יספק לאימג'-סאט אשראי של 70 מיליון דולר לפיתוח סדרת לווייני EROS, באתר גלובס, 26 ביולי 2001
  15. ^ אמנון ברזילי, התע"א חתמה על הסכם לבניית לוויין ארוס B ב-110 מיליון ד', באתר הארץ, 28 ביולי 2001
  16. ^ שירות עתי"ם, ‏שוגר בהצלחה לוויין הריגול הישראלי "ארוס בי" מאתר ברוסיה, באתר גלובס, 25 באפריל 2006
  17. ^ אבי בליזובסקי, ‏מבקר המדינה תוקף השקעת התעשייה האווירית בלווייני תצפית אזרחיים, באתר "הידען", 1 בספטמבר 2005
  18. ^ אורה קורן, אימג'סאט צפויה להנפיק בנאסד"ק לפי שווי של חצי מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 26 באפריל 2006
  19. ^ שמוליק שלח, ‏תביעה נגד אימג'סאט: בעלי המניות הכשילו השקעה של 150 מיליון דולר על ידי הוגו צ'אבס, באתר גלובס, 21 באפריל 2008
  20. ^ יהודית הספל בן-דק, ניו-יורק, ‏משקיעים תובעים את אימג'סאט ב-6 מיליארד דולר, באתר גלובס, 15 ביולי 2007
  21. ^ יורם גביזון, תע"א ואלביט מערכות נתבעות בגין אימג'סאט במאות מיליוני ד', באתר הארץ, 11 באוגוסט 2008
    יוסי ניסן, ‏נדחתה על הסף תביעה נגד אלביט מערכות והחברה הבת אימג'סאט, באתר גלובס, 24 ביולי 2008
  22. ^ סטלה קורין-ליבר ומירב אנקורי, ‏סיבוב שני: טלנסקי שוב תובע את חברת אימג'סט של התעשייה האווירית, באתר גלובס, 13 באפריל 2009
    אורה קורן, תביעה נוספת נגד אלביט, התעשייה האווירית, אל אופ, ובכיריהן בגין נזקים לכאורה במאות מיליוני ד', באתר TheMarker‏, 13 באפריל 2009
  23. ^ אורה קורן, סטיב וילסון נגד מערכת הביטחון: "הם הרסו חברה שיכלה להיות שווה כיום 2 מיליארד דולר", באתר TheMarker‏, 30 בינואר 2008
  24. ^   אורה קורן, קרן פימי רוכשת כ-54% מחברת צילומי הלוויין אימג'סאט, באתר TheMarker‏, 5 בנובמבר 2017
  25. ^ עומרי כהן, ‏גם דוידי נאלץ להתפשר: אימאג'סט הפחיתה ברבע את השווי בהנפקתה לכ-300 מיליון דולר, באתר גלובס, 10 בפברואר 2022
  26. ^ 1 2 3 אימאג'סט אינטרנשיונל (איי.אס.איי) בע"מ - דוח תקופתי לשנת 2021, באתר "מאיה"
  27. ^ 1 2 דובי בן-גדליהו, ‏החלל בידינו, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2001
  28. ^ דרור מרום, ‏תמונות בחלל, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2000
  29. ^ אורה קורן, עמוס הראל, שוגר לוויין ישראלי שיצלם תמונות ברזולוציה גבוהה ממתקנים איראניים, באתר הארץ, 25 באפריל 2006
  30. ^ אורה קורן, הלוויין ארוס B של אימג'סט החל לשגר תצלומים באיכות "מעולה", באתר TheMarker‏, 30 באפריל 2006
  31. ^ מאת דרור מרום, ‏תמונות בחלל, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2000
  32. ^ אודי עציון‏, "נדהמים ממנו": הלוויין הישראלי שבר שיא עולמי - וואלה כסף, באתר וואלה, 28 באפריל 2024
  33. ^ 1 2 "EROS C".
  34. ^ News Desk, e-GEOS and ISI partner to create SAR-Elettro Optical satellite constellation, Geospatial Media and Communications, ‏3 ביוני 2021
  35. ^ ISI EROS C-3 Mission, נבדק ב-2022-12-30


אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=ארוס_(לוויין)&oldid=38848319"