בוראט סאגדייב
בוראט מרגרט סאגדייב (בקזחית: Борат Маргарет Сағдиев) הוא דמות בדיונית סאטירית של עיתונאי ואיש טלוויזיה קזחי אשר נוצרה ומגולמת על ידי הקומיקאי הבריטי סשה ברון כהן. הדמות מככבת בתפקיד הראשי בסרט הקולנוע המוקומנטרי "בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן (2006), ובסרט ההמשך שלו "סרט המשך בוראט: העברת שוחד עצום לשלטון אמריקני לרווחת קזחסטן בעבר אומה מופלאה" (2020), וכמו כן בסדרה הקומית "המופע של עלי ג'י".
 | |
| בוראט, 2006 | |
| הופעה ראשונה |
ב-F2F (1997) (בשם "אלקסי קריקל") ב"המופע של עלי ג'י" (2000) (בשם בוראט) |
|---|---|
| יוצרים | סשה ברון כהן |
| גילום הדמות | סשה ברון כהן |
| מידע | |
| שם אמיתי | בוראט מרגרט סגדייב |
| כינויים |
פרופ' פיליפ דראמונד השלישי |
| מקצוע | זמר, שדרן, עיתונאי, כתב |
| אזרחות | קזחסטן |
| מקום מגורים | הכפר קוצ'ק בקזחסטן |
| דמויות קשורות | |
| אויבים | נורסולטן טויאקבאי (שכן) |
הדמות מאופיינת במיוחד בהתנהגות וולגרית בסיטואציות בהן התנהגות זו לא הולמת, ולעיתים רבות בהתנהגות פוגענית, פרובוקטיבית או אבסורדית, כאשר באופן זה ברון כהן עושה סאטירה על סטריאוטיפים שונים, על קְסֵנוֹפוביה ועל הטיות חברתיות - במיוחד בחברה האמריקאית. באמצעות הדמות ברון כהן מצליח לעיתים לגרום לאנשים עימם היא מקיימת אינטראקציה לחשוף הטיות ודעות קדומות שרוב האנשים היו נרתעים מלחלוק בפומבי. הדמות הפכה לאורך השנים לאחת מהדמויות המוכרות והפופולריות ביותר של ברון כהן.
פיתוח הדמות
עריכהברון כהן פיתח במקור את הדמות עבור מערכונים קצרים בסדרת הטלוויזיה הבריטית "F2F"(אנ') ובה היא הופיעה במקור בשנת 1997. באותה העת השם של הדמות היה אלקסי קריקלר[1]. ברון כהן לא גילם את הדמות במשך מספר שנים בתקופה בה הוא החליט להתמקד בגילום הדמות הפופולרית שלו עלי ג'י במסגרת התוכנית הבריטית "The 11 O'Clock Show" בערוץ 4, אך בעקבות ההצלחה הניכרת לה זכתה דמותו של עלי ג'י ובהמשך התוכנית "המופע של עלי ג'י", אשר גם שודרה בערוץ 4, ברון כהן בחר בהמשך לשוב לגלם את דמותו של בוראט במסגרת התוכנית "המופע של עלי ג'י".
לאורך השנים ברון כהן פיתח מספר דמויות שתפקידן העיקרי במסגרת הראיונות שלהם עם אנשים אמיתיים שלא מודעים בתחילה לכך שמדובר בשחקן, הוא בין היתר לחשוף דעות קדומות הקיימות בחברה. בעת הפיתוח של הדמות ברון כהן החליט שהדמות של בוראט תהיה ייצוג סאטירי לאדם טיפש מתרבות זרה אשר מנסה ללמוד על אורחות החיים בחברה מערבית. הדמות, אשר מוצגת בפני האנשים שפוגשים אותה לראשונה הינה לכאורה עיתונאי אמיתי נלהב מקזחסטן, אשר מתנהג בצורה מיזוגינית, הומופובית ואנטישמית בצורה מחרידה, וכתוצאה מכך ברון כה מצליח בפעמים רבות לגרום לאנשים שונים עימם הוא מראיין להגיב באופן אשר חושף הטיות שרוב האנשים היו נרתעים מלחלוק בפומבי.
