אתלטיקו וילה
אתלטיקו וילה (בספרדית: Atlético Huila) הוא מועדון כדורגל קולומביאני מהעיר נייבה, שבמחוז וילה. המועדון נוסד ב-29 בנובמבר 1990, והוא אחד ממועדוני הכדורגל המקצועים הצעירים ביותר בקולומביה. העונות הטובות ביותר של המועדון הגיעו בשנות האלפיים המאוחרות; הם סיימו כסגנית בשנת 2007 וב-2009. ב-סיום עונת 2019 המועדון נשר לליגה השנייה לאחר 21 שנים. הם משחקים את משחקי הבית שלהם באצטדיון גיירמו פלסס אלסיד, שמכיל 27,000 מקומות.
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| שם מלא | קלוב דפורטיבו אתלטיקו וילה S.A. | ||
| כינוי | לוס אופיטס | ||
| תאריך ייסוד | 29 בנובמבר 1990 | ||
| אצטדיון |
אצטדיון גיירמו פלסס אלסיד, נייבה, קולומביה (תכולה: 27,000) | ||
| בעלים | סוסיאדד אנונימה | ||
| נשיא | חורחה פרדומו | ||
| מאמן |
Néstor Craviotto  | ||
| ליגה | ליגת העל הקולומביאנית | ||
| אתר רשמי | |||
| תלבושת | |||
| |||
  | |||
היסטוריה
עריכההמועדון נוסד בנובמבר 1990 במטרה שגם למחוז וילה תהיה קבוצת כדורגל מקצוענית. הקבוצה החלה את דרכה בבליגה השנייה ב-1991 וסיימה במקום הרביעי. בשנת 1992, תחת הדרכתו של המאמן אלברטו רוחאנה, הצליח להעפיל לראשונה לליגה הבכירה. באותה העונה, הצטיין גיירמו בריו וכבש 18 שערים, הכי הרבה בליגה. לאחר 4 שנים רעות בליגה הבכירה, שבה לא הצליחה הקבוצה להחלץ ממקומות התחתית בטבלה, ירדה וילה שוב לליגת המשנה לאחר שסיימה במקום האחרון בעונת 97–1996.
רפאל קוראלס הפך למאמן הקבוצה בעונת 98–1997 והוא הוביל אותם בחזרה לליגה הבכירה. הפעם המועדון הצליח יותר מהקמפיין הקודם וכבר בעונת הבכורה בליגה סיימה וילה במקום ה-9, ארבע נקודות פחות מכניסה לפלייאוף. בשנת 2001 סיימה וילה במקום הלפני אחרון, כאשר השוער הוותיק, הקטור בורגס והחלוץ ברנרדו רדין (שפרש בסיום העונה) לבשו את מדיה. אף על פי שסכנת ירידה תמיד נראתה באופק, המועדון חמק מירידה בשנת 2002 עקב הפרש שערים של שער אחד בלבד מול ריאל קרטאחנה ובשנת 2006 הם היו צריכים לנצח משחק פלייאוף כדי להישאר בליגה.
ב-2005 מונה לנשיא הקבוצה ראש מחוז וילה בעבר, חיימה לוסאדה פרדומו והביא עימו את ברנרדו רדין שיאמן שוב את הקבוצה. לראשונה בתולדותיה העפילה וילה לפלייאוף כשסיימה במקום השישי עם 26 נקודות, אבל לא הצליחה להעפיל לגמר מבית שכלל את אינדפנדיינטה סנטה פה, אנביגאדו ואונסה קלדס. את טורניר הקלאוסורה סיימה וילה במקום ה-16 ונפרדה בסיום הסמסטר מהמאמן רדין. ב-3 בדצמבר עברה הקבוצה טרגדיה כשהנשיא פרדומו נרצח על ידי לוחמי גרילה של ארגון ה־FARC.
בשנת 2006 וילה החתימה את המאמן המנוסה, נסטור אוטרו, אך טורניר אפרטורה רע במיוחד הותיר אותה במקום ה-15 ועם מחויבות לשפר את התוצאות בסמסטר השני על מנת להימנע מירידה לליגה השנייה. שחקנים מנוסים כויקטור בונייה, לאונרדו רוחאנו ובלמר אגילאר הוחתמו והקבוצה השתפרה משמעותית כאשר סיימה במקום הרביעי עם 31 נקודות והעפילה לפלייאוף בפעם השנייה בתולדותיה. למרות זאת, היא סיימה במקום ה-17 בטבלה השנתית המשוקללת ונאלצה לשחק במשחקי המבחן מול ויידופר מהליגה השנייה. בסיכום המשחקים ניצחה וילה 0–3 ונותרה בליגה הבכירה.
סגנית ב-2007 ו-2009
עריכהאוטרו המשיך בקבוצה גם בשנה שאחרי ושוב הוביל את הקבוצה לשלב הפלייאוף. הפעם הקבוצה הרשימה גם בשלב זה וניצחון 0–2 על מיונאריוס במחזור האחרון, בשילוב של תיקו בין קוקוטה דפורטיבו לאינדפנדיינטה מדיין, העלה את וילה לראשונה בתולדותיה למשחק הגמר מול אתלטיקו נסיונל. אבל המטלה להתמודד מול קבוצה מנוסה כנסיונל בגמר היה קשה עבור ה'אופיטס', שהפסידו ב-13 ביוני בבית 0–1 משער של כרמלו ולנסיה וארבעה ימים מאוחר יותר, באצטדיון אטנאסיו חירארדוט, הפסידו 1–2 כדי לסיים טורניר מצוין כסגנית האלופה. את סמסטר האפרטורה לא סיימה וילה בצורה טובה ושוב הסתבכה בתחתית, כאשר גם בשנת 2008 סיימה הקבוצה בסופו של דבר במקום ה-17 והייתה צריכה שוב לשפר תוצאות ב-2009 כדי להימנע מירידה.
לאחר עזיבתו של המאמן אוטרו, הוחתם חבייר אלברס, אבל לא הצליח לשפר את התוצאות והקבוצה סיימה את טורניר האפרטורה במקום ה-13. לקראת טורניר הקלאוסורה הקריטי, הוחתם המאמן גיירמו בריו, שהיה המבקיע המצטיין בהיסטוריה של המועדון וקיבל לראשונה בקריירה את הצ'אנס לאמן. הוא הצליח להוביל את הקבוצה אל הפלייאוף כשהיא מסיימת במקום השלישי ומעפילה לבית שכלל את אתלטיקו נסיונל, דפורטס טולימה ואינדפנדיינטה סנטה פה. וילה הפתיעה את כולם והעפילה שוב לגמר הפלייאוף אחרי שהביסה את סנטה פה 1–4 במחזור האחרון והפעם היריבה בגמר הייתה אינדפנדיינטה מדיין. במשחק הראשון באצטדיון גיירמו פלסס אלסיד הפסידה 0–1 ובגומלין במדיין המשחק הסתיים בתיקו 2-2, מה שגרם לוילה להפסיד הזדמנות שנייה בתוך שנתיים לזכות באליפות היסטורית. למרות ההגעה לגמר, באותה עונה העיב על ההצלחה של הקבוצה מקרה טראגי כפול, כאשר כוכבה הצעיר של הקבוצה, החלוץ הרנן קורדובה בן ה-20, נהרג בתאונת דרכים בדרך חזרה של הקבוצה ממשחק ליגה. יחד איתו נהרג גם חברו לקבוצה, הקשר מריו בלטרן. קורדובה היה אחיו הצעיר של ג'יובני קורדובה, שהיה אף הוא כדורגלן מוכשר שמצא את מותו בגיל צעיר. לאחר הטורניר המוצלח, העפילה הקבוצה לטורניר הקופה סודאמריקנה 2010. לצערה לא הגיעה רחוק כאשר גברה בסיבוב הראשון על טרוחייאנוס מוונצואלה 2-5 בסיכום המשחקים, אבל בסיבוב השני הובסה 1–5 בסיכום על ידי הקבוצה הבוליביאנית, קלוב סן חוסה.
ב-2012 הקבוצה פתחה טוב את טורניר האפרטורה וסיימה במקום הרביעי עם 29 נקודות, כאשר בשורותיה משחקים שחקנים כמו נלסון ברהונה, ג'ונתן אלברס, אדיסון פלומינו וארמנדו קאריו. המאמן שוב היה נסטור אוטרו. ב-22 במאי הגיעה לנייבה קבוצת הפאר הספרדית, אתלטיקו מדריד, למשחק ידידות ראשון של וילה מול קבוצה אירופאית במסגרת חגיגות 400 שנה לעיר נייבה. אתלטיקו מדריד ניצחה 1–3. בפלייאוף המקומי וילה כשלה כישלון חרוץ וסיימה אחרונה עם נקודה אחת מתוך 18. לטורניר הקלאוסורה וילה נאלצה לשחק עם סגל חלש משמעותי עקב קריסה כלכלית שפגעה קשה בקבוצה בעקבוצת עזיבת שחקנים רבים ובסופו של דבר וילה הצליחה לנצח רק פעמיים מתוך 18 המשחקים.
ירידה לליגת המשנה
עריכהלאחר שני טורנירים לא טובים ב-2016 ו-2017, נותרה וילה במקום לא טוב בתחתית. באפרטורה של 2018 היא עוד הצליחה להעפיל לפלייאוף לפני שהודחה בידי אתלטיקו נסיונל, אבל בטורניר הקלאוסורה שוב נותרה בתחתית וניצחה ברגע האחרון מירידה. ב-2019 לא הצליחה הקבוצה להתרומם מהתחתית למרות מספר הזדמנויות שהיו לה, כולל במחזור האחרון, להתחמק מירידה ישירה לליגת המשנה, אבל בסופו של דבר לא צלחה את המשימה וירדה לליגה השנייה לראשונה מאז 1995/96.
הסמל
עריכה
הסמל של המועדון הוא בצבעי הדגל של מחוז וילה, צהוב, ירוק ולבן, עם ראשי התיבות A ו-H של שם הקבוצה.
אצטדיון
עריכה
ערך מורחב – אצטדיון גיירמו פלסס אלסיד
אתלטיקו וילה משחקת באצטדיון גיירמו פלסס אלסיד הנמצא בעיר נייבה ויכול להכיל עד 22,000 צופים, אך רק 3,000 כיסאות. כל שאר האצטדיון בנוי מיציעי בטון. האצטדיון נפתח ב-1980 ושופץ פעמיים: פעם ב-1990 ואחר כך הורחב ב-2015. באצטדיון משחקות קבוצת הגברים וקבוצת הנשים של המועדון, שגם זכתה בקופה ליברטדורס לנשים ב-2018.
תארים והישגים
עריכה- סגנית (2): 2007, 2009
- זכייה (2): 1992, 1997
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אתלטיקו וילה
אתלטיקו וילה, ברשת החברתית פייסבוק
אתלטיקו וילה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אתלטיקו וילה, ברשת החברתית אינסטגרם
