הכנסייה האורתודוקסית האתיופית

(הופנה מהדף ביתא מריאם)

הכנסייה האורתודוקסית האתיופית המייחדתגעז: የኢትዮጵያ:ኦርቶዶክስ:ተዋሕዶ:ቤተ:ክርስቲያን, בתעתיק מדויק: יֶאִיתְיוֹפְּיַה אוֹרְתוֹדוֹכְּס תֶוַוַחֵדוּ בֵּתֶה כְּרְסְתִייַן) היא הכנסייה הנוצרית הגדולה בנצרות האוריינטלית. היא הכנסייה המרכזית באתיופיה ועד לסוף המאה העשרים הייתה כנסיית המדינה. אתיופיה (לצד ארמניה) נחשבת למדינה הנוצרית הכי עתיקה בעולם. הכנסייה האורתודוקסית האתיופית הייתה כפופה לכנסייה הקופטית מהמאה ה-4 עד 1959, כאשר לראשונה מונה יליד אתיופיה לפטריארך (אבונא באמהרית) על ידי האפיפיור הקופטי קיריל החמישי. הכנסייה האורתודוקסית האתיופית היא אחת הכנסיות הבודדות שהתקיימו באפריקה בתקופה שלפני הקולוניאליזם האירופי. לכנסייה יש מוסדות ובתי תפילה גם בירושלים.

הכנסייה האורתודוקסית האתיופית
የኢትዮጵያ:ኦርቶዶክስ:ተዋሕዶ:ቤተ:ክርስቲያን
שורשים, סיווג והנהגה
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
התפלג מ נצרות קופטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד פרומנטיוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיג אבונא מתיאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר מאמינים 49,800,000 (נכון ל־Unbekannter Wert) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות אמהרית, געז עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים ופעילות
מרכז אדיס אבבה עריכת הנתון בוויקינתונים
ethiopianorthodox.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כנסיית ביתא גיורגיס בלליבלה
כנסיית מרים מציון שבאקסום, בה על פי האמונה שוכן ארון הברית
קידאנה מהרת - הכנסייה ברחוב אתיופיה בירושלים
מושב הכנסייה האתיופית באדיס אבבה
איש דת בכנסייה בירושלים
פסוק מתהילים בשפת הגעז
פסוק מתהילים בשפת הגעז

היסטוריה

עריכה

מקור

עריכה

המונח "תוואחדו" (געז: ተዋሕዶ; בתעתיק מדויק: תֶוַוַחֵדוּ) משמעותו "מאוחדים כאחד", והוא מתייחס לאמונת הכנסייה האורתודוקסית האתיופית בגישה המיאפיזיטית, הגורסת כי לישו היה טבע אלוהי בלבד, בניגוד לכנסייה הקתולית ולכנסייה האורתודוקסית שתמכו בהשקפה הדיופיזיטית הטוענת שלישו היו שני צדדים - טבע אלוהי וטבע אנושי. הכנסיות האוריינטליות כוללות את הכנסייה הקופטית, הכנסייה הארמנית, הכנסייה הסורית, הכנסייה האתיופית, והכנסייה האריתריאית (אשר נפרדה מהכנסייה האתיופית בעקבות עצמאות אריתריאה מאתיופיה ב-1993). לעיתים מכונות כנסיות אלה על ידי זרים מונופיסטיות אף שהמונח אינו מדויק. המונח המדויק הוא מיאפיזיטיזם (אנ').

הכנסייה האתיופית מייחסת את ייסוד הכנסייה לסריס, משרתה של קנדקה מלכת אתיופיה שהוטבל על ידי השליח פיליפוס (כמסופר במעשי השליחים).

הנצרות הוכרזה כדת המדינה במאה הרביעית תחת עזנה מלך אקסום בהשפעת הסורי פרומנטיוס, שמונה אחר כך לבישוף (אבונה) הראשון של אתיופיה על ידי פטריארך אלכסנדריה, מסורת שנמשכה עד שנת 1959.