ביוגרפיה בדיונית של הדמות
עריכה
בוראט נולד וגדל בכפר קוצ'ק אשר ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקזחית. אמו, מריאם טוליאקבאי, ילדה אותו כאשר היא הייתה בת עשר, ואביו, בולטוק "האנס" הוא לא רק אביו אלא גם סבו, דודו, וחותנו לשעבר עד מועד פטירתה של אשתו אוקסנה. בסרטו משנת 2006 בוראט מציין בתחילת הסרט שאמו היא בת 43, בעוד שבמהלך הסצנה בה הוא מסייר ברחבי הכפר בו הוא גדל הוא מציג גם את אמו אשר נראית כמו אישה קשישה זקנה במיוחד.
לבוראט צאצאים רבים במיוחד הכוללים את בנו יואילואיס (נקרא לכאורה על שם הזמר יואי לואיס), התאומים בילאק וביראם, ו-17 נכדים. לבוראט יש אחות בשם נטליה, אותה הוא תיאר בסרטו משנת 2006 כ"זונה מספר ארבע בכל קזחסטן", ואחות נוספת צעירה בהרבה שמוצגת בתחילת הסרט "Borat's Guide to Britain". באחד מהראיונות אותם הוא ערך בוראט מציין שהוא נדבק בעגבת מאחותו במהלך החגיגות של פסטיבל קזחי עממי. יש לו גם אח צעיר יותר, בילו, הסובל ממוגבלות שכלית אשר מוחזק תמיד בכלוב. בסרט "Borat's Guide to Britain" מצוין שבעבר בילו היה נער ממוצע בגיל העשרה, אך בשלב מסוים נגרם לו נזק מוחי בעת תהליך גירוש שדים אשר במסגרתו אח אחר של בוראט ניסה לשחרר מבילו שד באמצעות "תרופה קזחית עממית מסורתית" כאשר בפועל מדובר בהליך הכרוך בהחדרת שן של אישה ג'ינג'ית למוחו.
שכניו של בוראט הם נורסולטן טויאקבאי, אותו בוראט מתעב במיוחד, והמדען ד"ר יאמק אשר הצליח להוכיח שלנשים יש "מוח בגודל של סנאי". בסרט "Borat's Guide to Britain" בוראט וד"ר יאמק מיישבים מחלוקת ב"דרך הקזחית המסורתית" הכרוכה בכך שהם מכים זה את זה באיברי המין עם כפפת עור עד שאחד מהם נכנע (בסגנון המשחק ידיים אדומות).
לא מצוין כמה פעמים בוראט היה נשוי, אך מוזכר שהיו לו לפחות חמש נשים. בסרט "Borat's Guide to Britain" בוראט מודה שהוא פוליגמי ושיש לו שלושה מאהבות נוספות (שתים מאותן הנשים הוא תיאר כפילגשות, בעוד שעל השלישית הוא ציין שהוא "צריך לשלם כסף"). אשתו לשעבר לודמילה נורתה למוות בטעות על ידי צייד בעת שהיא חרשה את השדות משום שהצייד חשב שמדובר בדובה. בסרטו של בוראט מ-2006 מצוין שאשתו של בוראט אוקסנה (שהייתה גם אחותו למחצה משום שבולטוק "האנס" הוא האב הבילוגי של בוראט ושל אוקסנה) נהרגה על ידי דוב, לשמחתו של בוראט, משום שמותה אפשר לו להתחתן עם כוכבת הסדרה "משמר המפרץ" פמלה אנדרסון בה הוא התאהב. בסוף סרטו מ-2006 בוראט מתחתן עם הזונה האפרו-אמריקנית לונל אותה הוא פגש לראשונה במהלך הסרט. בסרט ההמשך מ-2020 לונל איננה מוזכרת.
סשה ברון כהן ציין בעבר בראיונות עימו שבוראט למד באוניברסיטת אסטנה, ובמהלך לימודיו הוא למד אנגלית, עיתונאות וחקר מגפות, וכי באותה התקופה הוא היה אחראי להיווצרות של חמש מגפות חדשות ש"הרגו מעל לחמישה מיליון עזים" באוזבקיסטן - מדינה אותה הוא מתעב במיוחד.[2] לפני תקופת הלימודים באוניברסיטה בוראט עבד במספר רב של עבודות יוצאות דופן, כולל בייצור קרח, ב"לכידת צוענים", בהוצאת נוזל זרע מבעלי חיים, ובנוסף לכך הוא היה "מהנדס תחזוקת מחשבים" (במסגרת עבודה זו הוא הסיר ציפורים מתות שקיננו בפתחי האוורור של מארזי מחשבים")[3]. בהווה הוא עובד כעיתונאי וכקריין בטלוויזיה הקזחית.
בוראט מדבר בעיקר באנגלית בסרטים הדוקמנטרים שלו. השפה הקזחית אותה הוא לכאורה מדבר בסצנות מסוימות בסרטים היא למעשה שילוב של עברית ופולנית (סשה ברון כהן דובר את שתי השפות הללו). בוראט נוהג לומר לאנשים אותם הוא פוגש "Jak się masz?" ("מה שלומך?" בפולנית) וכאשר הוא נפרד מאנשים הוא נוהג לומר "Dziękuję" ("תודה" בפולנית). הוא מרבה להשתמש בביטוי "וואה וואה ווי ווה!" כאשר הוא מופתע לטובה ממשהו, אשר הינו ביטוי שמקורו במערכונים של דב גליקמן בתוכנית הבידור הישראלית הפופולרית "זהו זה!"[4].
למרות שבוראט היה במשך רוב חייו פגאני, במהלך הביקור שלו בארצות הברית בסרטו מ-2006 בוראט לוקח חלק בטקס של הכנסייה הפנטקוסטלית ובהמשך ממיר את כל הכפר שלו לנצרות. בוראט הוא מעריץ נלהב של יוסיף סטלין, מתנגד נחרצות לזכויות נשים, ומוטרד לגלות שבבריטניה ובארצות הברית מותר לנשים להצביע. הוא ציין בסרט מספר פעמים שכאשר מאפשרים לנשים להצביע זה כמו "לאפשר לקוף לנהוג במכונית". בזמנו החופשי בוראט נוהג לשחק טניס שולחן, להשתזף כאשר הוא לבוש במנקיני בצבע ירוק, לרקוד ריקודי דיסקו, לירוק, לירות בכלבים, ולנסוע לעיר בסופי השבוע על מנת לצלם בחשאי נשים בשירותים ציבוריים. הוא אוהב גם לצוד יהודים, ובנוסף לכך הוא גם מכור לסקס.
ביקורת
עריכההאשמות בדבר הכפשתה של קזחסטן
עריכהבמקור הועלתה ביקורת על האופן בו דמותו של בוראט מתארת את קזחסטן ועל כך שהדמות מפיצה סטריאוטיפים שליליים שיקריים אשר מיוחסים על ידי רבים כעת לקזחסטן.
ב-19 באוקטובר 2006 צוין ב-BBC שסגן שר החוץ של קזחסטן, ראחאת אלייב, הזמין את ברון כהן לבקר בקזחסטן על מנת לראות עד כמה תיאוריו אינם מדויקים. בראיון עימו טען אלייב שאם ברון כהן יבקר בקזחסטן הוא יוכל לגלות שלא רק שנשים נוסעות באוטובוסים הן אפילו נוסעות בעצמן במכוניות, ושהאוכלוסייה היהודית יכולה להתפלל בבתי הכנסת בקזחסטן בבטחה[5].
האשמות בדבר הכפשת צוענים
עריכהכאשר סרטו של בוראט מ-2006 יצא לאקרנים הועלתה ביקורת על כך שהסרט מקדם שנאת צוענים. הסרט ספג במיוחד ביקורת על מספר סצנות בהן מוצג הכפר הבדיוני ה"קזחי" של בוראט, אשר צולמו למעשה בכפר הצועני העני גלוד(אנ') ברומניה. לפי הדיווח ביומון האמריקני USA Today תושבי הכפר העניים שהשתתפו בסרט קיבלו בין 3.30 ל-5.50 דולרים בתמורה לכך שהוכנסו לבתיהם בעלי חיים, וכמו גם עבור סצנות מסוימות אשר הוגדרו על ידי חלק מהצופים כמשפילות[6]. לטענת ההפקה המשתתפים בסרט קיבלו תשלום כפול מהתעריף שהומלץ על ידי משרד הקולנוע הרומני. בנוסף, ברון כהן תרם באופן אישי 5,000 דולרים לכפר, וכמו גם מחשבים וציוד לבית הספר של הכפר.[7]
לאחר היציאה של הסרט לאקרנים שנים מתושבי הכפר שכרו את עורך דין אד פייגן[8], שמתמחה בתביעות פיצויים, אשר סייע להם לתבוע את יוצרי הסרט ב-30 דולר מיליון על הפרות זכויות אדם. פייגן התכוון להגיש תביעות בבתי המשפט של מדינת ניו יורק ופלורידה, וכמו גם בפרנקפורט שבגרמניה. פייגן ציין שהוא קיווה "ללמד את הוליווד לקח יקר מאוד". התביעה נדחתה לבסוף על ידי השופטת לורטה פרסקה בדצמבר 2006 בטענה שהאישומים היו מעורפלים מכדי שניתן יהיה לקיים על כך משפט.[7]
האשמות בדבר הכפשת יהודים
עריכההדמות הואשמה בין היתר באנטישמיות למרות שברון כהן הוא בעצמו יהודי. בראיון למגזין רולינג סטון ברון כהן ציין שהסצנות הללו הם "הדגמה דרמטית לאופן שבו גזענות ניזונה מקונפורמיות מטומטמת, ומדעות קדומות מטורפות"[9]. בנוסף, ברון כהן ציין בראיון גם שדמותו של בוראט פועלת בעצם ככלי, וכי על ידי העמדת פנים שהוא בעצמו אנטישמי, הוא גורם לאנשים להסיר את המסכה ולחשוף את הדעות הקדומות שלהם.[10]
ברון כהן הוא נכדו של ניצול שואה, והוא ציין בעבר שהוא מעוניין במיוחד לחשוף את ההשפעות הניכרות של האדישות. לטענתו, כאשר הוא למד באוניברסיטה נחשף לכתביו של ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו, אשר התמחה בתקופת הרייך השלישי, וציין כי לאדישות שהייתה נפוצה בגרמניה היה תפקיד מכריע בזוועות השואה, ולטענתו האדישות הנרחבת בקרב האוכלוסייה הגרמנית, ולא האנטישמיות לבדה, היא שאפשרה לכך שהזוועות הללו בוצעו על ידי הנאצים.[10]
אף על פי כן, הארגון היהודי הבין-לאומי הליגה נגד השמצה הגיש תלונה לרשת HBO לאחר שבוראט ביצע את שיר הקאנטרי "In My Country There Is Problem" בו דמותו של בוראט קראה לאנשים "לזרוק את היהודי לבאר", והזהירה כי "עליך להיזהר משיניו" וכי "עליך לתפוס אותו בכספו", והשיר התקבל במחיאות כפיים על ידי הקהל מולו בוצע השיר בטוסון שבאריזונה, אשר בחלקו אף השתתף בשירה. הפזמון של השיר הוא: "זרוק את היהודי לבאר / על מנת שהמדינה שלי תהיה חופשית / אתה חייב לתפוס אותו בקרניו / ואז תהיה לנו מסיבה גדולה"[11][12]. לגבי התגובה הנלהבת לשיר בסרטו מ-2020 ברון כה ציין, "האם זה גילה שהם אנטישמיים? אולי. או שאולי זה רק גילה שהם היו אדישים לאנטישמיות."
בסצנה אחרת בסרט בוראט מבקר בחוות "Serengeti Range" בטקסס, בה הבעלים של החווה, ג'ין גורדון, מודה כי הוא מאמין שהשואה הייתה הכרחית עבור גרמניה. עוד הוא רומז שלא יהיו לו נקיפות מצפון בניהול חווה בה אנשים יוכלו לצוד, במילותיו של בוראט, "צבאים... ולאחר מכן יהודים"[13].
בנוסף, בסרט מ-2006 בסרט מציין שהחליט להימנע מלטוס בתחומי ארצות הברית מתוך חשש שהיהודים יבצעו שוב מתקפה דומה למתקפת ה-11 בספטמבר אשר לטענתו בוצעה על ידי יהודים. בסצנה אחרת בסרט בוראט שוהה בצימר המנוהל על ידי זוג יהודים קשישים אדיבים. הוא מנסה "לברוח" בהמשך מהצימר ומשליך כסף על שתי מקקים שזחלו לחדרו, אשר לטענתו הינם המארחים היהודים ששינו את צורתם לצורת המקקים. בהמשך בוראט מציין שהוא נדהם מכך שהם נראו מאוד אנושיים, וקבע ש"בקושי ראו את הקרניים שלהם".
הסרט זכה להצלחה ניכרת בישראל, בין היתר משום שהצופים בישראל הבינו מה בוראט באמת אומר בסצנות בהן הוא מדבר לכאורה בקזחית - כמעט בכל החלקים הללו בוראט מדבר בעברית, עם כמה מילים בפולנית, בעוד שהעוזר שלו דיבר איתו בארמנית[14].
קישורים חיצוניים
עריכה
בוראט סאגדייב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Sacha Baron Cohen on mocking 'hilarious' Gaddafi". BBC News. 18 במאי 2012. ארכיון מ-26 במרץ 2017. נבדק ב-21 ביוני 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "When CNN's Becky met Borat". CNN. 28 באוקטובר 2006. ארכיון מ-8 בנובמבר 2017. נבדק ב-17 ביולי 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Borat's Career and Skills". Borat Movie Online. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2007. נבדק ב-17 ביולי 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Secret of Borat's fluent Kazakh – it's Hebrew". The Guardian. 20 בדצמבר 2006. ארכיון מ-5 ביולי 2018. נבדק ב-19 ביולי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Kazakh invite for Borat creator". BBC News. 19 באוקטובר 2006. ארכיון מ-20 בינואר 2009. נבדק ב-26 באפריל 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Now Romanians say 'Borat' misled them". USA Today. Gannett Co, Inc. 15 בנובמבר 2006. ארכיון מ-8 בינואר 2007. נבדק ב-22 בדצמבר 2006.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "NYC Judge Questions Viability Of Villagers' 'Borat' Lawsuit". ABC7 New York. אורכב מ-המקור ב-16 בנובמבר 2007. נבדק ב-6 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fuchs, Mary (24 June 2009). "Lawyer Edward Fagan is disbarred in N.J. for misusing Holocaust victims' funds". New Jersey Real-Time News. Retrieved 14 October 2009.
- ^ ""Borat" satire turns to farce at Toronto festival". Reuters Movie News. Reuters Limited. 8 בספטמבר 2006. ארכיון מ-23 במרץ 2007. נבדק ב-22 בדצמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Strauss, Neil (14 בנובמבר 2006). "The Man Behind The Mustache". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-19 בדצמבר 2006. נבדק ב-22 בדצמבר 2006.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Letter to Sacha Baron Cohen ("Ali G") (אורכב 07.06.2007 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Statement On The Comedy Of Sacha Baron Cohen, A.K.A. "Borat" (אורכב 12.02.2007 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Savage, Sam (29 בנובמבר 2006). "Borat Ruse Leads to Texas Soul-Searching". The Duluth News-Tribune. Minnesota. אורכב מ-המקור ב-2 בינואר 2016. נבדק ב-1 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Staff and agencies (20 בדצמבר 2006). "Secret of Borat's fluent Kazakh – it's Hebrew". The Guardian. London. ארכיון מ-22 בינואר 2007. נבדק ב-26 באפריל 2010.
{{cite news}}: (עזרה)