אשר לויצקי
אשר לויצקי (4 במאי 1903, חרסון - 24 באוגוסט 1959, ירושלים) היה עורך דין וסניגור שהיה דמות מרכזית באחדות מהפרשיות המרכזיות בתקופת המנדט ובעשור הראשון למדינת ישראל.
 | |
| לידה |
4 במאי 1903 חרסון |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1959 (בגיל 56) תל אביב |
| מדינה | ישראל |
| השכלה | בית הספר לכלכלה ומדע המדינה של לונדון |
| השתייכות | משרד עו"ד לויצקי ושות' |
| תקופת כהונה |
? – 24 באוגוסט 1959  |
| תקופת הפעילות |
? – 24 באוגוסט 1959 |
| תפקידים בולטים |
|
| פעילויות נוספות |
|
קורות חיים
עריכהאשר לויצקי נולד בשנת 1903 בחרסון (כיום באוקראינה) לאנה ולאלכסנדר הלוי לויצקי. המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1911 והתיישבה ביפו. במקביל לשנתו האחרונה ללימודים בגמנסיה הרצליה, שימש במשך כשנה כמורה לעברית, ובשנת 1924 יצא ללונדון ללימודי כלכלה ומשפטים בבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון (LSE), והוסמך כבריסטר.
בעת שהותו בלונדון שימש כנשיא הסתדרות הציונים הצעירים באנגליה (1928–1929) וכיו"ר אגודת הסטודנטים הארצישראליים בלונדון (1930) ולימד עברית לפרנסתו. עם שובו לארץ ישראל בשנת 1930, שימש במשך כשנה כמזכיר המדיני של הוועד הלאומי, בעת כהונתו של פנחס רוטנברג כיו"ר הוועד, ולאחר שעבר את הבחינות בארץ ישראל, פנה לעסוק בעריכת דין.[1]
בתקופת המנדט שימש כמרצה בבית הספר הממשלתי למשפטים בירושלים וכן בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב. בנוסף, שימש כחבר המועצה המשפטית, יו"ר אגודת עורכי הדין בירושלים וחבר הוועד המרכזי של אגודת עורכי הדין.[2]
לקראת הקמת המדינה מונה כחבר בשלוש מוועדות המשנה של המועצה המשפטית של המוסדות הלאומיים, שביקשה להכין את התשתית המשפטית למדינה שבדרך – ועדת הפרוצדורה האזרחית, ועדת החוק הפלילי והפרוצדורה הפלילית וועדת חוקי ההגנה,[3] ושימש כקצין קשר עם האו"ם במפקדתו של דוד שאלתיאל בירושלים. בנוסף לתפקידים אלו, היה לויצקי חבר ופעיל בארגון "הבונים החופשיים" ושימש כנשיא לשכה. היה מקורב למפלגת מפא"י והחל מ-1949, גם חבר רשמי.[4]
כעורך דין
עריכהבתחילת דרכו היה לויצקי שותפו של עורך-הדין מקס זליגמן, כשכל אחד מהם החזיק משרד משלו – לויצקי בירושלים וזליגמן בתל אביב. בשנת 1939 הואשם זליגמן על ידי השלטון הבריטי בסיוע להבאת אוניות מעפילים והשותפות ביניהם פורקה. במשרדו, שנשא את השם "אשר לויצקי ושות' עורכי דין", היו שותפים ושכירים לאורך השנים יואל זוסמן, אלפרד ויתקון, נח (נל) ברנד ושלמה תוסייה-כהן.
הגנה על לוחמי המחתרות
עריכהבשנות המנדט נודע לויצקי בפעילותו להגנה על לוחמי המחתרות, חברי ההגנה, האצ"ל והלח"י, וכן בהגנתו על חברי ברית הבריונים. בין המשפטים הידועים שבהם לקח בתקופה זו חלק נמנים משפט סירקין-רייכלין[5] ומשפט השלושים ושמונה. לבקשת משפחתו של אליהו חכים, שהועמד לדין במצרים בגין רצח הלורד מוין, נסע לויצקי לייצגו אך שב לאחר שחכים סירב לקבל את קו ההגנה שהציע.[6]
בקרב עורכי הדין של התקופה נודע לויצקי כמי שסירב לעשות שימוש פוליטי בבית המשפט הבריטי, והיה מוכן לייצג נאשמים, מכל המחנות, ובלבד שיהיו מוכנים לקבל הגנה משפטית.[7] בין הנאשמים שייצג ונידונו בתחילה למוות, הצליח לויצקי להביא להמתקת דינם של 18 נידונים למוות.[8] מלבדם, לקח חלק, כבא כוח המשפחה, בניסיונות להמתקת דינו של מאיר פיינשטיין.
בנוסף, היה עורך דינם של מאיר שמגר (שטרנברג) ואליהו מרידור, שנעצרו ולאחר מכן הוגלו לאפריקה, וכעורך דינן של לוחמות הלח"י שנכלאו בבית הסוהר לנשים בבית לחם, ובהן גאולה כהן.
פרשת דב גרונר
עריכהלאחר שדב גרונר נדון למוות בשנת 1947, פנתה אחותו של דב גרונר מארצות הברית, לפי יוזמתו של הראשון לציון, הרב עוזיאל, אל עו"ד לויצקי, כדי שיפעל בשמה למען אחיה. בידיעת מפקדת האצ"ל פנה לויצקי לבריטים, והובטח לו שאם גרונר יגיש בקשה לערעור, ימתיקו את גזר דינו. בפגישה לילית עם גרונר, בתאו בבית הסוהר בירושלים, שכנע אותו לחתום על ייפוי כוח להגשת ערעור בשמו. הידיעה בדבר חתימתו על ייפוי כוח עוררה סערה בקרב הנהגת האצ"ל ולאחר יומיים הודיעו כי גרונר חזר בו וחתם על ביטול ייפוי הכוח, ולויצקי התפטר מהטיפול בתיק.[9][10]
פרשת טוביאנסקי
עריכהלאחר הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי, שהועמד למשפט בבית דין שדה במהלך ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, סייע לאלמנתו, לנה טוביאנסקי, לטהר את שמו.
לאחר ההוצאה להורג של טוביאנסקי, לא הודיעו לאלמנתו ולבנו בן ה-11 מה עלה בגורלו. לנה פנתה ללויצקי, שהחל במאבק לבירור המקרה. כשהבין מה עלה בגורלו של טוביאנסקי, הנחה את לנה לפנות לדוד בן-גוריון, וכשלא התקבלה תשובה, כתבה לנה מכתב נוסף, אותו נתן באופן אישי לנחמיה ארגוב, השליש הצבאי של בן-גוריון. בעקבות מכתב זה הורה בן-גוריון לאהרן חטר-ישי, הפרקליט הצבאי הראשי, לפתוח בחקירה. בשנה שלאחר מכן, המשיך לויצקי וניצל את קשריו כדי לסייע ללנה במאבקה לטיהור שמו של בעלה. לאחר שפורסם בפומבי מכתבו של בן-גוריון, המצהיר על כך שטוביאנסקי "היה חף מפשע, ופסק הדין וביצועו היו טעות טראגית", מונה לשמש כנציג המשפחה בוועדת הפיצויים.[11]
