ארנולד ספנסר-סמית'
ארנולד פטריק ספנסר-סמית (באנגלית: Arnold Patrick Spencer-Smith 17 במרץ 1883–1916) היה כומר וצלם חובב בריטי, שהצטרף למשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית של ארנסט שקלטון, 1917-1914, ככומר וצלם המשלחת בקבוצת ים רוס. התלאות שפקדו את המשלחת הביאו למותו של ספנסר-סמית'. כף ספנסר-סמית' על האי וייט שבארכיפלג רוס ב-78°00′S 167°27′E / 78.000°S 167.450°E קרוי על שמו.
 | |
| לידה |
17 במרץ 1883 בלהאם, סטרטהאם, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
9 במרץ 1916 (בגיל 32) מדף הקרח רוס |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| השכלה |
|
  | |
חייו
עריכהספנסר-סמית נולד בסטריתאם (יום הולדתו, 17 במרץ, היה גם יום הולדתו של לורנס אוטס, אך הוא היה צעיר מאוטס בשלוש שנים).[1] אחרי לימודים קינגס קולג' ובקווינס קולג' בקיימברידג', לימד שנים אחדות באדינבורו ואחר הוסמך לפקיד בכנסייה האפיסקופלית הסקוטית בשנת 1910 ובהמשך מונה לעוזר הכומר בכנסיית כל הקדושים, אדינבורו.[2] הוא הוסמך לכומר זמן קצר לפני שעזב את אנגליה להפליג באורורה.[3]
חבר במשלחת
עריכהלא ברור איך הגיע ספנסר-סמית לכלל הצטרפות למשלחת. אחת הגרסאות היא, שהוא רצה להתגייס לצבא עם פרוץ המלחמה, אבל כאיש-דת היה מנוע משירות קרבי. משום כך הציע את שירותו לשקלטון כמחליף לאחד מחברי הקבוצה המקורית, שפרש לשירות פעיל. אחרי שהגיע לאנטארקטיקה, במהלך המסע הראשון להנחת מצבורים, בחודשים ינואר-מרץ 1915, באו לביטוי חוסר התמצאותו בעבודת קטבים וכושרו הגופני המוגבל, עד שמפקד המשלחת, אניאס מקינטוש, שלח אותו חזרה לבסיס. במשך חורף 1915 עבד בבסיס כף אוונס, בעיקר בחדר החושך, שם גם ניהל לפעמים טקסים דתיים.[4]
נסיבות המשלחת, לאחר צימצום קבוצת החוף עקב אובדן הספינה אורורה במאי 1915, חייבו את צירופו של ספנסר-סמית למסע העיקרי להנחת מצבורים אל קרחון בירדמור בעונות הקיץ של 1915 ו-1916, בלי להתחשב במגבלותיו הגופניות. ייתכן, שלו נשארה ה"אורורה" במעגן, היו חברים אחרים מצוות הספינה מתגברים את קבוצת החוף והתביעות הגופניות מספנסר-סמית היו פוחתות. הוא לא ניסה להשתמט ועבד ככל שנדרש. מכל מקום, מותש מן העבודה הראשונית של גרירת מטעני אספקה אל מצבור הבסיס בשונית מינה במהלך ארבעת החודשים שבין ספטמבר לדצמבר 1915, לא עמדו לו כוחותיו במאמץ הפיזי שנדרש במסע העיקרי דרומה להנחת מצבורים, והוא התמוטט לפני שהגיע לבירדמור. מכאן ואילך היה הכרח לשאת אותו על גבי המזחלת, חסר-ישע ותלוי בארנסט ויילד לצרכיו הבסיסיים ביותר. הקבוצה השלימה את משימת הנחת-המצבורים וחזרה צפונה, תוך מאבק בתנאי מזג-אוויר מחריפים, כאשר כל חבריה הולכים ונחלשים בהשפעת הצפדינה שתקפה אותם והציבה קשיים חמורים בדרך התקדמותם. ספנסר-סמית, שלא התלונן אבל היה נתון מדי פעם להזיות קדחת בהמשך הדרך, מת על חומת הקרח ב-9 במרץ 1916, בגיל 32, יומיים לפני שהקבוצה הגיעה לבסוף למקלט הבטוח של האט פוינט. הוא נקבר על הקרח.[5]
ארנולד ספנסר-סמית לא היה נשוי. הוא הקדיש רשומת יומן אחרונה, ב-7 במרץ 1916, לאביו, אמו, אחיו ואחיותיו. זכרו מונצח בכף ספנסר-סמית' על האי וייט ב-78°00′S 167°27′E / 78.000°S 167.450°E
קישורים חיצוניים
עריכה
- ארנולד ספנסר-סמית', באתר "Find a Grave" (באנגלית)