באיאן

חיבוריו של סייד עלי מוחמד שיראזי

הבאיאן הוא כינוי כולל לכלל חיבוריו של סייד עלי מוחמד שיראזי, הבאב. בנוסף, באיאןפרסית וערבית: بیان; באופן מילולי: "הארה") הוא גם שמם של שני חיבורים באביים חשובים מאת הבאב - "הבאיאן הפרסי" ו"הבאיאן הערבי" - שנכתבו באחרית חייו (1847–1850).[1] הבאיאן הערבי קצר מהפרסי ובעיקרו הוא מסכם את דברי האחרון, אם כי הוא כולל גם מידע נוסף.

באיאן
الْبَيَان
  • הבאיאן הפרסי
  • הביאן הערבי עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
מאת עלי מוחמד שיראזי, הבאב עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1848 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קטע מהבאיאן הערבי

כל אחד משני הכתבים היה אמור לכלול 19 יחדות (واحد - "ואחיד") שבכל אחד מהם 19 פרקים (باب - "שער"), דהיינו 361 פסוקים סך הכל (בגימטריה ערבית - "קול-אי שאי" או "כל דבר"), אך הם לא הושלמו. בבאיאן הפרסי כתב הבאב תשעה פרקים, ובבאיאן הערבי אחד-עשר. הבאב הורה כי יורשו, אותו כינה "זה שהאל יגלה אותו", ישלים את חיבור הבאיאן "בבוא העת". נושא זה יצר את אחת מאבני המחלוקת בנוגע לזהות יורשו של הבאב. המחלוקת נגלעה בין שני האחים למחצה מירזא יחיא נורי, שכונה סובח-י אזל (صبح ازل), ומירזא חוסין עלי נורי, הידוע בכינוי "בהאא אללה". מירזא יחיא חיבר את הספר "משלים הבאיאן" (Mutammim-i Bayān), בתור ההשלמה החסרה לבאיאן, כך שגם הוא כולל 11 פרקים בדומה לבאיאן הערבי[2]. הבהאים טוענים כי השלמת כתיבתם של שני הספרים אמורה להיות מושלמת על ידי "זה שהאל יגלה אותו", שהוא לשיטתם מייסד הדת הבהאית, בהאא אללה. העובדה כי בהאא אללה השלים את פיתוח לוח השנה הבאבי-בהאי מהווה, לטענת הבהאים, עוד הוכחה להיותו יורש הבאב.

פרסום ותרגום

עריכה
  • החוקר הצרפתי א. ל. מ. ניקולא תרגם את שני החיבורים לצרפתית:

A. L. M. Nicolas, Le Beyan arabe, Paris, 1905; Le Beyan persan, 4 vols., Paris, 1911-14

"Persian Bayan, a summary," translated by E. G. Browne, edited by Moojan Momen, published in Selections from the Writings of E. G. Browne on the Babi and Bahá'í Religions, Oxford: George Ronald, 1987, pages 316-406

  • דניס מקיואן פרסם תרגום חלקי של הבאיאן הפרסי:

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ D. M. MacEoin, "Bayān," Encyclopædia Iranica, vol. III, Fasc. 8, pp. 878-882
  2. ^ Supplementary to the Persian Bayan