כשהכריז בן-גוריון על חפותו של טוביאנסקי, כתב לויצקי מכתב תודה, בו תיאר את המאבק לטיהור שמו של טוביאנסקי ואת החשיבות שראה במעשה זה.[12] לאורך השנים שמר לויצקי על קשר עם לנה טוביאנסקי, שלאחר מותו הספידה אותו על דפי העיתון "הארץ" ותיארה את הפגישה עמו: "ראיתי בעיניו זיק החלטה בלתי מעורערת, ומפיו, פי איש כמעט זר לי, שמעתי מלים נפלאות שנפשו הקרועה כה השתוקקה לשמען". "לא אשכח לעולם את סבלנותו בלי גבול" כתבה עליו, "את טוב לבו, על שלא חסך כל מאמץ כדי להרגיעני בעת צרה".[13]
הגנה על קאפואים במשפטים פליליים
עריכהלאחר הקמת המדינה וחקיקת החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם הועמדו לדין מספר יהודים אשר שימשו כקאפו או כחברי המשטרה היהודית בגטאות ובמחנות הריכוז. בתחילת שנות ה-50, שימש כסנגורם של מספר מהנאשמים. בין היתר, שימש כסנגורם של משה פוצ'יץ, יוסף פל ומרדכי גולדשטיין, וכן ייצג בערעור את יעקב הוניגמן ואת יחזקאל אינגסטר, אשר נידון למוות. כעורך דינו של אינגסטר, הביא לויצקי להקלת עונשו מעונש מוות לשנתיים מאסר בלבד.[14][15]
התנגדותו לתקנות ההגנה (שעת חירום)
עריכההן בתקופת המנדט והן לאחר קום המדינה, הביע התנגדות נחרצת לתקנות ההגנה (שעת חירום) ולאפשרות לפגיעה בזכויות אזרח. בתקופת המנדט, כאיש ההגנה וכמשפטן, לחם כנגד תקנות שעת החירום שהטילו הבריטים על היישוב היהודי. יחד עם עו"ד גדעון האוזנר, עתר לבית הדין הגבוה לצדק הבריטי, כנגד מעצרים שביצעו הבריטים תחת תקנות שעת חירום.[16] מאבקו בנושא המשיך גם לאחר הקמת המדינה, המשיך לויצקי להתנגד לשימוש בתקנות שעת חירום. בראיון לעיתון "מעריב", ביקר את הצעת החוק ופירט את הסכנות הנשקפות ממנה. [17]
תיקים נוספים
עריכהבשנות ה-50 היה לויצקי מהפרקליטים הפליליים הבולטים וייצג נאשמים באחדים מהתיקים המפורסמים והחשובים באותה התקופה. לויצקי ייצג בערעור לבית המשפט העליון את דוד יעקובוביץ' שנידון למוות באשמת רצח במסגרת הפרשה שנודעה כרצח בגן מאיר. בית המשפט העליון השתכנע כי כוונתו של יעקובוביץ' הייתה לסלק את הנרצח ולא להורגו, והמיר את עונשו למאסר.[18]
לאחר טבח כפר קאסם שימש כעורך דינו של רב-סרן שמואל מלינקי, מפקד גדוד במשמר הגבול, שהועמד לדין באשמה שהורה לבצע ירי בכל מי שימצא מחוץ לביתו אחרי שעת העוצר. לויצקי טען כי העובדה שחוליות אחרות שהוצבו בכפר קאסם הבינו את דברי מלינקי אחרת ולא ביצעו ירי, מעידה כי הפקודה שנתן השאירה מקום לשיקול דעת החיילים.[19]
פרשיות פליליות מפורסמות נוספות שבהן לקח חלק היו ייצוג חיים שמחון, שנאשם ברצח מירה ארצי ויצוג שושנה ברזאני וצאלח מזרחי, שנאשמו ברצח במנזר רטיסבון.
חייו האישיים
עריכהללויצקי שתי בנות, בתו זיוה נולדה בשנת 1941 מנישואיו (1936) עם חיה פיינשטיין, ושימשה כעורכת דין בפרקליטות המדינה עד לפטירתה בשנת 1977. בשנת 1951 נישא למרי, שבתה היא נעמי לויצקי, עיתונאית וסופרת. לאורך שנים רבות התגורר במלון המלך דוד בירושלים. בתחילה לבדו, בהמשך עם מרי ועם בתה נעמי.[20] אחיו הוא יעקב לויצקי, פרופסור למתמטיקה, חתן פרס ישראל ומחלוצי המחקר המתמטי בישראל.
