בלוג השירה בציבור של ד"ר הוריבל

בלוג השירה בציבור של ד"ר הוריבל
Dr. Horrible's Sing-Along Blog
	כרזת הפרסומת של הסרט
בימוי	ג'וס וידון
הופק בידי	דייוויד ברנז; מייקל בורטס
תסריט	ג'וס וידון; זאק וידון; ג'ד וידון; מוריסה טנצ'רון
עריכה	ליסה לאסק
שחקנים ראשיים	ניל פטריק האריס; פלישיה דיי; נייתן פיליון; סיימון הלברג
מוזיקה	ג'וס וידון; ג'ד וידון
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Mutant Enemy Productions
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה, ישירות לווידיאו
הקרנת בכורה	15 ביולי 2008 (באינטרנט)
משך הקרנה	43 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מוזיקלי, קומדיה טראגית
תקציב	כ-200,000 דולר
פרסים	פרס אמי לתוכנית הבידור בפורמט קצר הטובה ביותר 2009
	www.drhorrible.com
	דף הסרט ב־IMDb

בלוג השירה בציבור של ד"ר הוריבל (באנגלית: Dr. Horrible's Sing-Along Blog. מכונה בקיצור: דוקטור הוריבל) הוא מיני-סדרת רשת קומית-דרמטית מוזיקלית שיותר מאוחר אוחדה לסרט באורך 43 דקות, שהופק באופן ייעודי להפצה ברשת האינטרנט. מככב בו ניל פטריק האריס בתור בילי, אשר עוטה על עצמו דמות של רשע-על אמביציוזי בשם ד"ר הוריבל המעוניין להיכנס לליגה הבכירה של דמויות הרשעים וכן לזכות באהבתה של פני.

הסרט נכתב על ידי הכותב והבמאי ג'וס וידון, יחד עם אחיו זאק וידון וג'ד וידון ועם ארוסתו (כיום אשתו) של ג'ד, השחקנית מוריסה טנצ'רון. הסרט נכתב במהלך שביתת התסריטאים בארצות הברית בסוף שנת 2007 ובתחילת שנת 2008. כוונת הכותבים הייתה ליצור סרט קצר וזול, אך עם זאת מקצועי, אשר יציג באופן עקיף ואלגורי את הסוגיות סביבן נערכה השביתה.

הסרט בנוי משלוש מערכות בנות כ-14 דקות כל אחת (כל מערכה היא בעצם פרק במיני-סדרה). כל אחת מהמערכות הופצה בנפרד ברשת האינטרנט במרווחים בני יומיים ומאוחר יותר הופץ הסרט המלא בגרסת DVD.

עלילה

הסרט מספר את סיפורו של בילי (ניל פטריק האריס), אשר מפרסם ברשת האינטרנט בלוג מצולם בו הוא מציג את עצמו כדמות בשם ד"ר הוריבל ומעדכן אודות נסיונותיו להתקבל לליגה המרושעת של הרשע ("Evil League of Evil"), בראשותו של בֶּד הוֹרְס (Bad Horse, מילולית: "סוס רע"). בין היתר, מתאר ד"ר הוריבל כלי נשק שהוא מפתח, הכולל "קרן הקפאה" באמצעותה הוא יוכל לשתק את אויביו. במקביל, מתאר ד"ר הוריבל את התאהבותו בנערה בשם פני (פלישיה דיי), אותה פגש במכבסה השכונתית, ומכירה אותו רק כבילי הפשוט ולא כדמות הרשע אותה הוא עוטה. במהלך נסיונותיו לבצע פשעים בזכותם יתקבל לליגת הרשע, הוא מביא לכך שאהובתו פני פוגשת במקרה ביריבו המושבע קפטן האמר (Captain Hammer, מילולית: "קפטן פטיש") ומתאהבת דווקא בו.

