בית צפאפא
בית צפאפא (בערבית: بيت صفافا) היא שכונה ערבית השוכנת בדרום-מזרח ירושלים, בין השכונות קטמונים, פת, גילה ותלפיות. בשכונה (יחד עם שרפאת הצמודה) חיים כיום כ-13,000 תושבים[2].
 | |
| בית צפאפא | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| אוכלוסייה | 13,731 [כולל שרפאת] (2017) |
| קואורדינטות | 31°44′38″N 35°12′20″E / 31.74387778°N 35.20560833°E |
| שכונות נוספות בירושלים | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית צפאפא | |
  | |
גאוגרפיה
עריכההשכונה תחומה ממזרח על ידי דרך חברון, ועל ידי ישיבת איתרי וגבעת המטוס הנמצאות גם הן ממערב לדרך חברון. מדרום תחומה השכונה בידי שכונת גילה, כאשר בדרום מזרח מגיעים בתי השכונה עד קרוב לדרך חברון וכביש 60. מצפון תחומה השכונה בידי אזור התעשייה תלפיות, ושכונות קטמון ופת. במערב תחומה השכונה בידי שכונת שרפאת וכביש גילה.
היסטוריה
עריכהתחילתה של השכונה בכפר ערבי ששכן כ-4 ק"מ מדרום-מערב לעיר העתיקה של ירושלים, על אפיק נחל רפאים. במקום מערות קבורה קדומות, ושרידים של כנסייה ביזנטית. כן מצויים במרכז העתיק של השכונה שרידי מבנים מהתקופה הצלבנית[3]. בשנת 1863 כלל הכפר, על פי תיאורו של ויקטור גרן, כ-30 בתים, חלקם מאוד מסיביים ועתיקים[4].
תושבי הכפר אחזו בבעלות על אדמות עמק רפאים שהשתרע מצפון-מזרח לכפר, לעבר ירושלים. בסוף המאה ה-19 מכרו תושבי הכפר אדמות בצפון העמק לגרמנים הטמפלרים, שייסדו במקום התיישבות בשם "רפאים" (לימים נודעה בשם המושבה הגרמנית), ובהמשך נמכרו אדמות נוספות בעמק ככל שהתפשטה ההתיישבות בירושלים החדשה שמחוץ לחומות העיר העתיקה. הקמת שכונת קטמון קירבה את גבול ירושלים אל הכפר, אך עד סוף תקופת המנדט הבריטי עדיין היה הכפר מנותק מן העיר ולא היווה חלק ממנה. בשטח הכפר עברה מסילת הרכבת יפו–ירושלים, שנתיבה בחלק המתקרב לעיר היה לאורך אפיק נחל רפאים.
בתקופת המנדט
עריכהעל פי מפקד 1922 כלל הכפר 716 תושבים, כולם מוסלמים. בשנת 1931 התגוררו בכפר 997 מוסלמים ו-24 נוצרים.
במאורעות תרפ"ט תקפו ערבים מבית צפאפא את שכונת מקור חיים[5], הנמצאת מצפון לה. לאחר המאורעות הוגשו תלונות הדדיות ומשטרת המנדט עצרה אחדים מתושבי מקור חיים בטענה שהם היו אחראים למותו של ערבי ממקור חיים במהלך המאורעות[6]. במקביל התנהלו משפטים נגד אחדים מתושבי בית צפאפא[7]. כשנה לאחר מאורעות 1929 נעשו מאמצים לקשירת קשרים בין השכונות[8] ונחתם הסכם "ברית שלום" בין מנהיגי שתי השכונות[9]. הסכם זה ספג ביקורת רבה מהצד הערבי[10]. למרות זאת, תעשיית חציבה ואבן יהודית התקיימה בכפר ויהודים עבדו בכפר לצד ערבים[11]. במהלך המרד הערבי הגדול התקיים בכפר מרד מיסים[12].
