ארקולף

ארקולף (Arculf) או ארקולפוס (Arculfus) היה צליין פרנקי אשר פקד את ארץ ישראל והלבנט במחצית השנייה של המאה ה-7. על פי המקור הראשי המספר אודותיו, הוא שימש כבישוף של העיר פריגה בדורדון שבגאליה. על פי מקור אחר, הוא היה חבר מנזר.

ארקולף

לידה	המאה ה־7 האימפריה הפרנקית
פטירה	המאה ה־7 אנגליה, הממלכה המאוחדת
מדינה	האימפריה הפרנקית
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית

ארקולף ביקר בקונסטנטינופוליס בשנת 670 בערך. בסוף שנות ה-70 נסע מזרחה. סמוך לשנת 680 ביקר בירושלים.

לפי בדה ונרביליס, ספינתו של ארקולף נטרפה בדרכו חזרה מארץ הקודש אל חופי האי איונה במערב סקוטלנד, והוא התקבל על ידי אדאמנן (אדאמנאנוס), אב-המנזר המקומי, במנזר באי איונה הייתה ספרייה מפורסמת והוא נחשב באותה תקופה למרכז פרשנות לכתבי הקודש בלטינית. ארקולף סיפר את תולדות מסעו לאדאמנן בפירוט, והאחרון כתב על-בסיס זה חיבור בן שלושה ספרים בשם "De Locis Sanctis" (אודות המקומות הקדושים"), אשר הוקדשו לירושלים, בית לחם ולמספר מקומות קדושים נוספים בארץ ישראל, וכן לקונסטנטינופוליס ולאלכסנדריה. עותק מהחיבור נמסר בשנת 698 לאלדפירת' מלך נורת'מבריה.

כנסיית הקבר כפי שצייר אותה אב המנזר אדאמנן, לפי תיאוריו של ארקולף

ארקולף היה הנוסע הראשון שביקר בארץ ישראל אחרי הכיבוש הערבי ושחיבורו שרד, ומכאן חשיבותו להבנת מצבם של ארץ ישראל ותושביה אחרי הכיבוש. על ירושלים כתב:

אך המון אנשים שונים ומשונים, שכמעט לא ייספרו מרוב, רגיל להתוועד בירושלים בחמישה-עשר בחודש ספטמבר כדי לעסוק במיקח וממכר הדדיים. לפיכך הכרחי כי למשך ימים מספר, באותה עיר מארחת, מתארחים המוני אדם, אשר המון גמליהם וסוסיהם וחמוריהם ופרדיהם הרבים, כמו גם השוורים הנושאים דברים מדברים שונים, מפזרים בכל רחובות העיר את תועבות צואתם למיניה; אשר צחנתה מטרידה את התושבים במידה לא מועטה, ואשר גם מהווה מכשול בפני המתהלכים ברחוב.

— על המקומות הקדושים, תיאור ביקורו של ארקולף בארץ הקודש

הקובץ "אוצר מסעות" מ-1929 מתאר אותו כדלקמן:

”בישוף ארקולף שבא מגליה... היה הנוצרי הראשון שעלה לירושלים אחרי שנוסדה דת מחמד, ובשובו מירושלים בספינה על הים התיכון נשא אותו הרוח לבריטניה והוכרח לרדת בעיר איונא (lona) ונתאכסן אצל הכומר אדמנן ומסר לו דבריו בפרוטרוט והכומר רשם אותם בכתב ומסר הכתב יד למלך אלפריד "החכם" בעיר יורק בערך שנת 701, ונדפס ראשונה בשנת 1619 ובדפוסים אחרים אחר כך. ארקולף היה הראשון להזכיר כי יש עמוד באמצע ירושלים לצפון המקומות הקדושים המציין את טבור הארץ, וראייתו היא כי בא שם בתקופת תמוז מאמצע היום ולא ראה שם צל. הוא מתאר את ירושלים והר ציון והמקומות ביהודה, את הגליל ושמרון ומעיין יעקב בשכם וגם הערים דמשק צור אלכסנדריה של מצרים והנילוס ועיר קונסטנטינופול הוא יאמר כי מלך סרציניס מואוויא הראשון (661–680) היה אוהב את הנוצרים והציל מיד היהודים את הסודר שנשא ישו בעת שנצלב, ואומר כי במקום בית המקדש אצל כותל המזרחי בנו הסרצינים בית תפילה מרובע וישימו קורות מקשרים על החורבות הישנות והבית יכיל כשלשת אלפים איש. הסרצינים כבשו את ירושלים בשנת 637 וארקולף היה שם ששים שנה אחר כך. הנוסע הזה מהמאה השביעית מתאר גם כן קברי האבות והאמהות. הוא ראה את קבר רחל בדרך מירושלים לחברון ויאמר כי למזרחו הוא בית לחם ובקצה הדרך למערבו הוא קבר רחל, שנבנה מאבנים בלי סדר והדר ונראה מחוץ כמו פירמידה. השם "רחל" חקוק באבן אשר הניח יעקב בעצמו על המצבה. בחברון ראה מערת המכפלה אשר שם קברי אברהם יצחק ויעקב וגם אדם הראשון קבור שם. ונגד המנהג הרגיל מונחים רגליהם לצד דרום וראשיהם לצד צפון (ולא ראשיהם למזרח). על כל קבר מונח אבן שיש ומראה האבן כהה אך יותר לבן מהאבנים האחרות. קבר אדם הראשון הוא מצד צפון לא רחוק מהם ואינו נעשה באמנות כמו קברי האבות וקברי האמהות שרה רבקה ולאה אינם יפים כמו קברי האבות והם קטנים מהם במידתם גם ראה אשל אברהם בממרא ביריחו ראה בית רחב הזונה בחומה בלי תקרה והמקום חרוב בלי תושבים.”

לקריאה נוספת

• אורה לימור, "במו עיניו: עולה הרגל מספר", התפרסם בקתדרה וכן בוזאת ליהודה, תשס"ג, עמ' 383–409, ובעלייה לרגל : יהודים, נוצרים, מוסלמים - אסופת מאמרים, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ה

קישורים חיצוניים

• אודות ארקולף באנציקלופדיה קתוליקה
• ארקולף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)