קאסר אל-יהוד

קאסר אל-יהוד
מידע כללי
סוג	אתר ארכאולוגי, יישוב
מיקום	יריחו (נפה)
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°50′14″N 35°32′47″E / 31.8370932°N 35.5464968°E
	(למפת הרי ירושלים רגילה) קאסר אל-יהוד

קאסר אל-יהוד (בערבית: قصر اليهود, תעתיק מדויק: קצר אליהוד; מילולית: "ארמון היהודים") הוא המקום שבו, על פי המסורת היהודית^[1], חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען^[2]. בבית עברה השוכנת מול קאסר אל-יהוד, על הגדה המזרחית של נהר הירדן, הטביל, על פי המסורת הנוצרית, יוחנן המטביל את ישו ואת מאמיניו, ואתר הטבילה נחשב כשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר הקדוש בירושלים^[3]. עוד מקובל לזהות באתר את המקום בו נפרד אליהו מאלישע ועלה במרכבות האש השמיימה^[4].

קאסר אל-יהוד שוכן בחלקו הדרומי של נהר הירדן, 10 ק"מ מזרחית ליריחו ודרומית לגשר אלנבי. השם "קאסר אל-יהוד" הוא אחד השמות שניתנו לכנסיית יוחנן המטביל שבאתר, על שום צורתה המפוארת, אך הוא משמש את המתחם כולו. המתחם משתרע על פני שטח של 329 דונם השייכים לכנסייה היוונית אורתודוקסית.

היסטוריה

הפטריארך תיאופילוס השלישי מירושלים מגיע לקאסר אל-יהוד לעריכת המיסה, 31 במרץ 2010

רציף הטבילה בקאסר אל-יהוד. סרט הסימון הלבן בנהר מסמן את הגבול בין ירדן לישראל ובצד השני של הנהר נראית הכנסייה הראשונה שהקימו הירדנים באתר

לאורך השנים נבנו לאורך גדתו המערבית של הירדן מנזרים ובתי הארחה לשימושם של הצליינים שהגיעו לטבול במקום. ריבוי המנזרים במקום הקנה לו את הכינוי "ארץ המנזרים".

הכנסייה הראשונה שהוקמה בקאסר אל-יהוד, כנסיית יוחנן המטביל, נבנתה בתקופה הביזנטית (ככל הנראה בסוף המאה החמישית או בראשית המאה השישית). יסודותיו של המבנה המשמש אותה כיום נבנו במאה ה-12, והוא שופץ על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בשנות ה-50 של המאה ה-20. בשל המבנה המבוצר שלה ומיקומה הגבוה, נהנתה הכנסייה מביטחון יחסי, ולכן שימשה גם כבית הארחה לצליינים.

בתקופה העות'מאנית, כאשר הצטמצם מנהג הטבילה בירדן לכנסיות המזרחיות והשלטונות העניקו את חסותם לטקסי טבילה על הגדה המזרחית של הנהר, ננטשו המנזרים בהדרגה.

בתקופת המנדט הבריטי מכרו הבריטים לכנסיות השונות חלקות אדמה לאורך הירדן תמורת 10 ליש"ט ובעקבות זאת התחדשה התיירות ליריחו ולאתר, ומנזרים חדשים הוקמו במקום. בין כנסיית יוחנן המטביל לבין אתר הטבילה עצמו הוקמו קפלות פרנציסקניות, ומדרום לאתר הטבילה, לאורך הנהר, נבנו מנזרים וכנסיות נוספים, ובהם מנזר סורי, מנזר קופטי, קפלה רוסית, מנזר חבשי ("דיר אל-חבש") וכנסייה רומנית.

מצבם של המבנים הידרדר בעקבות רעידת אדמה ב-1956, ובמלחמת ששת הימים, כאשר השתלטה ישראל על אזור המנזרים, הם ננטשו מיושביהם. האזור הוגדר כשטח צבאי סגור והגישה אליו לא התאפשרה עוד, בעקבות פיגועים רבים שאירעו בו ובעקבות מרדפים רבים של כוחות צה"ל אחרי מחבלים שחדרו לישראל מירדן, האזור כונה ארץ המרדפים. גדר מערכת נמתחה ממערב למתחם, ולאורכה הוטמנו מוקשים.

