בית ארפאד

בית ארפאד (בהונגרית: Árpád-ház או Árpádok, נקרא בדיעבד גם "שושלת טוּרוּל" - בהונגרית Turul-dinasztia) היה שושלת השליטים הראשונה של הונגריה, שנציגיה שלטו בה כמלכים בשנים 1000–1301. מקור שמה של השושלת בנסיך הגדול ארפאד (מת בשנת 907). הוא איחד אחרי שנת 890 את שבטי המדיארים. תחת הנהגתו התחילה בסביבות שנת 896 ההתיישבות ההונגרית באגן הקרפטים.

בית ארפאד
Árpád-ház

מדינה	נסיכות הונגריה ממלכת הונגריה
תארים	מלך הונגריה, דלמטיה, קרואטיה, קומניה, סלאבוניה, בולגריה, לודומריה, דוכס שטיריה
מייסד	אלמוש
השליט האחרון	אנדראש השלישי
ראש הבית הנוכחי	אין. התמזג עם בית לורן ליצירת בית הבסבורג-לוריין
תקופת השושלת	בסביבות 855 – 1301
אתניות	הונגרית

עוד לפני ארפאד ופלישת ההונגרים לאגן הקרפטים חיזק אביו, אלמוש (820 בערך – 895) את שליטת משפחתו על שבטים פינו-אוגרים ושבטים טורקים הסמוכים להם. אז חיו שבטים אלה עדיין ב"ארץ הכוזרים". שם נבחר בנו של אלמוש, ארפאד, לנסיך הגדול של המדיארים. בסביבות שנת 892 התגייסו ההונגרים לצד המלך הפרנקי המזרחי ארנולף מקרינתיה במלחמתו נגד מלכות מוראביה הגדולה, אחר כך לצד הקיסר הביזנטי לאון השישי נגד הבולגרים.

המלך הראשון של בית ארפאד היה אישטוון הראשון, שכונה גם "קדוש". הוא ייסד את ממלכת הונגריה בשנת 1000 והנהיג בה את הדת הנוצרית. בנוסף אליו עוד שישה נציגים של שושלת ארפאד הוכרזו כקדושים או מבורכים של הכנסייה הרומית-קתולית. שני נציגים שלה הוכרו כקדושים גם על ידי הכנסייה האורתודוקסית. לכן בית ארפאד כונה בימי הביניים "משפחת המלכים הקדושים". (בהונגרית: szent királyok családja או szent királyok nemzetsége).

השושלת באה אל קיצה עם מותו של אנדראש השלישי בשנת 1301 והנציגה האחרונה של השושלת, בתו של אנדראש, אליזבת המבורכת מטס מתה ב-1336 או 1338. כל המלכים הבאים של הונגריה נחשבו לצאצאים "קוגנאטים" של בית ארפאד, כלומר היו מיוחסים אליו דרך קשרי נישואים. היוצא מן הכלל היחיד היה המלך מתיאש הוניאדי.

מוצא השושלת

במסורות המיתולוגיות של העמים הנוודים באסיה, אך גם אצל עמים אחרים, לרבות באירופה, שכיח היה שבעלי חיים מסוימים שיחקו תפקיד בלידת השושלות, כך למשל אצל המונגולים בנוגע לג'ינגיס חאן. לידת בית ארפאד תוארה בסיפור החלום של אמשה, הקיים בשתי גרסאות.

הסיפור בכתב על כך מופיע לראשונה בכרוניקה "גסטה הונגארורום" (Gesta Hungarorum), שנכתבה במאה ה-14 על ידי הנוטריון (P.dictus magister) האלמוני ("אנונימוס") של המלך בלה הרביעי. מדובר באגדה טוטמית. בגרסה ראשונה אמשה הרתה לעוף טורף ממשפחת הבזים. בגרסה אחרת בז מבקר את אמשה בחלום, כשהיא כבר בהריון. השם ההונגרי הקדום לבז היה "טורול", מילה ממוצא טורקי. ציפור הטורול הפכה לסמלו של בית ארפאד ומאוחר יותר של הונגריה כולה. כך נכתב על חלום אמשה במאה ה-14, בחצר של המלך בלה הרביעי:

בשנת 819 אחרי לידת אדוננו [...] התחתן אידייק (Ügyek), השליט האציל ביותר של כל הסקיתים עם אמשה, בתו של אאונדובליאנוס (Eunedubelianus) [...] בדנטימודייר (Dentümogyer). אמשה הביא לעולם בן, לו קראו אלמוש [...] בזמן שהיא עמדה ללדת, ראתה בז בחלומה. הבז הודיע לאמשה שמחיקה עתיד לצאת מעיין, ומרחמה יוולדו מלכים, שיתרבו מחוץ למכורתם. חלום נקרא בהונגרית "אָלום" (álom), לכן קראו לבנה אלמוש (Álmos)

מלכי בית ארפאד לא השתמשו בשם "בית ארפאד" ושושלתם. לפי הכרוניקה "גסטה הונורום אט הונגארורום" (מעשי ההונים וההונגרים) של שימון קזאי בית ארפאד נקראים המשפחה או הקלאן "טורול" (de genere Turul). בימי הביניים כינו את השושלת "משפחת המלכים הקדושים".

הם היו בסופו של דבר צאצאים של אלמוש, אך את שם שושלתם קוראים בימינו לפי בנו של אלמוש, ארפאד, הנסיך הגדול שהוביל את שבעת השבטים ההונגרים (ואת הקבארים, שעדיין לא נטמעו בחיק ההונגרים) אל אגן הקרפטים. אנונימוס מזכיר את שנת 819 כשנת לידתו של אלמוש, תאריך הנחשב סביר בהתאם להערכות החוקרים. השם "אמשה" בא ככל הנראה מ"אמה" - אם, ומשמעותו - אמא. גם הוא וגם השם בעל הצליל הלטיני של בעלה - אאונדובליאנוס נראים תוספות מאוחרות יותר של הסיפור. מי היו באמת אבותיו של אלמוש אין כל מידע על כך. קיימות תאוריות לפיהן אביה של אמשה נקרא איגייק (Ügyek) או אלד (Előd). אולם בהונגרית Előd משמעותו "אבות" ו-Ügyek בהונגרית קדומה מובנו הוא "קדוש", מה שמראה כי שמות אלו אינם אלא שמות פיקטיביים. הכרוניקנים מימי הביניים טיפחו עוד מסורת עממית הונגרית לפיה בני בית ארפאד הם צאצאים לאטילה ההוני. בכרוניקה של אנונימוס - "גסטה הונגארורום", ארפאד עצמו אומר:

הארץ המשתרעת בין הדנובה לטיסה השתייכה לאבי הקדמון, אטילה הכביר

הנציג הראשון של בית ארפאד המוזכר על ידי בן זמנו במקור כתוב היה הנסיך הגדול אלמוש. הקיסר קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס בספרו "De Administrando Imperio" ציין כי "אלמוש היה הנסיך הגדול של פדרציית שבעת השבטים ההונגרים ("המנהיג הגדול של טורקיה", כלומר של הונגריה - μέγας άρχον Toυρκίας). ייתכן שקיבל בתחילת שלטונו את חסות הח'אן (ה"קגן") של הכוזרים. אולם בסביבות 862 פדרציית השבטים המדיארים השתחררה מעול הח'אנות הכוזרית.

אזורי ההתיישבות

כרוניקות מלפני 830 כמעט לא הזכירו את ההונגרים. בעוד שאחר כך נוכחותם מוזכרת יותר ויותר. מכאן שבאותה תקופה עדיין שהו המדיארים בערבות דרום רוסיה ודרום אוקראינה של ימינו, עד שנדדו אל אגן הקרפטים. ייתכן אז כי אלמוש נולד בסביבות 820 אי-שם על גדות הוולגה. השמות של סקיתיה ודנטימוגייר המוזכרים אצל אנונימוס, אינם מבהירים את התמונה. השם סקיתיה שימש לכינוי כלל אזורי ההתיישבות של העמים הנודדים במזרח, בעוד מיקומה של דנטימוגייר לא נמצא עד ימינו. מכל מקום חי אלמוש אי-שם מצפון לים השחור.

בהמשך בין השנים 895–907 כבשו השבטים המדיארים את כל שטח אגן הקרפטים.

