בית שאמי
בית שאמי השייך למשפחת שחלאכו נבנה בשלהי המאה ה-19 על ידי משפחה צ'רקסית שהיגרה מדמשק אל כפר כמא ונחשבה לאחת המשפחות האמידות באזור הגליל התחתון. הבית נבנה עם חצר גדולה מוקפת חומה, ובתוכה מגורי הבעלים, חנות בדים, צרכנייה, נגריה ונפחיה אשר שימשו את המשפחה שהתנהלה כמשק אוטרקי. בבית שאמי נכלל מבנה דו קומתי בעל ארבעה חדרים בכל קומה, כאשר בקומת הקרקע הוחזקו חיות המשק ובעיקר סוסים ופרות, ואילו בקומה השנייה היו חדרי אירוח מרוצפים במרצפות מעוטרות. התקרה מצוירת ורעפי הגגות הם רעפי מרסיי שיובאו מצרפת. לבית הדו קומתי צמוד מבנה של טחנת קמח שהתייחדה במנוע דיזל להפעלתה, לעומת תחנות אחרות באותה התקופה שהופעלו על ידי שוורים להנעת אבני ריחיים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אתר מורשת  |
| כתובת | כפר כמא |
| מיקום |
כפר כמא |
| מדינה |
ישראל |
| בעלים | מועצה מקומית כפר כמא |
| מייסדים | אסחאק עבאס שחלאכו |
| הקמה ובנייה | |
| תאריך פתיחה רשמי | 1903 |
| קואורדינטות | 32°43′17″N 35°26′36″E / 32.721262718604°N 35.443371665041°E |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   בית שאמי | |
  | |
שימור המבנה
עריכהבית שאמי, שעמד נטוש עשרות שנים, שוקם ושוחזר בשנות ה-90 של המאה ה-20 כבניין הבולט ביותר בכפר כמא. השחזור הוא יוזמה משותפת של המועצה המקומית כפר כמא ושל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. בשנת 1994 הוקמה במועצה המקומית כפר כמא ועדה לשימור מבנים היסטוריים בהובלתו של ראש המועצה דאז נאלצ'יק אשמוז.[1] המבנה הוא בעל חשיבות רבה מבחינה היסטורית, חברתית וכלכלית עקב שייכותו למשפחה שלקחה חלק חשוב בהנהגת הכפר בתקופה המנדטורית, ובשל העובדה שטחנת הקמח שלו סיפקה את צורכי תושבי הכפר וכן ליהודים ולערבים מן הסביבה. המבנה המשוחזר והמתחם כולו ומשמש כיום כאתר בית של המרכז למורשת הצ'רקסית ובתוכו המוזיאון הצ'רקסי של כפר כמא והוא מרכז המבקרים הצ'רקסי הגדול ביותר בישראל.
הבעלים
עריכהאיסחאק עבאס הידוע בכינויו "אל שאמי" היה בן למשפחת מהגרים צ'רקסים שהתיישבה בדמשק. בסוף המאה ה-19 עבר לכפר כמא והתמקם ביישוב. את הכינוי אל שאמי הוא קיבל מתושבי הכפר בשל היותו יוצא דמשק שנקראת "שאם", כלומר, "הדמשקאי"[2] כבן למשפחה שעסקה בטחינת קמח על ידי אבני ריחיים החליט להקים טחנת קמח מודרנית המונעת במנוע דיזל ואשר עמדה כחידוש לעובדה כי רוב תושבי הכפר באותן השנים עסקו בחקלאות. גם תושבי היישובים הסמוכים שעסקו בעיקר בחקלאות והקרבה אל ישובי עמק יזרעאל ועמק הירדן הביאו לביקוש גדול לשירותן של טחנות קמח. התחנה המודרנית איפשרה לספק שירות טחינה מהיר לכמויות גדולות של חיטה והפכו את שחלאכו לאחד מאנשי העסקים הגדולים באזור.
