ארמון ראשי המסדר של אבירי רודוס

ארמון ראשי המסדר של אבירי רודוס
Παλάτι του Μεγάλου Μαγίστρου
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1988, לפי קריטריונים 2, 4, 5
חלק מתוך	Medieval City of Rhodes
מידע כללי
סוג	ארמון, מוזיאון, מבצר צלבני
מיקום	רודוס
מדינה	יוון
בעלים	ממשלת יוון
מבקרים בשנה	237,361 (נכון ל־2016)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	המאה ה-7 (מבצר); המאה ה-14 (ארמון); 1937 – 1940 (שחזור)
תאריך פתיחה רשמי	1937
קואורדינטות	36°26′44″N 28°13′27″E / 36.445694444444°N 28.224111111111°E
	אתר רשמי
	(למפת יוון רגילה) אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה; הצפונית; הים האגאי הים היוני הים התיכון ארמון ראשי המסדר של אבירי רודוס

ערך זה עוסק בארמון ברודוס. אם התכוונתם לארמון בוולטה בירת מלטה, ראו ארמון הגראנד מאסטר.

ארמון ראשי המסדר של אבירי רודוס (באיטלקית: Palazzo dei Gran Maestri dei cavalieri di Rodi, ביוונית: Παλάτι του Μεγάλου Μαγίστρου) הידוע בשם קסטלו (יוונית: Καστέλο, איטלקית: Castello) פירוש המילה באיטלקית היא טירה. הטירה נמצאת בעיר רודוס באי רודוס השייכת ליוון. בעבר שימש את המסדר ההוספיטלרי ושימש שמצודה ומרכז השלטון באי. הארמון הוא חלק מעיר ימי הביניים ברודוס שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. כיום הוא אחד המוזיאונים החשובים באי.

היסטוריה

הארמון הוקם במאה ה-14 במקום בו ניצבה מצודה ביזנטית קדומה מהמאה ה-7, על ידי ההוספיטלרים בראשות הליון דה וילנב (אנ') במקום בו ניצבה מצודה ביזנטית קדומה מהמאה ה-7. המבנה דומה יותר למצודה הערוכה סביב חצר פנימית שלאורכה ארקאדה מאשר לארמון. הוא הוקף בחפיר משלו, ומתחת לו נחפרו שלוש קומות אחסון. הארמון שימש את נגידי המסדר ההוספיטלרי. בין השנים 1309 ל-1522 התגוררו בארמון 20 נגידים. העות'מאנים הפכו את המבנה לבית כלא לאחר שכבשו את רודוס מידי ההוספיטלרים ב-1522. חלק מהמבנה נהרס בהתפוצצות מחסן תחמושת סמוך ב-1856. ב-1912 במלחמה האיטלקית-עות'מאנית נכבש האי על ידי ממלכת איטליה. ב-1937 הארמון שופץ בפיקוח האדריכל ויטוריו מסטוריני, והקימו חלקים ניכרים ממנו מחדש בסגנון שחיקה את סגנון המאה ה-16 (יותר מאוחר נמתחה ביקורות על הפגיעה שנעשתה בחלקים העתיקים של המצודה). המבנה שימש כמעון הנציב האיטלקי ויועד להיות בית קיץ למלך ויטוריו אמנואלה השלישי ולבניטו מוסוליני אחריו, אך הם לא הספיקו לנפוש בארמון.

הארמון הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, כחלק מעיר ימי הביניים. בנימוקים להכרזה נכתב, בין היתר, כדלקמן:

"העיר העליונה (הקולאכיום) עם ארמון הגראנד מאסטר, בית החולים ורחוב האבירים, היא אחד המתחמים העירוניים היפים ביותר מהתקופה הגותית. בעיר התחתונה מתקיימת אדריכלות גותית לצד מסגדים, בתי מרחץ ציבוריים ומבנים אחרים מהתקופה העות'מאנית"^[1]

כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות העיר. בארמון יש ממצאים רבים מתקופות שונות בהם מהמאה ה-1, ימי הבינים, הרנסאנס. בנוסף יש פסיפסים מהתקופה היוונית המאוחרת שחלקם הובאו אליו מהאי קוס.