לאורך המאות, התנהלו הכנסייה והקיסרות זו לצד זו, ביחסי כוחות משתנים, לעיתים בתחרות ואיבה, ולעיתים בהרמוניה. לצד הקיסר, הכנסייה הייתה המוסד העשיר והחזק באתיופיה, וזאת בזכות שליטתה על שליש מאדמות המדינה ועושר שצברה ממיסוי מאיכרים ועבודות כפייה.

ימי הביניים - השפעת הישועים

עריכה

תקופת השפעת הישועים באתיופיה גרם לניתוק הקשר העתיק עם הכנסייה המצרית ופתח שלב חדש בהיסטוריה של הכנסייה. השפעת הישועים הגיעה בעקבות המאבק בין האימפריה הפורטוגזית לאימפריה העות'מאנית וסולטנות אדאל על השליטה בדרך המסחר הימית להודו (דרך הים האדום). באותה תקופה היה גם מאבק אדאלי-אתיופי והעות'מאנים סייעו לאדאלים. לקראת סוף המלחמה זכו האתיופים לתמיכת הפורטוגזים וניצחו במלחמה. עם תום המלחמה החלו לחצים של הפורטוגזים על האתיופים לקבלת את עולו של האפיפיור. לאחר כמה כישלונות הם הצליחו להעביר את הקיסר סוסוניוס לקתוליות, ב-1624 סוסוניוס הכריז על הקתוליות הרומית כדת המדינה אולם נתקל בהתנגדות חזקה מצד נתיניו נאמני הכנסייה האתיופית וב-1632 הוכרח לוותר על כיסאו לטובת בנו פאסילידס. פאסילידס החזיר את מעמדה של הכנסייה האתיופית כדת המדינה וגירש את הישועים ב-1633, וציווה על שריפת כל ספרי הקודש של הישועים בשנת 1665. ככל הנראה על רקע זה בשנת 1684 הכנסייה התנגדה לניסיון של היוב לודולף להגיע להסכמי סחר בין מדינות אירופה לבין אתיופיה.

כיום

עריכה

הכנסייה לא סיגלה לעצמה את המודרניזציה ביעילות. החינוך של רוב הכמורה שלה היה מוגבל. רק מעטים זכו לחינוך ראוי במצרים. מעמדם של הכמרים בערים ירד לצד מוסדות מדיניים אחרים. והעושר מנקר העיניים, הבורות והקיבעון, לצד הקומוניזם, וייסודה של אוניברסיטה לתאולוגיה נוצרית, עמדו כולם כאיום ואתגר לכנסייה המקובעת שאינה ממהרת לאמץ שינויים ואינה משתנה עם המציאות.

עד 1974 לא הייתה באתיופיה הפרדה בין דת למדינה. נבנתה זהות בין השלטון לבין הדת הנוצרית והכנסייה. מימיו של עזנה במאה ה-4 עד ימי היילה סלאסי במאה ה-20, למעט תקופות של התפוררות וירידת הממלכה, שלטו באתיופיה קיסרים בחסד האל. הם שאבו את הלגיטימציה שלהם מראשי הכנסייה שהכתירו אותם. לכמרים ולנזירים היה כוח פוליטי, תאולוגי וחברתי מרכזי בדברי ימי אתיופיה.

בעקבות עצמאות אריתריאה מאתיופיה בשנת 1993, מינתה הכנסייה הקופטית ב-1994 בישוף מצרי לאריתריאה עד שב-1998 מינתה הכנסייה האריתראית בישוף יליד אריתריאה.