האתר שהיה שוקק חיים התרוקן ממבקרים. כחלופה למקום, הוקם ב-1981 אתר הטבילה ירדנית מדרום לכנרת.

בשנות השמונים של המאה ה-20 חודשו טקסי הטבילה באתר בעקבות בקשת הפטריארכיה היוונית, ועם הזמן חידשו עדות נוצריות אחרות את הנוהג. מדי שנה ב-18 בינואר חוגגת הכנסייה היוונית אורתודוקסית את חג ההתגלות במקום. מיסה יוונית-אורתודוקסית נוספת מתקיימת בקאסר אל-יהוד מספר ימים לפני הפסחא.

בבית עברה שמצידו המזרחי של הנהר, הנמצא בריבונות ירדנית, נבנו מספר כנסיות החל בשלהי המאה ה-20. האזור פותח באופן משמעותי והוקמה בו תשתית תיירותית נרחבת.

לקראת ביקור האפיפיור בישראל בשנת 2000 ביצעה רשות הטבע והגנים עבודות באזור, שאפשרו את הגישה לנהר, ועבודות מקיפות יותר נערכו באתר בשנת 2003, לאחר שהירדן עלה על גדותיו וסחף חלק מהמבנים באתר.

בשנת 2011 נפתחה למבקרים גישה לאתר הטבילה ולנהר ללא צורך בתיאום מראש^[5].

בקרבת האתר נמצא מוצב נטוש שעבר הסבה ומשמש בית לעטלפים אוכלי חרקים. לנוחיות המבקרים הוצבה מצלמה בתוך המוצב ומסך מציג את המתחולל בפנים ללא הפרעה לעטלפים.

בשנת 2017 הגיעה לראשונה קבוצת מתנדבים בהובלת עוזי דיין לקאסר אל-יהוד והציע לחזור לקרוא למקום בשמו העברי – מעברות הירדן. בשנת 2018 בתאריך י' בניסן הגיעו למקום כ-1,000 איש^[6].

פינוי המוקשים

ב-2016 החל תהליך פינוי המוקשים בשיתוף פעולה של הרשות לפינוי מוקשים וקרן HALO^[7].

בדצמבר 2018 דווח שהסתיים פינוי המוקשים בשלושה מתוך שבעת המנזרים שמוקשו לאחר מלחמת ששת הימים^[8]. לאחר סיום העבודות צפויים המנזרים לחזור לידי הכנסיות, ולחזור לפעול לאחר שיפוץ.

במאי 2019 נערך פינוי שדה מוקשים נוסף במקום^[9] וביוני אותה שנה נפתח גם המנזר הרומני למבקרים^[10].

פעם בשנה, נערכת צעדת "ראשוני ים המלח" והאתר נפתח לכניסת מבקרים ללא צורך בתיאום. בשאר ימות השנה, למעט כנסיית יוחנן המטביל, הדרך למנזרים עצמם סגורה למבקרים כי למרות פעולות הפינוי הנרחבות עדיין לא נוקו כל שדות המוקשים ועדיין קיים חשש לפגיעה מהם. ניתן להגיע לאתר רק בתיאום עם הרשות, כשהביקור כרוך בחציית גדר המערכת^[11].

הקפלה הפרנציסקנית
הכנסייה האתיופית - דיר אל-חבש
כנסיית יוחנן המטביל
הכנסייה הרומנית
קפלה של הכנסייה הרוסית
הכנסייה הסורית
שער הכניסה לחלקה של הכנסייה הקופטית
שער הכניסה לחלקה של הכנסייה היוונית אורתודוקסית. מאחור הקפלה

פיזור הכנסיות באתר

מפה בריטית מ-1934 המראה את הפרישה של חלק מהכנסיות ממערב ומדרום לאתר הטבילה. בתקופת המנדט נבנה השביל לכנסיות ליד מנזר סינט ג'ון (יוחנן המטביל). לאחר קום המדינה סלל צה"ל שביל שתחילתו מזרחית למנזר (הקו הכחול המקווקו מסמן את השביל הנוכחי)

השלטון הבריטי מכר לכנסיות השונות, לאחר הקמת המנדט, 8 חלקות להקמת הכנסיות (בנוסף לכנסיית יוחנן המטביל שהייתה קיימת זמן רב לפני כן). החלקות נפרשו ממערב לירדן לאורך שביל שמתפצל דרומה מהכביש הראשי היורד לירדן:

החלקה הצפונית ביותר שייכת לכנסייה היוונית אורתודוקסית. בניגוד לשאר החלקות חלקה זו נמצאת מצפון לכביש היורד לאתר הטבילה בירדן. מאחר שכנסייה זו החזיקה כבר את מנזר יוחנן המטביל נשאר רוב השטח ריק למעט תשתית לקפלה.
מייד מדרום לחלקה של הכנסייה היוונית אורתודוקסית ומדרום לכביש היורד לאתר הטבילה בירדן נמצאת החלקה של הכנסייה הקתולית, המסדר הפרנציסקני. החלקה נוקתה ממוקשים והיא מוקפת גדר ושער כניסה מרשים ובמרכזה קפלה ששופצה לאחרונה כשלקומה הראשונה ניתן להיכנס ומצידיה 2 גרמי מדרגות המאפשרים עלייה לגג. בעבר היה קיים בחצר מגדל מים אך הוא נהרס במסגרת פרויקט פינוי המוקשים.
החלקה הבאה נמצאת ממערב לשביל ושייכת לכנסייה הארמנית. הכנסייה לא מימשה את זכותה לבנות במקום. השטח לא נוקה ממוקשים.
מדרום לחלקה הארמנית וממערב לשביל נפרשת החלקה של הכנסייה הסורית-אורתודוקסית, גם היא ממערב לשביל. החלקה מוקפת גדר ובמרכזה מבנה מרשים. נכון ל-2022 שטח זה טרם נוקה ממוקשים ומטיילים מנועים מלבקר במקום.
מדרום לחלקה של הכנסייה הסורית וממערב לשביל נפרשת החלקה של הכנסייה הקופטית. רוב השטח כמעט ריק למעט שער הכניסה ומספר מבנים הצמודים לו. נכון ל-2022 שטח זה טרם נוקה ממוקשים ומטיילים מנועים מלבקר במקום.
מדרום לחלקה של הכנסייה הקופטית וממזרח לשביל נפרשת החלקה של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. במרכז החלקה ניצבת קפלה כשעולי רגל וצליינים גרו באוהלים. נכון ל-2022 שטח זה טרם נוקה ממוקשים ומטיילים מנועים מלבקר במקום.
מדרום לחלקה של הכנסייה הרוסית וממזרח לשביל נפרשת החלקה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית. החלקה עשירה במבנים כשבמרכזה כנסייה שהוקמה ב-1934 ובהיקפה בתי מגורים לצליינים. השטח נוקה ממוקשים וניתן לבקר בו.
מדרום לחלקה של הכנסייה האתיופית נפרשת החלקה של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. בחלקה כנסייה קטנה וכן מבנה מגורים בן שתי קומות. בתקופה בה היה האזור ממוקש וסגור לביקורים נורה פגז צה"לי על הכנסייה והרס חלקים גדולים ממנה. המקום נוקה ממוקשים ופתוח לביקורים.

ראו גם

בית עברה

לקריאה נוספת

ליאור חן, "נהר זורם ביניהם: מעשה ההתהוות של שלושה אתרי טבילה לאורך נהר הירדן", עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית. נובמבר 2018
שחר מגן, ארץ המנזרים, אחוזת בית (הוצאה לאור),2023.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קאסר אל-יהוד בוויקישיתוף