מלחמת העצמאות וחלוקה
עריכהבינואר 1948 תקפו אנשי ההגנה את בית צפאפא ופוצצו מספר בתים, לאחר שראו בה ריכוז של לוחמים שהתכוונו לתקוף את מקור חיים[13]. לאחר כשבועיים תקפו כוחות ההגנה שוב, פוצצו בתים וחיסלו את מפקד הכנופיות באזור[14]. בהמשך מלחמת העצמאות הלכו חלק מהגברים בכפר לסייע בהגנה על קטמון וחמישה מהם נהרגו בקרבות מבצע יבוסי. לאחר נפילת קטמון הגיעו פליטים רבים לבית צפאפא. ב-15 ביולי 1948 כבשו יחידות של חטיבת עציוני חלק מבית צפאפא ורוב תושביו עזבו זמנית[15]. עם התקדמות החזית לאזור שבין מקור חיים לבית צפאפא ברחו חלק מתושבי בית צפאפא לבית לחם, אך הכפר עצמו לא נכבש בידי צה"ל, והתושבים שברחו חזרו אל הכפר כשהלחימה שככה[16]. חלקם חזרו דרך מעבר מנדלבאום במסגרת איחוד משפחות[17].
בסיום מלחמת העצמאות בשנת 1948 נותרה בית צפאפא בידי ירדן, וקטע מסילת הרכבת שחצה את הכפר היה בשליטת הירדנים. בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נקבע כי המסילה תעבור לידיים ישראליות, מה שהעביר לשליטת ישראל גם את חלקו הצפוני של הכפר. תמורת זאת העבירה ישראל לירדן את בית איכסא[18]. כ-300 מתושבי החלק הצפוני עברו לחלק הדרומי כדי שתהיה להם גישה לקרקעותיהם[19].
למשך 19 השנים הבאות, עד למלחמת ששת הימים, היה הכפר חצוי בין שתי המדינות כאשר חלקו הדרומי (כ-1500 תושבים) בשטח ירדן, וחלקו הצפוני (כ-500 תושבים) בשטח ישראל[20]. בין חלקי הכפר הוקמה גדר תיל במקביל למסלול מסילת הרכבת, שהיה חלק מהקו העירוני. הגדר הפרידה משפחות וחמולות.
הכפר המחולק
עריכהלתושבי החלק הישראלי של הכפר ניתנה אזרחות ישראלית. במאי 1949 הוקמה בכפר תחנת משטרה ישראלית[21] והוא לא נכלל בממשל הצבאי[22]. בשנת 1951, עם הרחבת גבולות ירושלים מערבה, הוכללה גם בית צפאפא הישראלית בתחומי העיר[23] והייתה לשכונה ערבית מבודדת יחסית בדרום ירושלים.
אזור בית צפאפא היה לאזור פופולרי להברחות ומעבר הגבול שנעשו בקפיצה מעל הגדר או זחילה מתחתיה[24][22]. דרכו עבר לייב וייספיש לירדן[25] ודרכו נכנסו מסתננים מעבר הירדן לישראל[26]. כן אירעו מקרים בהם עברו ישראלים לירדן במה שדווח כטעות[27] או במכוון[28].
תחילה הוצבה בבית צפאפא כיתת שוטרים לשמירה על הגבול, אך בהמשך הסתפקה המשטרה בשוטר מקוף אחד בלבד במשמרת של שמונה שעות[22]. בשנת 1962 הוחלט להקים גדר חדשה, משמעותית יותר, ולצורך כך התבצעו מדידות מדויקות. התברר ששש משפחות של אזרחים ישראלים בשכונה גרו בתוך מובלעת שעל פי מדידות חדשות של ישראל נחשבה לירדנית או לפחות מסופקת. בעקבות זאת, באותו אזור לא הוקמה גדר חדשה. בשנת 1964, לאחר אונס של תיירת בישראל על ידי חייל של הלגיון[29], ביקשה ישראל לבנות גדר בינה לבין המובלעת כדי למנוע הסתננות. ישראל דרשה ממשפחות המובלעת לבחור בין אזרחותם הישראלית לבין התגוררות במובלעת. ארבע משפחות העדיפו את אזרחותם הישראלית ועקרו מהמובלעת לבתים אחרים בשכונה, בעוד שתי משפחות העדיפו להישאר במובלעת ולוותר על האזרחות הישראלית[30]. מהלך זה עורר ביקורת ציבורית ותנועת החרות יצאה בטענה שהממשלה פועלת בסתר להסגיר שטחי מולדת לירדן[18]. תושבי המובלעת פנו לבג"ץ והתעוררה מחלוקת האם שטח המובלעת ירדני או ישראלי[31].
