בית הכנסת אבריטש
בית הכנסת 'אבריטש' (בשמו המלא: בית הכנסת ע"ש האדמו"ר רבי אברהם דב מאבריטש) הוא בית הכנסת מהמאה ה-19, השוכן בלב העיר העתיקה בצפת וידוע, בין היתר, בעקבות הינצלותם של עשרות מתפללי בית הכנסת בזמן רעידת האדמה הגדולה של 1837, כאשר מייסד בית הכנסת האדמו"ר רבי אברהם דוב מאבריטש ציווה לתלמידיו להתאסף סביבו ולהשתטח על הארץ. כל תלמידיו של הרב שפעלו לפי הוראתו ניצלו והאבנים שעל-גבם לא קרסו.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| על שם |
אברהם דב מאבריטש |
| מיקום |
צפת |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים |
אברהם דב מאבריטש |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1832 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1832 |
| קואורדינטות | 32°58′12″N 35°29′28″E / 32.969891965452°N 35.491094970694°E |
|
(למפת צפת רגילה)   בית הכנסת אבריטש | |
  | |
היסטוריה
עריכהבית הכנסת הוקם בשנת ה'תקצ"ב (1832) על ידי רבי אברהם דב אויערבך מאבריטש, מחבר הספר 'בת עין' ומצאצאי הבעל שם טוב שעלה לישראל שנה קודם לכן מהעיר אווריטש שבמחוז ז'יטומיר שבאוקראינה וקבע את מקומו בצפת. הוא ממוקם בסמטת אלקבץ בצפת, בסמוך לבתי הכנסת אבוהב, האלשיך והאר"י האשכנזי והיווה מקום התפילה והלימוד המרכזי לקהילה החסידית בצפת במאה ה19.
בית הכנסת בזמן רעידת האדמה בצפת ולאחריה
עריכהב-1837 - כ"ד בטבת התקצ"ז, כשנתיים לאחר הקמת בית הכנסת, התחוללה בצפת וסביבותיה רעידת אדמה חזקה אשר הותירה אלפי הרוגים, החריבה את העיר וזרעה הרס רב. ע"פ המסורת, האדמו"ר מאבריטש חזה את הרעש העומד להתרחש וקרא ברבים לבוא ולהתכנס בבית הכנסת שלו בלשון: "כל מי שחפץ חיים, יבוא ויחזיק בספר התורה". רבים מחסידיו ומתושבי צפת שעו לעצתו והגיעו להתאסף סביב ארון הקודש, תחת כיפת בית הכנסת. ואכן, כאשר ארעה רעידת האדמה, על אף שחלקים גדולים מבית הכנסת נהרסו כליל, אותו מעגל בו הצטופפו האדמו"ר ותלמידיו נשאר שלם כליל, קירותיו ותקרתו. עם-זאת, רעידת האדמה גבתה קורבנות גם ממשפחתו הקרובה של האדמו"ר. בנו החורג - בן האישה האלמנה שנשא בצפת, לא שמע לאזהרות והיה אף הוא בן הנספים. בעקבות העובדה שרוב מבנהו של בית הכנסת נשמר ולא נהרס ברעידת האדמה – בשונה משאר בתי הכנסת בצפת, היה ביה"כ בימים שלאחר הרעש מקום התפילה המרכזי של יהודי צפת, יחד עם בית כנסת האלשיך, שגם הוא שרד את רעידת האדמה ולא ניזוק כלל. בבית הכנסת נותר ספר תורה בכתב ידו של האדמו"ר מאבריטש, ספר שאת הפסוק האחרון בו כתב משה מונטיפיורי בעת ביקורו בבית מדרשו של האדמו"ר, ב-1839. ספר התורה שרד בשלמותו את רעידת האדמה והוא נמצא בשימוש עד היום. בפברואר 2011, נגנב מבית הכנסת כתר ספר התורה על ידי פורצים אלמוניים[1]. כשבוע לאחר מכן, הוא אותר על ידי משטרת ישראל והוחזר לבית הכנסת[2].