השבטים ההונגרים והנסיכות הגדולה

הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי דיווח בפירוט על ההונגרים. הוא הזכיר שמות שבעת השבטים: נייק (Nyék), מגייר או מגיירי (Megyer(i), קירטגיארמאט (Kürtgyarmat), טאריאן (Tarján), ינה (Jenő), קר או קרי Kér)i), קסי (Keszi), אולם בכרוניקת הקיסרים הביזנטים אין מידע בראש איזה שבט עמד אלמוש. בהתחלה עמדו שבטים אלה תחת ראשותו של אדם שנקרא "לוודי" או "לוודיאס". פרץ קרע בין השבטים בעקבות תבוסה שנחלו בסביבות 840–850 תחת שלטון הכוזרים מצד הפצ'נגים. חלק מהמדיארים נהרו דרומה, בכיוון פרס, בעוד אחרים יצאו מערבה, אל מקום שנקרא בכתביו של קונסטנטינוס השביעי "אטלקיזי" (Etelküzü). שם לפי דרישת הכוזרים, העביר לוודי את מושכות השלטון לבנו של אלמוש, ארפאד, שהפך לנסיך ההונגרי.

כאן הכרוניקות אינן מדייקות. בעוד שיוצא כי דרישת הכוזרים אירעה בסביבות 850, באותה שנה ארפאד היה בן 10 בלבד, ואז לא יכול היה להיבחר לנסיך גדול. מכל מקום לפני אלמוש היו קיימים יותר נסיכים ומנהיגים מדיארים, בעוד שאחרי אלמוש מדברות הכרוניקות באופן עקבי על שליט יחיד בלבד. הכרוניקן אנונימוס מתאר בחירות למעמד נסיך הגדול שאמורים היו להתקיים ב"סקיתיה". בבחירות אלה אלמוש מוזכר כנסיך הגדול. מפני שלאלמוש היו יותר בנים, ייתכן כי התקיים מאבק אלים ביניהם על כיבוש השלטון. יש סבורים שמותו של אלמוש היה בטקס פאגאני העלאת קרבן אנוש על המזבח, כפי שנהגו עמי הערבות עם מנהיגיהם שאיבדו את הכריזמה. יורשו ארפאד שלח משלחת לקונסטנטינופול שהודיעה כי מכאן ואילך ייבחרו הנסיכים הגדולים של ההונגרים רק מקרב צאצאיו של ארפאד. זאת אולי הסיבה שהכרוניקות מזכירות פחות את הנסיך הגדול אלמוש.

לפי הכרוניקות בשנת 895 נשא הנסיך הגדול ארפאד את התואר "גיולה", האחראי על הכוח הצבאי. המנהיג הרוחני של המדיארים הקדומים נקרא לעומת זאת "קינדה" (künde) או קנדה (kende). מן הדו"חות על מות אלמוש וקבורתו הוסק כי אלמוש נשא בתואר זה "קינדה".

השליטים הראשונים

בסביבות 895 הותקפו עדרי הבקר ונשותיהם של הלוחמים ההונגרים שנאבקו במערב על ידי פצ'נגים שדחפו את המדיארים לנטוש את השטחים ממזרח לקרפטים המזרחיים. אחרי שבסביבות 895 השתלטו המדיארים על פאנוניה, הם יצאו משם לעיתים קרובות לפשיטות ביזה נגד ארצות מערב אירופה - איטליה, פרנקיה המערבית (צרפת של ימינו) וספרד וגם נגד שטחי האימפריה הביזנטית. אחרי קרב לכפלד ב-955, שבו נוצחו המפקדים ההונגרים בולצ'ו ולהל על ידי הפרנקים המזרחיים בפיקודו של אוטו הראשון, הגיע הנסיך הגדול ההונגרי למסקנה כי על המדיארים להשתלב באירופה הנוצרית, אם ברצונם לבנות מדינה יציבה. בשנת 970 פסקו גם הפשיטות ההונגריות בתוך האימפריה הביזנטית. ב-973 חתם הנסיך הגדול גזה (997-990) בקוודלינבורג על הסכם שלום עם הקיסר הגרמני אוטו הראשון והתנצר.