החלק הישראלי של השכונה התפתח ועד 1967 אוכלוסייתו הוכפלה. אותות המודרנה הגיעו אל התושבים בחלק הישראלי ורבים מהם לא קיימו את מצוות דת האסלאם[22]. נוצרו קשרים בין האוכלוסייה הערבית למוסדות ישראלים. בתחילת 1956 פתחה מועצת הפועלות של ההסתדרות מועדון נשים בשכונה[32]. בשנת 1963 הוקמה בשכונה קבוצת כדורגל ששיחקה בליגה ג'[33]. לעומת זאת, החלק הירדני קפא על שמריו ורוב צעיריו נדדו למרחקים למצוא פרנסה ושלחו חזרה לכפר סיוע כספי[20][16].
איחוד מחדש
עריכהבתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים דווח על שאננות בבית צפאפא שתושביו לא התבצרו. אולם מספר משפחות של תושבי הצד הישראלי ברחו לצד הירדני ערב המלחמה, לטענתן מפחד הקרבות. בישראל טענו, לעומת זאת, שהן ברחו לצד הירדני בתקווה לניצחון ערבי וכדי לא להיות מזוהים עם ישראל[34] .
לאחר איחוד ירושלים בשנת 1967 אוחד הכפר מחדש לשכונה ירושלמית, והוסרה הגדר שהפרידה בין שני חלקי השכונה. כיום עובר רחוב "איחוד הכפר" בתוואי בו ניצבה הגדר. בספטמבר 1967 נפתח בית הספר בצד הירדני כבית ספר ממלכתי ישראלי, ראשון לבתי הספר במזרח ירושלים[35]. בשנות ה-70 נבנה בשכונה בית ספר חדש, אך השכונה טרם חוברה אז למערכת הביוב העירונית[36].
אדמות של תושבי הכפר הופקעו בשנות ה-70 לצורך סלילת הכביש לגילה[37].
עם התפשטותה של ירושלים לכיוון דרום השתלבה השכונה המאוחדת באופן מוצלח בתוך המרקם העירוני של ירושלים, ושופרו דרכי הגישה אליה וממנה. כיום ממוקמת השכונה בין השכונות קטמונים, פת, גילה ואזור התעשייה תלפיות. בשכונה מתגוררים גם כמה עשרות משפחות נוצריות ומספר דומה של משפחות יהודיות[16]. השכונה היא יעד מועדף לערבים ישראליים המבקשים לגור בירושלים[38].
חינוך ובריאות
עריכהבשכונה קיימים 3 בתי ספר ציבוריים: בית ספר יסודי, בית ספר תיכון ובית ספר לחינוך מיוחד. כן קיים בשכונה בית ספר של אונר"א ובית ספר של עמותת ריאד אל-אקצא. בקרבת השכונה, בשכונת פת נמצא בית הספר הדו לשוני של יד ביד: המרכז לחינוך יהודי ערבי בישראל. בבתי הספר בשכונה לומדים בנים ובנות יחדיו[39]. בניגוד לשאר השכונות הערביות של ירושלים, בהם לומדים אך ורק לקראת מבחן התאוג'יה, בבית צפאפא קיימות כיתות מקבילות: אלו לומדות לקראת מבחן התאוג'יה ואלו לקראת תעודת בגרות. באופן כללי, לומדים האזרחים ישראליים לקראת הבגרות ותושבי הקבע לקראת מבחן התאוג'יה, אולם בשנים האחרונות יש יותר תלמידים המעדיפים ללמוד לבגרות, הנחשב קל יותר[40]. חלק מהתלמידים בעלי ההישגים הטובים ביותר, יוצאים בגיל תיכון לבתי ספר פרטיים יוקרתיים, מחוץ לשכונה[41].