מאפיינים ייחודיים

עריכה

קאנון התנ"ך

עריכה

הקאנון של כנסיית התווחאדו מכיל סה"כ 81 ספרים והוא הקאנון הרחב ביותר בכל כנסיות הנצרות. הקאנון של הברית הישנה מכיל את ספרי תרגום השבעים שמקובל גם בכנסיות אורתודוקסיות אחרות, ובנוסף את הספרים החיצוניים ספר חנוך א', ספר היובלים[1], עזרא החיצוני, חזון עזרא, שלושה ספרי המכבים (אולם תוכן סיפרי המכבים הוא שונה מאוד ממה שיש בידי הכנסיות האחרות), ומזמור קנ"א בתהילים.

שפת הפולחן של הכנסייה היא הגעז שהייתה שפה מדוברת עד המאה ה-10 בערך, ולאחר מכן המשיכה לתפקד כשפתה הספרותית של אתיופיה. למעשה עד המאה ה-20 ספרי הקודש, הכרוניקות הקיסריות, הגדלאת (הגיוגרפים) הכל נכתב בגעז.

עם זאת לאחרונה יש קריאות ודרישות לעשות את הטקסים בשפות מקומיות, זה קשור בין השאר לעליית ה-tplf לשלטון, וחלוקת המדינה על פי מוצא אתני, וכריכת הפוליטיקה האתיופית למוצא אתני.

כנסיות

עריכה

הכנסייה העתיקה מרים ציון ממוקמת בבירתה העתיקה של אתיופיה אקסום, על פי אמונתם הכנסייה מכילה את ארון הברית. הכנסיות החצובות של הקיסר לליבלה מהמאה ה-12 מהוות מקור עליה לרגל. כנסיות גונדר ואגם טאנה, מנזר דברה ליבאנוס ודברה דאמו הם המפורסמים מכנסיות אלו.

ארון הברית

עריכה

הכנסייה האתיופית טוענת שארון הברית המקורי והעתיק, ובו לוחות הברית שניתנו למשה בהר סיני, נמצא באתיופיה בכנסיית גבירתנו מרים מציון שבאקסום. לפי הכברה נגסט, מלכת שבא, ששמעה על חוכמתו של שלמה המלך, הגיעה לביקור בירושלים ללמוד שם את תורת ממשלתו ושלטונו. שלמה הוקסם מיופייה ומחוכמתה של מלכת שבא, ונולד להם בן ללא נישואים. טענתו של שלמה הייתה שעשה זאת במטרה להרבות את עם ישראל בכל רחבי העולם שיעבדו את אלוהי ישראל. בנו היה מנליק הראשון. בנערותו חזר מנליק לבקר את אביו בארץ ישראל ושם הכתיר אותו אביו למלך אתיופיה. כתוצאה מכך הורה לכמה מכוהני וזקני הארץ לשלוח את בניהם להיות למנליק יועצים וחכמים. כתוצאה מהסבל והצער שהביעו הכוהנים הצעירים אלה לקחו עמם את ארון הברית ממשכנו בירושלים לאתיופיה.

לפי חוקי הכנסייה אך ורק הכהן הגדול, ובמקרה זה הכומר הראשי של הכנסייה, מורשה להיכנס ולראות את ארון הברית. מנהג זה מבוסס כמובן על הכתוב בתורה. איסור הנגישות לארון הברית נובע גם כן מהתורה, בה כתוב שאך ורק אלה משבט לוי יכולים לראות את הארון ללא סכנה, בעוד כל אלה שאינם לויים יכולים להיפגע ואף למות משהייה ליד הארון. איסור הנגישות, ושאלות רבות אחרות, גורמות לרבים מן החוקרים לתהות בקשר לאמיתות הטענה שאכן זהו הארון המקורי.

