בית הבק
בית הַבֶּק (נקרא גם חירבת אלערג') הוא קבוצת מבנים מאבן בזלת, הניצבים כ-500 מטרים ממזרח לשפך הירדן לכנרת בחורשת אקליפטוסים גבוהים. המקום שימש כמקום מגורים לקבוצת חלוצים מאוקראינה והיה לאחד מניסיונות ההתיישבות הראשונים סביב הכנרת. המבנים נקראים על שמו של 'עבד א-רחמן באשה אליוסף', בעל המקום, שנודע בכינויו הבק.
 | |
| חורבות בית הבק כיום. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבנה היסטורי |
| שימוש | חווה חקלאית |
| מיקום |
מועצה אזורית גולן  |
| מדינה |
 ישראל |
| בעלים | עבד א-רחמן באשה אליוסף |
| הקמה ובנייה | |
| חומרי בנייה | אבן בזלת |
| מידות | |
| קומות | שתי קומות |
| קואורדינטות | 32°53′36″N 35°37′09″E / 32.89322°N 35.61906°E |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   בית הבק | |
  | |
זיהוי כבית צידה
עריכה
במקום נמצאו פריטים ארכאולוגיים, האופייניים לתקופה הרומית והביזנטית. על סמך אותם ממצאים יש שזיהו את המקום עם העיר בית צידה, שנודעה לה חשיבות רבה בתקופה הרומית, במיוחד לעולם הנוצרי. כיום מקובל לזהות את בית צידה עם תל א-תלויה הנמצא צפונית מן המקום.
היסטוריה
עריכהבסוף התקופה העותמאנית התגורר בבית הבק הכורדי עבד א-רחמן באשה אליוסף, בעל מרבית האדמות בבקעת בית צידה. לאחר מותו הועברו האדמות לבנו הצעיר פואד, ותושבי בקעת בית צידה היו האריסים שלו.
בעשור הראשון של המאה ה-20 עלתה לארץ קבוצה של חלוצים מחצי האי קרים שבאוקראניה, דעה נוספת סוברת שמקורם בעיירה הומל שבבלאורס. הם חיפשו מקום להתיישבות והוצע להם להתיישב על אדמת הבק בבטיחה. מכיוון שלא עלה בידם לקנות את האדמה הם החליטו להתיישב כאריסי הבק הכורדי. נחתם חוזה אריסות לתשע שנים, והבק הבטיח לספק למתיישבים צאן ובקר.
בסוכות 1904 התיישבו במקום שש עשרה משפחות. חלקן התגוררו בצריפים שבנו וחלקן בחדרים בחצר בית הבק. הן עסקו בחקלאות, ואף עסקו בדייג בים הכנרת ונטעו עצי אקליפטוס הקיימים כאן גם היום. לאחר מספר חודשים החלו להתעורר בעיות, שהקשה בהן הייתה מחלת המלריה. רבים נפלו למשכב וחלקם מתו מן המחלה. הדרך היחידה להשגת אספקה ותרופות הייתה בעזרת סירות, והערבים שהשיטו סירות אלו דרשו מחיר גבוה.
כשנה לאחר בואם של המתיישבים, הם נאלצו לעזוב את המקום.
מלחמת העצמאות ומבצע כנרת
עריכהלאחר נטישת המקום על ידי המתיישבים כבשו הסורים את השטח והפכו אותו למוצב סורי.
במלחמת העצמאות נעשה ניסיון של ההגנה לתקוף סירות סוריות אשר היה חשש שיתקפו את היישובים במהלך המלחמה, אך הניסיון נכשל.
בחורף 1955, במהלך מבצע עלי זית, מבצע שמטרתו הייתה להרתיע את הסורים ששלטו באזור וירו ממוצבים שממזרח לכנרת לעבר סירות דיג וסירות משמר של חיל הים ששטו בה. כבש כוח של צנחנים את בית הבק יחד עם שאר מוצבי צפון מזרח הכנרת. היה זה מבצע מורכב, שכלל נחיתה מן הים, חציית הירדן והליכה ממושכת. בלילה אחד נכבשו כל המוצבים הסוריים שבצפון מזרח הכנרת, ממוצב הגבול שליד עין גב ועד מוצב השפך בשפך הירדן.
הכוח שכבש את בית הבק ומוצב השפך ירד מגבעת קלע, היכן שנמצא היום מושב אלמגור, חצה את הירדן והתפצל לשניים: חלק אחד בפיקודו של אלישע שלם כבש את בית הבק, והחלק השני בפיקודו של רפאל איתן כבש את מוצב השפך. בעקבות מבצע זה השתררה באזור רגיעה לזמן מה. בשנים שלאחר מכן נתחדשו הפגיעות בדייגים ובחקלאי אלמגור, עד לכיבוש הגולן.
כיום
עריכהשטח האזור ובית הבק בתוכו שייך כיום למשפחת שניידר אשר מחזיקה במקום עדר בקר. העדר הובא בעידוד רשות שמורות הטבע במטרה לצמצם את אוכלוסיית צמח הקנה בשמורת בית צידה ולאפשר גידול של מגוון מיני צמחים נוספים.
לקריאה נוספת
עריכה- ספי בן יוסף, מדריך ישראל החדש- הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות, עמ' 229-230, הוצאת משרד הביטחון ההוצאה לאור וכתר הוצאה לאור. 2001.
קישורים חיצוניים
עריכה
- בית הבק- אתר מפה
נעה שפיגל, ממצאים חדשים מחזקים את הסברה שנמצאה העיר בה נולדו שליחי ישו, אבל לא כולם משוכנעים, באתר הארץ, 25 ביולי 2018- מרדכי אביעם, "מה התחדש הקמת בחפירות בית הבק (אל עראג')?"; נתי ברגמן ונעם גרינבאום, "החתך הסטרטיגרפי באתר הארכאולוגי בית הבק" ו"אתר בית הבק: הסדימנטים ומפלסי הכנרת ההיסטוריים"; ארץ הכנרת 22, ספטמבר 2018, עמ' 44–50.