בנוסף, בשכונה פועלים: מתנ"ס, 4 מסגדים, 2 מרפאות ומרכז רפואי גדול השייך לשירותי בריאות כללית. בשכונה פעיל משנת 2001 סניף מרכזי של יד שרה המופעל על ידי מתנדבים תושבי השכונה כשיד שרה מספקת את כל הציוד הרפואי הנדרש, הדרכות, תשתיות ומחשוב.
תכנון ותחבורה
עריכההמגורים בצל מסילת הברזל, ללא הפרדה בינה לבין הכפר גבתה לא מעט קרבנות[42]. תוכנית מתאר לבית צפאפא קיבלה תוקף בסוף שנת 1990[43].
בשנת 2013 הוחל בעבודות לסלילת המקטע הדרומי של כביש בגין אשר חוצה את השכונה. על מנת לצמצם את הפגיעה בתושבי השכונה הוחלט שהכביש ישוקע בין 2–8 מטרים וכי קטע באורך 180 מטר יקורה ועליו יעברו שני כבישים שיחברו את חלקי השכונה זה לזה. הכוונה הייתה לבטל דרכים אחרות בשכונה, אך בעקבות פסיקת בג"ץ נדרש תכנון מחדש של השכונה לצורך כך. הרשויות הצהירו בפני בית המשפט ש"שום כביש או מעבר הולכי רגל לא יבוטלו מבלי שיהיה להם פתרון חלופי, כך שבשום שלב במהלך ביצוע העבודות לא תנותק הגישה ברכב או ברגל לאיזה מחלקי השכונה"[44].
קישורים חיצוניים
עריכה
- שכונת בית צפאפא באתר עיריית ירושלים
- גיורא אלון, הייתה טובה, הגדר, כותרת ראשית, 5 ביוני 1985
- מידע על אתר בית צפאפא, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות(הקישור אינו פעיל, 26.5.2020)
- מפת גושים של אזור בית צפאפא, 1933 (הדפסת 1934) 1:10,000 (באנגלית), כולל רשימת שמות מקטעי הגושים בערבית ובעברית. מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- אלדד ברין ודב נוטקביץ, בין סדר יום ביטחוני לאזרחי: יחסן של רשויות המדינה אל בית צפאפא הישראלית, 1949–1967, קתדרה 181, יד יצחק בן-צבי, ניסן תשפ"ב, עמודים 125–146
שכונת בית צפאפא-שרפאת (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ גלעד כהן, מה מסתירים? כיפת הזהב במסגד בדרום ירושלים כוסתה בשחור, באתר ynet, 16 במרץ 2023
- ^ שכונת בית צפאפא – שרפאת, באתר האתר הרשמי של עיריית ירושלים
- ^ בית צפפא, אל בורג', נספח ארכאולוגי, רשות העתיקות, קיץ 2003
- ^ Beit Safafa, page 401
- ^ גבורת העברים במקור חיים, דואר היום, 8 בספטמבר 1929
- ^ מתעלולי המשטרה הערבית, דבר, 3 באוקטובר 1929
מאסרי יהודים נמשכים, דבר, 28 באוקטובר 1929
שוב נאסרו שני יהודים ממקור חיים, דבר, 30 באוקטובר 1929
מי הם הנאסרים של מקור חיים, דואר היום, 15 באוקטובר 1929 - ^ המשך חקירת מתנפלי מקור חיים, דבר, 25 במרץ 1930
מאחרוני משפטי המאורעות, דבר, 3 ביולי 1930 - ^ שלום בין יהודים וערבים רע להם, דבר, 5 ביוני 1930
- ^ ברית השלום בין מקור חיים ובית צפפה, דבר, 25 ביולי 1930
- ^ מרים דברי אמת, דבר, 3 באוגוסט 1930
הטירור של אנשי המופתי, דבר, 20 באוגוסט 1930 - ^ פורקי עול בבית לחם, דבר, 4 במאי 1936
- ^ מסרבים לשלם מיסים, דבר, 5 ביוני 1936
- ^ פוזר ריכוז פורעים ליד בית צפפה, דבר, 2 בפברואר 1948
8 פורעים נהרגו וששה נפצעו בהתקפת בית צפפה, הצופה, 2 בפברואר 1948 - ^ ההגנה בערה קן כנופיות בבית צפפה, דבר, 15 בפברואר 1948
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 283.
