בהלת המצורעים

בהלת המצורעים של שנת 1321 (מוכרת גם כמזימת המצורעים) (בצרפתית: Peur des lépreux de 1321) היא מזימה לכאורה של מצורעים צרפתיים להפיץ את מחלתם על ידי זיהום מי השתייה עם אבקות ורעלים. בתקופת ימי ביניים היו מצורעים על פי רוב עוברים התעללויות רבות לאור האמונה שרווחה כי מחלתם מדבקת. בין היתר היו המצורעים מגורשים מאזורי היישוב והיו זוכים ליחס של חיות בר. נטען כי יהודים ומוסלמים היו מעורבים בעלילה זו, דבר שהעניק תירוץ לרשויות המקומיות לתקוף את קהילות היהודים והמצורעים. ההיסטריה התפשטה במהירות למחוזות השכנים, בעיקר לממלכת אראגון.

כניסת המצורעים לתחום היישוב נמנעת

צרפת

באביב 1321 החלו לפרוץ השמועות על הקנוניה באזור דרום צרפת. בעקבות עינויים שהעבירו הרשויות את המצורעים בסופו של הדבר יצאה הודאה מאולצת שקבעה כי המצורעים פועלים תחת פקודת היהודים, שבתורם שוחדו על ידי המוסלמים של ספרד. זאת במטרה "להרעיל את האוכלוסייה הנוצרית של אירופה". הבהלה פרחה בעקבות מסעות הצלב שהתקיימו שנה קודם לכן; מסע הצלב של הרועים, בהם ההמון שכלל נשים וצעירים כפריים תקפו את יהודי צרפת וממלכת אראגון השכנה למרות הוראות יוחנן העשרים ושניים, פיליפ החמישי, מלך צרפת וחיימה השני, מלך אראגון. כבר ב-1320, בזמן ביזת מושבות המצורעים, מספר צלבנים טענו כי מצאו חביות מלאות בלחם רקוב והפכו את ההאשמה המוזרה הזו לבולטת, בטענה כי המצורעים התכוונו להשתמש בלחם על מנת להכין רעלים ולזהם את באר השתייה. בעוד מסע הצלב של הרועים הובל על ידי ההמונים, רדיפת המצורעים הייתה מתוזמרת על ידי הרשויות מקומיות. מה שהפך את זה לשיפוטי אף על פי שהיה חוץ-משפטי.

בזמן שהסיפורים החלו המלך פיליפ היה בסיור אזורי ולכן מצא עצמו במצב קשה; הוא לא היה יכול היה לתמוך או לגנות את הרדיפות בפומבי. שכן האופציה הראשונה הייתה מובילה לעוד אלימות והשנייה מערערת את סמכותו. האינקוויזיטור הדומיניקני ברנרדו גי הורה לערוך חקירה מקיפה. ב-21 ביוני, המלך פיליפ הוציא צו שהורה לכלוא ולתחקר את כל המצורעים תחת עינויים. אלו שנמצאו אשמים הועלו על המוקד; ומאחר שפשעיהם הוכרזו כביזיון המלכות, רכוש המצורעים הוחרם על ידי הכתר. אולם החלטה זו נקראה תיגר תחת הוואסלים והוכרעה כהצלחה.