לאחר פטירת האדמו"ר
עריכהבשנת התר"א (1840), כשלוש שנים לאחר רעידת האדמה הגדולה, פרצה מגפה בצפת אשר הפילה חללים רבים, ביניהם גם האדמו"ר מאבריטש אשר הבטיח כי הוא יהיה חללה האחרון של המגפה. לאחר פטירתו, המשיכו חסידיו לפקוד את בית הכנסת, אך בעקבות האירועים שלוו את צפת באותן שנים עזבו את העיר רבים מתושביה וקבעו את מושבם בירושלים ובערים אחרות, מה שהמעיט משמעותית את מתפללי בית הכנסת. מלחמת העולם הראשונה ופרעות תרפ"ט, היו הקש ששבר את גב הגמל מבחינת יהודי צפת ומעטים מהם נשארו בעיר, מה שהקשה משמעותית על קיום מניינים סדירים בבית הכנסת. עם-זאת, גבאי בית הכנסת רבי שמשון פלפל אשר היה מתלמידיו של האדמו"ר מאבריטש, המשיך להתגורר בעיר ולתחזק את בית הכנסת, זאת על אף גילו הישיש.
ב-1936, עבר להתגורר בסמיכות לבית הכנסת רבי שלמה (המאירי) מזרחי, יהודי צפתי ממוצא פרסי. כאמור, באותם ימים, היה מצב ביטחון יהודי צפת רעוע ובמסגרת זו, הטילו ערביי האזור חרם על כל מי שישא ויתן עם יהודי. בעקבות כך, ר' שלמה, שכל עסקיו היו עם ערבים, נותר חסר כל. באחד הלילות, הופיעו בחלומו של ר' שלמה יהודי בעל הדרת פנים שהתברר למפרע כאדמו"ר מאבריטש, והבטיח לו כי אם יתחייב לשמור על בית הכנסת שלו, יפעל הוא שפרנסתו תהיה ברווח גדול. בעקבות החלום, קיבל על עצמו ר' שלמה לסייע ככל יכולתו לגבאי ר' שמשון פלפל ופעל למען הגעתם של יהודים נוספים מארצות המזרח להתפלל בבית הכנסת. אט אט הצטרפו מתפללים ספרדים נוספים, בעוד מספר המתפללים האשכנזים הלך ופחת ובעקבות כך שונה נוסח בית הכנסת מנוסח ספרד - נוסחו המקורי, לנוסח עדות המזרח. ב-1940 נבחר ר' שלמה לגבאי בית הכנסת, מה שסימן באופן רשמי את הפיכתו לבית כנסת בנוסח-עדות המזרח. שמונה עשרה שנה שימש ר' שלמה כגבאי בית הכנסת עד לפטירתו. אחריו, מילא את מקומו בנו מאיר אשר נטל על עצמו את תפקיד גבאי בית הכנסת, כאשר הוא מקיים מדי שנה הילולה מפוארת בבית הכנסת ביום פטירתו של האדמו"ר ומשפץ ומתחזק את בית הכנסת, זאת עד לפטירתו ב-24.6.19, כא' בסיון, התשע"ט[3]. גם לאחר פטירתו של המאירי ממשיך בית הכנסת לתפקד והוא פתוח בעיקר בשבתות וחגים, כאשר מתפלליו הקבועים – מותיקי היישוב בצפת, דואגים לתחזקו.
לקריאה נוספת
עריכהמנחם כהן - סיפורי צפת, עמודים 223–228
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ אין בושה: כתר תורה נדיר נגנב מבית כנסת בצפת, באתר סרוגים, 2011-02-03
- ^ שמחה בצפת: נמצא כתר ספר התורה שנגנב, באתר nrg, 07.02.11
- ^ "שומר החותם" של צפת: מת בעלי מחלבת המאירי שהנציח את תולדות העיר, באתר וואלה! חדשות, 2019-06-24