הרביעי ביורשי הכתר של ארפאד, הנסיך הגדול ואיק (1038-975), הסכים בסוף המאה ה-10 להתנצר תחת השם סטפאן, בהונגרית אישטוון. בשנת 1001 שלח לו האפיפיור סילבסטר השני כתר והוא הוכתר למלך הראשון של הונגריה ונודע תחת השם אישטוון הקדוש כמייסד הממלכה ההונגרית. כגמול על מעשיו העניק לו האפיפיור את התואר "מלך אפוסטולי". משום כך נהגו לכנות את כל מלכי בית ארפד וגם את צאציהם כ"מלכים אפוסטוליים". שושלתו שלטה בהונגריה עד שקו הזכרים במשפחה דעך בשנת 1308 עם מותו של המלך אנדראש השלישי. אחרי שנים של מלחמות פנימיות עלה על כס המלכות קארוי רוברט מבית אנז'ו והקים שושלת חדשה.

ענף ואזול (1095-1046)

אחרי מותו של אישטוואן הראשון נותרה הממלכה ללא מלכים מבני בית ארפד. לתקופה קצרה שלט במדינה פטר אורסאולו האיטלקי. שלטונו נתפס על ידי בני זמנו כרודנות. הוא נהנה מתמיכת אבירים גרמנים, מה שהרחיק אותו מהאצולה ההונגרית. מלכותו (1041-1038 ושוב 1044–1046) הופסקה על ידי שלטונו הקצר של שמואל אבא (1044-1041).

בנסיבות אלה עלה בחיק האצולה הרעיון להעלות על כס המלכות את בני ואזול: אנדראש, בלה ולבנטה. במטרה זו ארגן הקפטן וישקה, ממקורבי המלך המנוח שמואל אבא, קנוניה נגד פטר אורסאולו. וישקה זכה בתמיכתם של בויה ובונהה, בניו של הנסיך גיולה, שהובס בשנת 1003. אצילים אלה לא נמנו עם אוהדי הסדר החדש הנוצרי בהונגריה. הקושרים שיגרו שליחים אל בני ואזול, אך תוכניותיהם נחשפו. הם נתפסו ונענשו קשות: חלקם עונו עד למותם, ואת חלקם עיוורו. בלי קשר לקנוניה זו קמה תנועה מרדנית מקבילה בעיר צ'אנאד, מקום מושבו של הבישוף גלרט, ייתכן תחת הנהגתו. גם קושרים אלה תלו תקוותיהם בשלושת בני ואזול ושלחו אליהם שליחים ברוס של קייב, שבה מצאו מקלט. אנדראש ולבנטה שבו להונגריה והעמידו עצמם בראש המרד בשלהי הקיץ 1046. המרד משך אליו המונים ולבש גוון פאגאני. המלך פטר הודח ונענש על ידי הוצאת עיניו. לפי מקורות מסוימים הוא נפטר רק בשנת 1059, אחרי שנשא בגלות לאשה את הנסיכה הבווארית יודית פון שוויינפורט.

רבים ציפו שהאחים אנדארש ולבנטה יחזירו את הסדר הפאגאני הישן. לבנטה מת בשנת 1046 ואנדארש עלה על כס המלכות במקומו. המלך החדש סלד ממעשיהם האכזרים של הפאגאנים שבין המורדים, בעיקר רציחת הבישוף גלרט והוצאת עיניו של המלך המודח, פטר אורסאולו. בנוסף הופעלו עליו לחצים מצד האימפריה הרומית הקדושה להחזיר על כנו את הסדר הנוצרי. אנדראש הראשון ייצב את שלטונו ועודד את נתיניו לחזק מחדש את נצרותם. הוא שאף בימי מלוכתו ללכת בעקבות אישטוואן הקדוש. שלטון בני ואזול בהונגריה, שהתחיל עם המלך אנדארש הראשון נמשך עד שנת 1095, שנת מותו של לאסלו הראשון הקדוש.

בני הענף ואזול של בני ארפאד:

• אנדראש הראשון
• בלה הראשון
• שאלאמון
• גזה הראשון
• לאסלו הראשון

ענף קלמן (1095–1131)

הענף קלמן של בית ארפאד כלל שני מלכים בלבד, אב ובן. קלמן, בנו הבכור של גזה הראשון, היה המלך היחיד מבין בני ארפאד שהתחנך ככומר. חינוכו השתקף בדרך שלטונו. הוא קידם מסורות ממורשתו של אישטוואן הקדוש, חוקק חוקים חדשים, השלים את התחזקות הממלכה וכבש את קרואטיה ודלמטיה. הוא היה המלך היחיד בקרב בני שושלת ארפאד שידע קרוא וכתוב ובחצרו טיפח חיי תרבות משגשגים.

