בוריס קוטליארסקי
בוריס מויסייביץ' קוטליארסקי (ברוסית: Борис Моисеевич Котлярский; 1 בינואר 1914 – 3 בספטמבר 1993) היה קצין תותחנים יהודי בצבא האדום, אשר הצטיין בקרבות מלחמת העולם השנייה בחזית המזרחית ועל כך עוטר בתואר גיבור ברית המועצות.
 | |
| לידה |
1 בינואר 1914 פלך קייב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1993 (בגיל 79) קייב, אוקראינה  |
| מקום קבורה |
Kyiv Forest Cemetery  |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השכלה |
אקדמיית פרונזה |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1935–1960 (כ־25 שנים) |
| דרגה |
 פולקובניק (אל"ם) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד רגימנט תותחים מס' 814 בארמייה ה-69 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
עיטור הכוכב הזהב עיטור לנין 2 עיטורי הדגל האדום עיטור סובורוב מדרגה שלישית עיטור בוגדן חמלניצקי מדרגה שנייה עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה עיטור הכוכב האדום מדליות שונות | |
  | |
קורות חיים
עריכהנולד בכפר נסטאשקה שבפלך קייב של האימפריה הרוסית. בן למשפחה יהודית. לאחר שסיים תיכון, עבד כמסגר בבית חרושת בעיר לנינגרד. ב-1935 גויס לצבא האדום ונשלח ללימודים בבית הספר לקציני תותחנים בעיר קייב. סיים את הלימודים ב־1938 והוסמך כקצין. שירת במערב אוקראינה. בשנת 1939 השתתף בפלישת ברית המועצות למזרח פולין.
מהימים הראשונים של הפלישה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941, לחם בחזית. תחילה כמפקד סוללת תותחי שדה ובהמשך קודם לתפקידי מפקד גדוד, ראש מטה רגימנט ומפקד רגימנט תותחים. ביולי 1944, רגימנט תותחים בפיקודו של קוטליארסקי סייע לכוחות חי"ר לצלוח את נהר ויסלה, כ־10 ק"מ דרומית לעיר פולאווי. במשך יומיים פיקד קוטליארסקי על כוח משולב של כמה יחידות ארטילריה, אשר סייע באש לכוחות שתפסו את ראש הגשר בגדה המערבית של הנהר. בעזרת האש הארטילרית מנע מהתגבורות הגרמניות להגיע לאזור ולכבוש חזרה את השטח. בינואר 1945 כוח ארטילרי בפיקודו של קוטליארסקי סייע בצליחת נהרות פיליצה וורטה בפולין. בפברואר 1945, ניהל אש סיוע ארטילרי בכיבוש קונרסדורף במזרח גרמניה. על הפעולות הללו קיבל את העיטור גיבור ברית המועצות שהוענק לו ב-27 בפברואר 1945.
לאחר המלחמה המשיך בשירות. בשנת 1952 סיים לימודים באקדמיה הצבאית על שמו של פרונזה במוסקבה. בשנת 1960 פרש מן השירות בדרגת פולקובניק (אלוף-משנה). התגורר בעיר קייב. נפטר ב-3 בספטמבר 1993.