בית חיים ויצמן

בית חיים ויצמן
	מבט על החזית המערבית ועל המבנה הגלילי של חדר המדרגות
מידע כללי
סוג	מוזיאון, בית מגורים למשפחה אחת
על שם	חיים ויצמן
כתובת	מכון ויצמן, רחובות
מיקום	רחובות
מדינה	ישראל
מייסדים	חיים ויצמן
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1937
תאריך פתיחה רשמי	1937
אדריכל	אריך מנדלסון
סגנון אדריכלי	הסגנון הבין-לאומי
קואורדינטות	31°54′23″N 34°49′07″E / 31.906453°N 34.818564°E
	אתר רשמי
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) בית חיים ויצמן בית חיים ויצמן בית חיים ויצמן מפת __ רחובות; [‌למפה דינמית של השפלה וסביבותיה‌] מצפון וממזרח: __ מועצה אזורית גזר; מדרום: __ קריית עקרון, __ מועצה אזורית ברנר; ממערב: __ מועצה אזורית גן רווה; ממערב ומצפון: __ נס ציונה

בית חיים ויצמן (ידוע גם כווילה ויצמן או אחוזת ויצמן^[1] ולעיתים אף "ארמון הנשיא") היה ביתו הפרטי של נשיא מדינת ישראל הראשון, ד"ר חיים ויצמן, ורעייתו ד"ר ורה ויצמן. הבית שוכן על גבעה ברחובות, שהיא כיום חלק מקמפוס מכון ויצמן למדע. המבנה ידוע כיצירת מופת אדריכלית של האדריכל היהודי אריך מנדלסון. האתר הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.^[2]

היסטוריה

בשנת 1934 פנה ויצמן, שגר אז באנגליה, אל האדריכל היהודי-גרמני אריך מנדלסון בבקשה שיתכנן את ביתו בארץ ישראל, לאחר ששמע על תכנונו לבית זלמן שוקן בירושלים. תכנון הבניין היה תהליך ארוך, שבמהלכו נוצרה מערכת יחסים מורכבת בין ויצמן ומנדלסון. דרישתו של ויצמן הייתה לבית צנוע, וכך גם המחיר שהיה מוכן להשקיע בו; התכנון של מנדלסון נאמד על ידו בסכום עתק של כ-20,000 לירה שטרלינג, כמעט כפול מהסכום אותו היה מוכן ויצמן להשקיע. במשך מספר חודשים של התכתבויות ניסה מנדלסון לשכנעו כי בניית הבית על פי תכנון זה היא הצעד הנכון, וכי אין מדובר במותרות אלא בבית שיענה באופן מדויק לצרכיו האישיים והרשמיים של ויצמן. הוויכוח נמשך עד אוגוסט 1935, שבסופו הצליחו להסכים השניים על שינויים בתוכנית, ולאחר משא ומתן ארוך גם בנוגע למחיר. הבנייה נמשכה כשנה, והזוג ויצמן נכנס לגור בבית רק בינואר 1937. גם לאחר גמר הבנייה נמשך העימות, כאשר ויצמן התלונן בפני מנדלסון על ליקויים רבים בבנייה ורטיבות בחורף. עם זאת, המבנה זכה לתשבחות רבות מצד אישים רבים בכל השנים שלאחר מכן. משנת 1949 ועד מותו של ויצמן שלוש שנים לאחר מכן, שנים בהן כיהן כנשיא מדינת ישראל, שימש המבנה כמעונו הרשמי של הנשיא ואירח מדינאים ואישים רבים נוספים.

המבנה (הפרטי) הוענק על פי הוראתו של הנשיא הראשון לתועלתו של הציבור הישראלי, באמצעות יד חיים ויצמן (הפועלת מתוך הקמפוס של מכון ויצמן למדע). הוא משמש כיום כמוזיאון "יד ויצמן", להנצחת מורשתו של הנשיא הראשון. כל חפצי הבית השונים, הספרים, התמונות ואף כלי המטבח הושארו במצבם כפי שהיו ביום פטירתו של ויצמן, בבית עצמו. ורה וחיים ויצמן קבורים בסמוך לבית.

בשנת 1999 עבר המבנה שיפוץ ושימור שהתבצע על ידי האדריכל הלל שוקן, בן משפחת שוקן שהייתה לקוחה נאמנה של אריך מנדלסון בישראל ובאירופה. בשנת 2003 נבנה לצד הבית גם ביתן מתכת קטן בו מוצגת מכונית האספנות לינקולן קוסמופוליטן שהייתה שייכת לויצמן.

המבנה

הבית יושב במרכזה של גבעה החולשת על כל האזור, וניתן להשקיף ממנו על כל שפלת החוף. עובדה זו הייתה שיקול מרכזי בתכנון הבית, הן בצורתו הכללית ויחסו עם החוץ והן בפרטי תכנון שונים.

המבנה תוכנן בסגנון הבינלאומי אך מתאפיין באלמנטים רבים אשר מבדילים את מנדלסון, כמו ברבים מבנייניו, מהצורות המקובלות של הסגנון. המבנה בנוי באופן סימטרי, תכונה חריגה בסגנון זה, ושואב חלק מהשראתו מווילה קפרה של אנדראה פלדיו. צורת המבנה פשוטה וצנועה וניחנה בסדר מופתי ופרופורציות מדויקות, המודגשות על ידי שימוש בצורות נקיות. המבנה מאורגן סביב חדר מדרגות עגול דמוי רוטונדה, הפונה בחציו אל החצר הפנימית של הבית ואל הבריכה שבמרכזה. החצר מוקפת אמנם מכל צדדיה בבינוי, אך החזית הקדמית של הבית הפונה אליה פתוחה ומטשטשת את הגבול בין פנים הבית, החצר וסביבתו הטבעית באמצעות קירוי חלקי וחלל פתוח.

פנים הבית כולל טרקלין גדול המאפשר קבלת אורחים וחדר אוכל ארוך שנסגר על ידי שורה ארוכה של דלתות הזזה מעץ המאפשרות את הרחבת החלל בהתאם לצרכים משתנים.