בנו של קלמן, אישטוון השני, היה היפוך מוחלט של דמות אביו. כישוריו היו צנועים למדי. ימי שלטונו התאפיינו בבידוד הממלכה מהעולם החיצון. אישטוואן השני איבד מהר את המוניטין שלו והפך תלוי בחסדי הפצ'נגים אותם הזמין לממלכה. בשנותיו האחרונות בקושי יכול היה להפעיל את סמכויותיו בגלל מחלות. בסוף שלטונו השושלת עמדה על סף הכחדה. אחיו של קלמן, אלמוש, מת, ובנו בלה עדיין לא נולד. לקלמן לא היו בנים אחרים ולאישטוואן השני עצמו לא היו ילדים בכלל. לצד המלך חי רק נציג יחיד של המשפחה, בלה שהיה סומא אחרי שעיוורו אותו. בענפים הנקביים חיו אמנם כמה צאצאים, כגון שאול, אותו מינה אישטוואן ליורש. מינוי זה היה אמור להבטיח את המשכיות שלטונו של ענף קלמן, אולם המציאות הייתה שונה. אחרי מות אישטוואן השני, סוגיית הירושה הוכרעה בשדה הקרב. מי שירש את כס המלכות היה בסופו של דבר בלה השני העיוור.

המלכים מהענף קלמן:

• קלמן, מלך הונגריה
• אישטוואן השני

ענף אלמוש (1131–1196)

במהלך המאה ה-12 שלטו בהונגריה צאצאיו של אלמוש, שעוור על ידי קלמן. בתקופתה זו הייתה הונגריה פעילה מאוד בזירה הפוליטית האירופית. כוחו של המלך אויים תכופות על ידי טוענים לכתר מבפנים ומבחוץ. בלה העיוור הטביע את יגונו במשקאות חריפים, בעוד בנו לא ניצל היטב את הכוח הצבאי שעמד לרשותו ולא חיזק את הממלכה. בלה השלישי ארגן קנצלריה ראשונה וניהל את הונגריה ביד חזקה. בימיו הפכה ממלכתו למעצמה.

בני הענף של אלמוש:

• בלה השני העיוור
• גזה השני
• אישטוואן השלישי
• לסלו השני - מלך נגדי
• אישטוואן הרביעי, מלך נגדי
• בלה השלישי

ענף אימרה (1205-1196)

שני המלכים מהענף הזה של הארפאדים שלטו בסך הכל תשע שנים. בלה השלישי הוריש בצוואתו את הארץ לאימרה, אולם אחיו, אנדראש, שקיבל מהמלך המנוח אחוזות רבות ונשלח על ידו להילחם בארצות ניכר במסגרת מסעות הצלב, לא היה שלם עם החלטה זו ונאבק נגד אחיו. האפיפיור קרא לאנדראש לשים קץ לסכסוך, אולם אנדראש לא הפסיק את הלחימה והביס את אנדראש. אחרי כן הקים ממלכה משלו בדלמטיה, משם תקף פעמים חוזרות את הונגריה. במותו בשנת 1204 השאיר אימרה את כס המלכות לבנו הקטין, לסלו, שהיה בן ארבע או חמש. אנדראש דודו היה לעוצר ולשליט בפועל של הממלכה. נסיבות מותו של לסלו השלישי אינן ברורות, והיו חשדות כי ידו של אנדראש הייתה בדבר.

המלכים מענף אימרה:

• אימרה
• לסלו השלישי

הענף של אנדראש השני (1301-1205)

בני הענף הזה של בית ארפאד - דהיינו, אנדראש השני וצאצאיו, שלטו כ-104 שנה, לאורך כל המאה ה-13. נקודות הציון החשובות ביותר בתקופה זו היו שלטונה של גרטרוד ממראניה, בולת הזהב, פלישת המונגולים (טטרים) להונגריה ואחר כך שיקום הממלכה, הקמתן של ערים ומצודות והפירוק ההדרגתי של כוח המלכות. שושלת ארפאד הסתיימה עם מותו של אנדראש השלישי בשנת 1301. הונגריה נכנסה למאה ה-14 במצב של אנרכיה פאודלית.