בחייו האישיים היה לויצקי ידוע כדמות צבעונית וססגונית, וכאדם שידע ליהנות "מהמאכל, המשקה, העישון ותענוגות העולם הזה". בתו נעמי לויצקי תיארה אותו כ"בליין, חובב חיים טובים ונשים יפות, ועוד לא נמצאה האישה שתלכוד אותו לאורך זמן".[21]
נפטר במפתיע ב-24 באוגוסט 1959 ונטמן בהר המנוחות.[22] בהספד שנשא עליו חיים כהן, אז היועץ המשפטי לממשלה, תיאר את לויצקי כלוחם צדק ואיש המשפט, אך גם כידיד וחבר טוב שלנאמנותו אין גבול, עמוס עד למעלה מראשו "עד שלעיתים נדמה לך שהוא מתרוצץ במקומות שונים בעת ובעונה אחת".
לקריאה נוספת
עריכה- נעמי לויצקי, ילדה רעה, 2019
- יצחק גוריון, פרקליטיהם של לוחמי המחתרות, 1973
- שמעון-ארז בלום, "המחתרת היורידית": השתלבותם של עורכי-דין יהודים במאבק הציוני בשנים 1938–1947 בפלשתינה-א"י (עבודת מחקר לשם קבלת התואר "דוקטור למשפטים", אוניברסיטת תל אביב – הפקולטה למשפטים 2012)
הערות שוליים
עריכה- ^ דוד תדהר (עורך), "אשר לויצקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3267
- ^ עו"ד אשר לויצקי, דבר, 25 באוגוסט 1959
- ^ יהודית קרפ, המועצה המשפטית: ראשית עלילות חקיקה, ספר אורי ידין ב, תש"נ, עמ' 209-255
- ^ גר-עו"ד אשר לויצקי - מסמכים אישיים - שונות הסכם שותפות בין עו"ד אשר לויצקי לבין עו"ד א. אברמובסקי ועו"ד נח ברנד וכו', באתר ארכיון המדינה, פ-38/13
- ^ שני יהודים נמצאו אשמים בהחזקת נשק רב, הצופה, 5 באוגוסט 1945
- ^ נחמיה בן-תור, ספר תולדות לוחמי חירות ישראל, ירושלים: דפוס אלמוג, 2010, עמ' 196
- ^ נעמי לויצקי, ילדה רעה, ישראל: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, עמ' 121
- ^ בק-בתי-דין צבאיים בריטיים - נידונים למוות 18 נידונים למוות בבית-הסוהר, באתר ארכיון המדינה, פ-27/3
- ^ נעמי לויצקי, מותו של דב גרונר, כותרת ראשית, 19 באפריל 1984
- ^ מנחם בגין, המרד, ירושלים: אחיאסף, 1950, עמ' 490
- ^ טוביאנסקי היה חף מפשע, דבר, 5 ביולי 1949
- ^ ארכיון בן-גוריון, תיק נושא 316, עמ' 104
- ^ לנה טובינסקי, לזכרו של א. לויצקי, הארץ, 15 בספטמבר 1959
- ^ רבקה ברוט, באזור האפור: הקאפו היהודי במשפט - משפטים של יהודים משתפי פעולה עם גרמנים, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2019
- ^ איתמר לוין, קאפו באלנבי: העמדת יהודים לדין בישראל באשמת סיוע לנאצים, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2015
- ^ חורחה גרסיה גרנדוס, תרגום: יצחק עבאדי, כך נולדה מדינת ישראל: הדרמה כפי שראיתיה במו עיני, ירושלים: אחיאסף, 1951
- ^ משה מייזלס, המותר לגרש אזרח מן המדינה?, מעריב, 30 ביוני 1949
- ^ ע"פ 50/125 דוד יעקובוביץ’ נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ו-514
- ^ סניגורו של מלינקי ממשיך נאום הסיכום, דבר, 2 בדצמבר 1957
- ^ נעמי לויצקי, ילדה רעה, ישראל: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019
- ^ נעמי לויצקי, ילדה רעה, ישראל: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019, עמ' 120
- ^ אשר לויצקי באתר GRAVEZ