הסברה שלוחות הברית המקוריים באמת שוכנים באקסום שבאתיופיה שנויה במחלוקת. הארמני הקדום אבו סאלח מקהיר כתב באחד מכתביו הערביים שהעם האתיופי מחזיק בלוחות הברית, אך על פי תיאור הלוחות שכתב אין הלוחות מעוטרים בעיטורים יהודיים כלשהם, אלא בצלבים. ישנה ההשערה שארון הקודש לא שרד באמת עד היום עקב מזג האוויר הלח שבאתיופיה והיותו עשוי מעץ, אך ישנה הסבירות שכן שרדו לוחות הברית המקוריים כיוון שעשויים אלה מאבן. במכה, למשל, ישנם לוחות עתיקים ששרדו יותר מ־1,600 שנה, ומכאן שאין סיבה שלוחות הברית לא ישרדו.

מחלוקת ובלבול גדול יותר נוצרו עקב אמונתה של הכמורה האתיופית שטוענת שיש יותר מזוג אחד של לוחות הברית שהם באמת אמיתיים. הנחת הכמורה, הבאה להוכיח את ההשערה, היא שבתקופת בית ראשון היה יותר ממזבח אחד ברחבי אתיופיה לצורכי פולחן, ובכל מזבח היה העתק מדויק של לוחות הברית שנחשב ללוחות הברית המקוריים. הכמורה טוענת שאת השערה זו ניתן להוכיח גם על-פי הכתוב בתנ"ך העברי, וגם לפי התרגום והתוספת היוונית.

לפני שנמסר, ארון הברית הועבר לאחרונה לקפלה קטנה שנקראת "קפלת לוחות הברית" עקב 'חום' אלוהי שנוצר מלוחות הברית וגרם לסדקים במשכנו הסגור הקודם שהיה בכנסייה. למרות זאת, המקום נחשב למרכז עלייה לרגל משמעותי וקדוש מאוד לנוצרים האורתודוקסים האתיופים, במיוחד בתקופת פסטיבל מרים מציון ב-30 בנובמבר (21 בהִדאר לפי הלוח שנה האתיופי) וטמקת (חג ההתגלות) שחל דרך כלל ב-19 בינואר. בחגים אלה מוציאים העתק מדויק של ארון הברית השוכן בקפלה לחגיגות והלולים.

מרכזיות מנהג הצום

עריכה

לצום תפקיד מרכזי באמונה, והוא היה ועודנו סמל הדבקות באמונה האתיופית-אורתודוקסית. הוא נתפס כציווי אלוהי שנועד להגביל את הטבע האנושי החוטא, לשמור על המאמינים ולמנוע את ה'סיפוק' שמעודד אנשים לקחת יותר ממה שמוקצב להם[2].

מנהגים יהודיים בכנסייה

עריכה

כתבי הכנסייה האתיופית מדגישים את חשיבות הברית הישנה לא פחות מהחדשה ומחזקים את הזיקה הדתית בין תרבות אתיופיה לתנ"ך. זיקה דתית זו קיבלה ממד פוליטי-לאומי שטוענת למוצא מלכי אתיופיה מזרע שלמה (השושלת הסולומונית) והעם האתיופי כעם הנבחר. הדבר סייע להתגבשות נצרות ייחודית באתיופיה.

התורה הנוצרית לא נכפתה על החברה האתיופית, אלא היוותה מסגרת לשפע הערכים והאמונות שהתקיימו לפניה באזור כגון נישואים בהבדלים של 7 דורות בגלל חשש לקרבת דם. הנצרות האתיופית גם ספגה את השפעת היהדות שקדמה לנצרות – מנהגים כמו ברית מילה, כשרות המזון ויום השבת (אף כי אינה דומה לשבת היהודית) לצד יום ראשון, הם מאבני היסוד של הנצרות האתיופית.

יש גם נקודות דמיון בין הכנסייה האתיופית לאסלאם . למשל,לפני שנכנסים לכנסייה יש לחלוץ נעליים, כמו בכניסה למסגד.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עותק שלם של 2 הספרים השתמר רק בתרגום לשפת הגעז (אתיופית קלאסית).
  2. ^ Donald Donham and Wendy James (editors), The southern marches of Imperial Etheopia, Camebridge University Press, 1986, עמ' 6