קאסר אל-יהוד, באתר רשות הטבע והגנים
גיתית גינת, 40 שנים אחרי שצה"ל סגר את האזור, אתר הטבילה קאסר אל-יהוד עומד להיפתח מחדש, באתר הארץ, 15 בינואר 2010
מסע אחר: קסר אל-יהוד - אתר הטבילה
רון פלד, רטוב בקאסר אל-יהוד: לטייל, להתפלל, להיטבל, באתר ynet, 20 בינואר 2011
דובי זכאי, טבילה של קדושה: קאסר אל יהוד, באתר nrg‏, 18 בנובמבר 2011
עמירה הס, טבילה במים עכורים: כך נראה טקס דתי נוצרי שהמינהל האזרחי חפץ ביקרו, באתר הארץ, 22 בינואר 2015
משה גלעד, מתי יוסרו המוקשים המפריעים לגל תיירות בקאסר אל יהוד?, באתר הארץ, 14 בינואר 2018
גילי מרין, ישו, מוקשים ואליהו הנביא — ביקור בקאסר אל־יהוד, באתר הארץ, 6 במרץ 2018
נעה שפיגל, אחרי כ-50 שנים של הזנחה, "ארץ המנזרים" מתעוררת לחיים, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2018
קרני אלדד, ‏סוד המנזר הנעלם, בעיתון מקור ראשון, 8 ביולי 2019
שאול אמסטרדמסקי וצליל אברהם, "הולי ביזנס" על אתרי הטבילה בירדן, בפודקאסט "חיות כיס", 20 בנובמבר 2019 (אורכב)
כשהנזירים בקאסר אל יהוד רצו לגדל קרפיונים. בבלוג 'ארכיונתן' [1]

הערות שוליים

^ מיקומו של בית עברה (בית ברה) המקראי, מלשון מעברות (הירדן), נשמר ושוכן בסמוך למקום בו לפי המסורת חצו שבטי ישראל את הירדן בדרכם לארץ ישראל. המקום נזכר בשמו לראשונה בספר שופטים:
”וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר: רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן, וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן.” (ספר שופטים, פרק ז', פסוק כ"ד)
^ ספר יהושע, פרק ג', פסוק י"ג
^ רשות הטבע והגנים
^ ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק ח'
^ זיו ריינשטיין, טבילה כל השנה: קאסר אל-יהוד נפתח לציבור, באתר ynet, 12 ביולי 2011
^ אריאל בולשטיין, לשנה הבאה במעברות הירדן, באתר ישראל היום, 25 במאי 2018
^ פעילותה של קרן HALO לפיוני המוקשים, באתר הקרן
^ לאחר 50 שנים: אתר "ארץ המנזרים" שנסגר לאחר מלחמת ששת הימים ייפתח מחדש, באתר מעריב אונליין, 9 בדצמבר 2018
^ עמי רוחקס דומבה, ‏כוחות הנדסה בשיתוף רלפ"מ פינו מוקשים בקאסר אל-יהוד, באתר "IsraelDefense‏", 26 במאי 2019
^ בזכות פינוי המוקשים, המנזר הרומני ב'ארץ המנזרים' פתוח למבקרים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 ביוני 2019
^ גלעד כרמלי, "היום נטוש, אבל פעם היה פה שוקק חיים": ביקרנו ב"ארץ המנזרים", באתר ynet, 2 במרץ 2022

[1] מיקומו של בית עברה (בית ברה) המקראי, מלשון מעברות (הירדן), נשמר ושוכן בסמוך למקום בו לפי המסורת חצו שבטי ישראל את הירדן בדרכם לארץ ישראל. המקום נזכר בשמו לראשונה בספר שופטים:
”וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר: רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן, וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן.” (ספר שופטים, פרק ז', פסוק כ"ד)

[2] ספר יהושע, פרק ג', פסוק י"ג

[3] רשות הטבע והגנים

[4] ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק ח'

[5] זיו ריינשטיין, טבילה כל השנה: קאסר אל-יהוד נפתח לציבור, באתר ynet, 12 ביולי 2011

[6] אריאל בולשטיין, לשנה הבאה במעברות הירדן, באתר ישראל היום, 25 במאי 2018

[7] פעילותה של קרן HALO לפיוני המוקשים, באתר הקרן

[8] לאחר 50 שנים: אתר "ארץ המנזרים" שנסגר לאחר מלחמת ששת הימים ייפתח מחדש, באתר מעריב אונליין, 9 בדצמבר 2018

[9] עמי רוחקס דומבה, ‏כוחות הנדסה בשיתוף רלפ"מ פינו מוקשים בקאסר אל-יהוד, באתר "IsraelDefense‏", 26 במאי 2019

[10] בזכות פינוי המוקשים, המנזר הרומני ב'ארץ המנזרים' פתוח למבקרים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 ביוני 2019

[11] גלעד כרמלי, "היום נטוש, אבל פעם היה פה שוקק חיים": ביקרנו ב"ארץ המנזרים", באתר ynet, 2 במרץ 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]