אריאל וינשטיין
אריאל משה וינשטיין (2 במאי 1932 – 10 במרץ 1996) היה עיתונאי ואיש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד.
 | |||||
| אריאל וינשטיין, 1983 | |||||
| לידה |
2 במאי 1932 ירושלים, פלשתינה (א"י) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 1996 (בגיל 63) ישראל  | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים | ||||
| מפלגה |
הליכוד | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה
עריכהוינשטיין נולד בירושלים, דור חמישי בירושלים מצד שני הוריו. בנעוריו שירת בארגון ההגנה ובשנים 1950–1954 שירת בצה"ל. שימש מדריך בקורס קצינים והשתחרר בדרגת סגן-אלוף, בתפקיד מפקד גדוד בחטיבת ירושלים.
בהשכלתו היה וינשטיין בוגר לימודים אקדמאיים. הוא עבד ככתב לענייני כלכלה בעיתון "הבקר" ושימש כתב כלכלי בכיר ב"מעריב" ועורך של מספר כתבי עת מקצועיים בנושאי כלכלה. במקביל החל לפעול בפעילות ציבורית ומפלגתית. בשנת 1977 הוסמך כשמאי מקרקעין ושימש בשנים 1978–1982 יושב ראש מועצת שמאי המקרקעין. כיהן מספר שנים כיו"ר מועצת המנהלים של חברת "עמיגור". כמו כן הוא כיהן כיושב ראש ועדת הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית וכמשנה ליושב ראש רשות השידור.
וינשטיין היה חבר המפלגה הליברלית ולאחר פטירתו של דוד שיפמן, בשנת 1982, נכנס במקומו לכנסת העשירית. כהונתו נמשכה לאורך ארבע כנסות, במהלכן הוא כיהן כחבר ועדת הכספים, ועדת הפנים ואיכות הסביבה וועדת הכלכלה. לכנסת ה-13 נכנס ב-1993 לאחר התפטרותו של רוני מילוא, שנבחר לראשות העיר תל אביב-יפו. אריאל וינשטיין נפטר בשלהי כהונתה של הכנסת ה-13, עקב כאבי חזה.[1] הותיר אחריו את רעייתו, צביה (שימשה חברה בהנהלת ויצו העולמית) וארבעה ילדים. בתו הייתה נשואה לעורך הדין ציון אמיר, ונכדתו היא השחקנית רוני גולדפיין.
קישורים חיצוניים
עריכה
אריאל וינשטיין, באתר הכנסת - אריאל וינשטיין, באתר כנסת פתוחה
- לאה ענבל, וינשטיין לא מתבייש בדמעות, כותרת ראשית, 30 במאי 1984
- ח"כ יוסי אחימאיר, "הוא היה קרבן הפריימריס", מעריב, 11.3.1996
הערות שוליים
עריכה- ^ עמית סגל, סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, עמ' 189.