לאחר מספר כישלונות לבצע פשעים שיאפשרו לו להתמנות כחבר בליגת הרשע, מקבל ד"ר הוריבל הודעה לפיה הוא מוכרח לבצע התנקשות בחייו של מישהו על מנת שיוכרז כחבר בליגה. ד"ר הוריבל לא מצליח להחליט במי יתנקש, ומטיל ספק אם כלל יוכל להרוג אדם כלשהו, אך לאחר שהוא רואה שוב את אהובתו פני יחד עם יריבו קפטן האמר, הוא מחליט שיהרוג את קפטן האמר.

ד"ר הוריבל מפתח "קרן מוות", על בסיס קרן ההקפאה שלו, באמצעותה יוכל להרוג את קפטן האמר. הוא בוחר להתנקש בו במהלך נאומו בטקס חנוכת מקלט לחסרי בית, אותו יזמה פני. במהלך נאומו, מתנהג קפטן האמר ביהירות כלפי חסרי הבית וכלפי פני עצמה, אשר נפגעת מדבריו ומתכוונת לעזוב את המקום. ברגע זה בדיוק מגיע ד"ר הוריבל, ומקפיא את קפטן האמר. ד"ר הוריבל מהסס מעט לפני שהוא הורג את קפטן האמר, ובמהלך רגעי ההיסוס הללו מפסיקה קרן ההקפאה לפעול במפתיע וקפטן האמר חוזר לחיים. במהלך מאבק שמתחולל בין ד"ר הוריבל לקפטן האמר נפגעת קרן ההקפאה ומתפוצצת, ובכך פוצעת פציעה קלה את קפטן האמר אשר נמלט מהמקום בבכי. התפוצצותה של הקרן גורמת, עם זאת, גם לפציעתה הקשה של פני, אשר מתה בידיו של ד"ר הוריבל המגיע לטפל בה.

בעקבות אירוע טראגי זה, במהלכו התנקש למעשה ד"ר הוריבל באהובתו פני, הוא מתקבל כחבר בליגת הרשע. בסוף הסרט מוצג ד"ר הוריבל כחבר פעיל בליגה, אשר לכאורה השיג את מטרתו, אך במקביל הוא מוצג גם כבילי - אשר מפרסם קטע נוסף בבלוג שלו, בו הוא מציין בעצב כי הוא "לא מרגיש כלום" ("and I won't feel a thing").

בעלילת הסרט שזורים שירים רבים, והיא נעה פעמים רבות בין הומור ונונסנס לבין דרמה ואף טרגדיה. כמו כן, פרשנויות שניתנו לסרט מוצאות בו מסרים רבים אודות עולם תעשיית הקולנוע והטלוויזיה, וכן מסרים חברתיים אחרים.

השחקנים

ניל פטריק האריס - בילי / ד"ר הוריבל
פלישיה דיי - פני
נייתן פיליון - קפטן האמר
סיימון הלברג - מויסט

כמו כן, משתתפים בסרט בתפקידים שוליים שותפים רבים של הבמאי ג'וס וידון מהפקותיו הקודמות, בהם אף שרה מישל גלר (כוכבת הסדרה "באפי ציידת הערפדים") כניצבת, בתפקיד נסתר. גם יוצרי הסרט לוקחים בו חלק, בעיקר בתפקידי שירה.

ההפקה

הסרט הופק במימונו העצמי של ג'וס וידון, שעמד על כ-200,000 דולר. וידון עצמו טען מאוחר יותר כי נהנה מחופש מוחלט ביצירת הסרט, ללא לחצים מטעם חברות הפקה ואולפנים גדולים. הסרט תוכנן להיות באורך של 30 דקות, אך בשל העובדה שלא הופעלו שום לחצי עריכה נוקשים, הוא התארך ל-43 דקות. הסרט צולם כולו באתרים שונים בלוס אנג'לס, והשירים הוקלטו באולפן ביתי בדירתו של וידון.

במקביל להפצת הסרט ברשת האינטרנט, הושק ברשת גם קומיקס אודות קפטן האמר - אשר הופץ מאוחר יותר באותה השנה גם במהדורה מודפסת.