המלכים מהענף של אנדראש השני:

• אנדראש השני
• בלה הרביעי
• אישטוואן החמישי
• לסלו הרביעי
• אנדראש השלישי

אילן היוחסין של בית ארפאד

אלמוש

בית ארפאד

ארפאד

בית אבא

זולטאן

בית אורסאולו

טקשון

מיהאי

גזה

ואזול

אישטוואן ה־1 1001–1038

הלנה?

שרולטה?

שמואל 1041–1044

אנדראש ה־1 1046–1060

בלה ה־1 1060–1063

פטר 1038–1041 1044–1046

שאלאמון 1063–1074

גזה ה־1 1074–1077

לאסלו ה־1 1077–1095

קלמן 1095–1116

אלמוש

אישטוואן ה־2 1116–1131

בלה ה־2 1131–1141

גזה ה־2 1141–1162

לאסלו ה־2 1162–1163

אישטוואן ה־4 1163–1164

אישטוואן ה־3 1162–1172

בלה ה־3 1172–1196

אימרה 1196–1204

אנדראש ה־2 1205–1235

לאסלו ה־3 1204–1205

בלה ה־4 1235–1270

אישטוואן

אישטוואן ה־5 1270–1272

אנדראש ה־3 290–1301

לאסלו ה־4 1272–1290

מלכי הונגריה (שושלת ארפאד)

שנות השלטון	שליט	תמונה	הורים	שנת לידה	שנת מוות	מידע נוסף
1000 – 1038	אישטוואן הקדוש		גזה שרולט	לערך 970/975	1038	Szent István, Vajk
1038 – 1041, 1044 – 1046	פטר אורסאולו		הדוג'ה אוטונה אורסאולו אחותו הצעירה של אישטוואן הראשון	לערך 1011	בסביבות 1046	Velencei Péter, Orseolo Péter
1041 – 1044	שאמואל אבא			בסביבות 990	1044	Aba Sámuel
1046 – 1060	אנדראש הראשון		ואזול, נכד של טאקשון	1015	1060	Első András
1060 – 1063	בלה הראשון			1016	1063	Első Béla
1063 – 1074	שאלאמון הראשון		אנדראש הראשון אנסטסיה יארוסלבנה	1053	1087	Salamon
1074 – 1077	גזה הראשון		בלה הראשון אדליידה, בתו של מיישקו השני)	1040	1077	Első Géza
1077 – 1095	לאסלו הראשון הקדוש			1040	1095	Szent László
1095 – 1116	קאלמאן הראשון		גזה הראשון סופיה	1070	1116	Kálmán
1105 – 1131	אישטוואן השני		קאלמאן הראשון, פליציה, בתו של רוג'רו, מלך סיציליה	1101	1131	Második István
1131 – 1141	בלה השני		אלמוש, אחיו הצעיר של שאלמאן הראשון פרדסלבה, בתו של סוויאטופולק	1110	1141	Második Béla
1141 – 1162	גזה השני		בלה השני	1130	1162	Második Géza
1162 – 1172	אישטוואן השלישי, מלך הונגריה		גזה השני, אפרוסיניה, בתו של מסטיסלב הראשון הגדול מקייב	1147	1172	Harmadik István
1162 – 1163	לאסלו השני		בלה השני	1131	1163	Második László
1163 – 1165	אישטוואן הרביעי		בלה השני	1133	1165	Negyedik István
1172 – 1196	בלה השלישי		גזה השני, אפרוסיניה, בתו של מסטיסלב הראשון הגדול מקרייב	1148	1196	Harmadik Béla
1196 – 1204	אימרה הראשון		בלה השלישי	1174	1204	Imre
1204 – 1205	לאסלו השלישי		אימרה הראשון	1200	1205	Harmadik László
1205 – 1235	אנדראש השני		בלה השלישי	1177	1235	Második András
1235 – 1270	בלה הרביעי		אנדראש השני	1206	1270	Negyedik Béla
1246 – 1272	אישטוואן החמישי ארפאד		בלה הרביעי	1239	1272	Öttödik István
1272 – 1290	לאסלו הרביעי הקומני		אישטוואן החמישי	1262	1290	Kún Lászlo, Negyedik László
1290 – 1301	אנדראש השלישי		האח הצעיר של בלה הרביעי	1265	1301	Harmadik András

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית ארפאד בוויקישיתוף