אשעריה
האַשְעַרִיָה, או האסכולה האשערית (בערבית: الأشعريـّة או الأشاعرة), היא אחת מארבע האסכולות התאולוגיות באסלאם, על שמו של אבו אל-חסן אל-אשערי (أبو الحسن الأشعري, 873–936 לספירה); חסידיה נקראים גם אשערים. עיקר חשיבותה הוא בהרחקת המחשבה המוסלמית משמעותית מן העולם הנוצרי. לעומת הגישה של אסכולת המועתזילה, שהושפעה מן הפילוסופיה היוונית, האשערים ראו את טבע האלוהים כנשגב מיכולת הבינה של האדם. הם קבעו כי לאדם יש בחירה חופשית וכי אין לו יכולת לברוא דבר. זו גישה המבוססת על "השקפת בורות", לפיה האדם אינו יכול להבחין בין טוב לרע[דרוש מקור].
החל מן המאה ה-11, בתמיכתם של הסלג'וקים ובאמצעות המדרסות (בתי הספר) שהקימו, הפך הכלאם האשערי לנוסח האמונה המקובל באסלאם הסוני – עד לימינו אלה.
עקרונות מרכזיים
עריכהנהוג לומר כי האשערים מפשרים בין גישת המועתזלה לבין הגישות של מצדדי החדית' במספר סוגיות בולטות:
מהות האלוהים
עריכהאל-אשערי התנגד למועתזילה שהציעה פירוש אלגורי לפסוקים בקוראן שיש בהם חשש להגשמת האל (אנתרופומורפיזם, בערבית: תַגְ'סִים تجسيم). הכוונה היא לתפיסת האל כאנושי וכגשמי, וייחוס לו תכונות אנושיות: שומע, כועס, הולך, בעל ידיים, אף, פה וכדומה). את ההאנשה הזו צמצם אל-אשערי, כשקבע כי במילים כמו 'יד' 'ראש' וכדומה, המופיעות בקוראן ובחדית' טמונה משמעות אלגורית. כדי להימנע מחקירות המיחנה (المحنة, מעין אינקוויזיציה שכפתה את השקפות המֻעתזלה במאה התשיעית), קבע את הכלל "בלא כיף" (بلا كيف "בלי לשאול איך"), היינו, יש לקבל את קיום האלוהים בלי לתהות כיצד הוא מן האפשר.
גזרה קדומה מול בחירה חופשית
עריכההוויכוח בין האלוהים ככל-יכול, לאלוהים כצודק היה אחת הסוגיות המשמעותיות ביהדות ובאסלאם, והעסיקה את הפולמיות בין המעתזלה והאשעריה. רעיון הגזרה הקדומה טוען כי הכול ידוע מראש ונגזר מאז ראשית הימים בידי אלוהים, היודע-כול. מולו טענה ההשקפה של הבחירה החופשית כי מעשי האדם עצמאיים, והוא יתן עליהם דין ביום הדין. המפגש ביניהן סותר: או שמניחים כי אלוהים עושה צדק, ומה שיבחר האדם לעשות בעולם הזה (א-דֻּ֫נְיַא) יאלץ את האלוהים לגמול לו בעולם הבא (אל-אַ֫אחִ'רַה); או שאין לקבוע שאלוהים "חייב" משהו, משום שהוא כל יכול, כל יודע (ואף יודע מראש), ועל כן הוא קובע מה לתת לכל אחד. מכאן שגם מעשי האדם בעולם הזה נקבעו מראש וכן מקומו בעולם הבא, דבר שאינו צודק (האדם לא נבחן במעשיו, אלא דינו נחרץ עוד בטרם לידתו). האשערים קיבלו את הכלל 'שהכל נגזר מאללה' (הכל בידי שמים) אך הוסיפו לכך את רעיון הכִּסְבּ, האחריות האישית של האדם (בדומה ליהדות), כדי לא לפגוע בעקרון הצדק.
נצחיות הקוראן
עריכהויכוח דומה ניטש בין אסכולות האשעריה והמעתזלה בסוגיה של נצחיות הקוראן ( ראו להרחבה הקוראן#מעמדו התאולוגי של הקוראן). באסלאם הקוראן נחשב לאסופת האמירות של אללה לנביא מֻחמד, ולא לעלילה שנכתבה בידי אדם, כמו הברית החדשה. על כן כל הכתוב בקוראן הוא כביכול דברי אלוהים חיים (באמצעות הנביא). הוויכוח נסוב סביב השאלה האם הקוראן היה קיים מעולם, או שנברא כמעשה אלוהים. האשעריה צידדה בעמדת אהל אל-חדית', באומרה כי הקוראן לא נברא, אלא נצחי הוא.
ביקורת על הפשרה
עריכהמצדדי המעתזלה טוענים כי הפשרה של האשעריה נוטה בבירור לעמדת אהל אל-חדית' במהות, אך כמס שפתיים במתודה למועתזילה, זאת על אף שמספר עקרונות אומצו מהמעתזלה, כמו אחריות האדם למעשיו וקבלת חלקים של עקרון אל-עַקְל (שכלו הישר של האדם כמנחה).
תרומת אל-ע'זאלי
עריכהבניגוד לשמה, האדם שהשפיע יותר מכל על המחשבה האשערית היה המלומד הפרסי אל-ע'זאלי (נפטר ב-1111), אשר הניח את היסודות לסגירת שערי האִג'תהאד, קרי להבנה מאוחרת כי אין להתיר עוד פירושים לאסלאם הסוני, בעבודתו "אי הקוהרנטיות של הפילוסופים" (או 'הפלת הפילוסופיה'). עבודותיו המבקרות של אִבן רושְד, המצוטט כזה שטען כי "לטעון שהפילוסופים אינם עקביים, היא טענה שאינה עקבית בעצמה", לא התקבלו בקהילה המוסלמית.
ספרו "אִחְיַאא עֻלוּם א-דִּין" (תחיית מדעי הדת), היה לאבן הפינה של האסכולה המחשבתית ושילב תאולוגיה, ספקנות, מיסטיקה, אסלאם ותפיסות אחרות, ובו הוא דן לעומק בפילוסופיה המוסלמית. מחשבתו היוותה את הבסיס לאימפריה העות'מאנית, ובסופה, כאשר מוסטפא כמאל הפריד את המחשבה הדתית ב-1922 מחוק המדינה, הוא אסר על תרגומי עבודותיו של אל-ע'זאלי לטורקית.
הערכת תרומתם
עריכההמחשבה המוסלמית (פיקה) השתנתה בעקבות האשעריה, אשר שמה סוף לפילוסופיה המוסלמית, והפכה את המונח "כלאם" לגנאי. אחר כך החלו העֻלמאא' (חכמי הדת) לעשות שימוש ב"תקליד" (חיקוי) ו"קיאס" (אנ') (היקש), שהחליפו את שיטת ה"אִגְ'תִהאד" (מאמץ) המחדשת את פסיקות ה"חדית'" (שיחה, המבוססת על מסורת של אמרות ומנהגי הנביא העוברות מדור לדור, הקרויה גם סֻנַּה).
אישים אחרים שהשפיעו על האסכולה:
- אבו בכר אלבאקלאני (950–1013)
- פח'ר א-דין רזי (נפטר ב-1209)
- אבן ח'לדון (נפטר ב-1406, מחבר ההקדמה להיסטוריה של העולם (אנ')).
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה