בורות בלתי-מנוצחת

בורות בלתי-מנוצחת היא כשל לוגי של מעגליות מסוג הצדקה מעגלית בו מגינים על עמדה באמצעות סירוב להכיר בכוחם של הטיעונים התומכים בעמדה האחרת. משפטים כמו "אני מסרב לשמוע את זה...", "אני לא מוכן לדון בנושא זה...", או " הנך שטוף מוח, ועל כן כל תשובה שתתן אינה מקובלת עליי..." משקפים כשל "בורות בלתי מנוצחת". המושג מתייחס לא רק לכשל בעת דיון אלא גם לחוסר נכונות להשתתף בדיון.

כשל זה הוא כשל מעגליות משום שהוא מניח שהנושא הנדון - במקרה זה, אמיתות העמדה המוגנת - נכון בכל מקרה.

הכשל מהווה לעיתים קרובות בלבול בין עקביות ועמדות עקביות ובין עקשות לשמה, המסרבת לשמוע עמדה אחרת.

מקורו של מושג זה בתאולוגיה הקתולית, שם הוא מוצג לעומת בורות שניתן להביסה, לשם תיאור מצבם של אנשים (כגון עובדי אלילים), שאינם מכירים בבשורה נוצרית משום שטרם הזדמן להם להכירה. השימוש הידוע המוקדם ביותר במושג הוא על ידי האפיפיור פיוס התשיעי בשנת 1863, אם כי דיון ברעיון קיים במקורות קדומים יותר. לא ידוע מתי החלו לוגיקנים להשתמש במושג לתיאור אדם המסרב להכיר בכוחם של טיעונים התומכים בעמדה אחרת משלו, אך אחד השימושים המוקדמים הוא בספר Fallacy: The Counterfeit of Argument שיצא לאור בשנת 1959.

דוגמאות

• "שכר מינימום הוא דבר טוב, ולא משנה בכלל מה תגיד".
• "קפיטליזם תורם לכולם, ולא משנה בכלל אילו עדויות אתה מתכוון להביא בפני".
• "אני מקבל את הדעה שהארץ שטוחה. כל העדויות לכך שהיא כדור מוכרחות להיות מזויפות".
• "אני צודק ודעתך לא מעניינת אותי".
• "אמונה פלונית היא האמת, ואני פוסל מראש כל אמונה אחרת".

ראו גם

• אד איגנורנטיאם