- ^ 1 2 3 Michael Jansen, there-is-still-partition 'Fence is gone, there is still partition’, Jordanian Times, May 22, 2008(הקישור אינו פעיל, 26.5.2020)
- ^ 88 משפחות ערביות הוחזרו שלשום, חרות, 23 באוגוסט 1950
- ^ 1 2 מבצע סודי להסגרת שטחי מולדת, חרות, 4 באוגוסט 1964
- ^ 300 ערבים עזבו את בית־צפפה העברית, מעריב, 5 במאי 1949
- ^ 1 2 צבי לביא, פילוג ואיחוד במלחמה, מעריב, 18 באוגוסט 1967
- ^ תחנת משטרה ישראלית בבית צפפה, דבר, 9 במאי 1949
- ^ 1 2 3 4 אהרן דולב, הממשל הצבאי לא הגיע לבית צפפה, מעריב, 9 בפברואר 1962
- ^ העירייה דנה בהרחבת תחומיה העירוניים של ירושלים, חרות, 9 באפריל 1951
- ^ ש. בן נתן, מאחורי הגדר - עבדאללה, מעריב, 7 באפריל 1950
צעירות וזרים סייעו בהברחת זהב, מעריב, 5 בנובמבר 1950
נקנסו על הברחת קלפים, חרות, 13 במאי 1962 - ^ לייבלה וייספיש הוחזר מעבר הירדן, חרות, 18 בינואר 1951
- ^ המסתננים פועלים בקבוצות מאורגנות, חרות, 15 בדצמבר 1950
- ^ יהודים הוחזרו ע"י הלגיון, דבר, 13 בפברואר 1951
א. בן דוד, צעיר המסתננים חזר מבית לחם, מעריב, 2 ביוני 1954 - ^ פדוי שבי חסר חדוה, מעריב, 11 בפברואר 1957
- ^ קנאדה מבקשת מירדן פרטים, מעריב, 16 ביולי 1964
- ^ שלמה שגב, ירדן גדלה בדונאם אחד, מעריב, 4 באוגוסט 1964
- ^ בקשת 4 תושבי בית צפפה, דבר, 1 בספטמבר 1964
- ^ מועדונים לנשי המיעוטים, דבר, 18 בינואר 1956
- ^ קבוצת כדורגל בבית צפפה, דבר, 26 במאי 1963
- ^ צבי לביא, נעצרו 10 מתושבי בית צפפה, מעריב, 18 ביוני 1967
- ^ בית ספר ממלכתי ערבי ראשון נפתח בתחום מזרח ירושלים, מעריב, 8 בספטמבר 1967
- ^ אהרן גבע, ירושלים אחת, דבר, 6 באפריל 1980
- ^ אושרה הפקעת שטחים, מעריב, 23 באוגוסט 1976
- ^ בית ספאפא- כרטיס שכונה, אתר במקום, יוני 2014(הקישור אינו פעיל, 26.5.2020)
- ^ ידידה פרץ, בית צפפה: חשד להצתה בבית הספר, באתר mynet ירושלים, 17 בדצמבר 2009
- ^ מאיה חושן, מיכל קורח, קהילה מאמינה בחינוך, 2008, עמ' 37
- ^ מאיה חושן, מיכל קורח, קהילה מאמינה בחינוך, 2008, עמ' 40
- ^ נדרס למוות ע"י הרכבת, דבר, 1 באוגוסט 1967
- ^ תוכנית 2317
- ^ עע"ם 1489/13 המינהל הקהילתי לשכונת בית צפאפא נ' עיריית ירושלים, ניתן ב־26 בינואר 2014