בית הזיכרון לשואה ולגבורה באריאל
בית הזיכרון לשואה ולגבורה באריאל הוא מוסד להנצחת זכר השואה, הנמצא באריאל, ישראל[1].
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון  |
| מיקום |
אריאל |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים | יעקב ואירנה וודיסלבסקי |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1992 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1992 |
| קואורדינטות | 32°06′29″N 35°10′45″E / 32.107916666667°N 35.179111111111°E |
|
memorial | |
 | |
  | |
בית הזיכרון
עריכהבית הזיכרון הוקם בשנת 1992 על ידי בני הזוג וודיסלבסקי - יעקב ואירנה (נולדה ב-1936), שניהם ניצולי שואה[2], לאחר שנוכחו לדעת כי זכר השואה נמחק מן הדורות הצעירים.
ארבע קומות מתוך השש של ביתם משמשים להנצחה:
קומה 1: קומת ההרצאות - שם מציגים גם סרטים בנושאי השואה.
קומה 2: קומת הגלויות - שם ישנן מאות גלויות שנשלחו מגטאות בגרמניה, פולין, הונגריה, רומניה ועוד ולצידן תרגום לעברית.
קומה 3: קומת התמונות והפסלים - עבודות של אמנים ניצולי שואה, כגון הפסל שמואל וילנברג והצייר אוזיאש הופשטטר.
קומה 4: קומה המכילה מוצגים רבים הקשורים בשואה, כגון מדים, מסמכים ועוד.
הזוג וודיסלבסקי
עריכהב-16 באפריל 2008 זכו קובה ואירנה בתואר יקירי העיר אריאל על פועלם למען תושבי העיר והדור הצעיר, בפרט בהקמת בית זיכרון לשואה ולגבורה בעיר. קובה ואירנה זכו גם בפרס על מפעל חיים למפעלים חינוכיים ב-6 ביוני 2013[3].
יעקב וודיסלבסקי
עריכהיעקב (קובה) וודיסלבסקי (1926 - 7 במאי 2013) גדל בגטו צ'נסטוחובה, פולין. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, התחבאו יעקב ואחיו - שניהם בהירי עור ושיער ושולטים בפולנית רהוטה - והיו מסתננים מן הגטו אל העיר צ'נסטוחובה כדי להשיג מזון. בשנת 1943 חוסל גטו צ'נסטוחובה. יעקב ואחיו נשלחו למחנה עבודה ואילו הוריהם נשלחו לטרבלינקה, שם נספו. במחנה העבודה עבד יעקב בבית חרושת לתחמושת. לאחר שנה נמלטו יעקב ואחיו לכפר ססמין, שם הסתירה אותם משפחה פולנית בבור בתוך אסם במשך 8 חודשים. בינואר 1946, אחרי שהסתיימה המלחמה, הגיע יעקב לארץ ישראל בעזרתו של יצחק צוקרמן.
יעקב נתפס בידי הבריטים ונכלא במחנה המעצר בעתלית. הוא התגייס לצה"ל, נלחם במלחמת העצמאות בכרמל והיה ממשחררי חיפה. לאחר מכן נלחם במנרה שם נפצע ברגלו.
בשנת 2009 הוציאו לאור יד ושם את ספרו של יעקב - "הנקמה שלי" בה מתוארת הביוגרפיה שלו, החל מילדותו, וכלה בהגעתו לארץ ישראל. הפרק האחרון של הספר מוקדש לבית עצמו ומתאר את המוצגים שנמצאים בו.
אירנה וודיסלבסבקי
עריכהאירנה העידה היא כי ניצלה ממוות בזכות מראה האירופי - בהירת עור ושיער בלונדיני חלק. כשהייתה ילדה, הוכנסה לחדר ובו חיילי אס אס. החיילים דיברו איתה מעט ובחנו אותה. היא נראתה להם גרמניה ובכך שוחררה. אירנה גם סיפרה כי בעת ביקור בבית קברות ראתה גופות של יהודים אשר נרצחו, בין הגופות ראתה חברה של אימה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בית הזיכרון לשואה ולגבורה באריאל- חדשות 2, ניצולי שואה הפכו את ביתם למוזיאון הנצחה, באתר מאקו, 3 באפריל 2012
- מדור לדור: ניצול שואה מספר על הכל בפייסבוק, באתר nrg
- שמעון כהן, "לספר את סיפורי האישי זה לעבור שואה מחדש", באתר ערוץ 7, 12 באפריל 2010
- בני הזוג וודיסלבסקי מאריאל, הקדישו את ביתם לזיכרון השואה באתר דתילי
הערות שוליים
עריכה- ^ רשימת מוזיאונים, באתר משרד הרווחה
- ^ ישי קרוב, "יעקב שחרר לנו את המדינה", באתר ערוץ 7, 8 במאי 2013
- ^ טקס חלוקת פרסי יד ושם למפעלים חינוכיים, באתר יד ושם