בלתי הפיך (סרט, 2002)

בלתי הפיך
Irréversible
	הכרזה המקורית של הסרט
בימוי	גספר נואה
הופק בידי	בראהים צ'יוואה; ונסן קאסל
תסריט	גספר נואה
עריכה	גספר נואה
שחקנים ראשיים	מוניקה בלוצ'י; ונסן קאסל; אלברט דופונטל
מוזיקה	תומא בנגלטר
צילום	בנואה דבי, גספר נואה
מדינה	צרפת
חברת הפקה	StudioCanal
חברה מפיצה	Lions Gate Films (ארצות הברית)
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה, הפצה לאולמות הקולנוע, הוצאה ביתית
הקרנת בכורה	22 במאי 2002 (בצרפת); ינואר 2003 (בארצות הברית)
משך הקרנה	97 דקות
שפת הסרט	צרפתית
סוגה	סרט אונס ונקמה, סרט דרמה, סרט פשע, סרט להט"בי
הכנסות באתר מוג'ו	irreversible
	דף הסרט ב־IMDb

בלתי הפיך (בצרפתית: Irréversible) הוא סרט קולנוע צרפתי משנת 2002 שנכתב, בוים, נערך וצולם על ידי גספר נואה. הסרט הוגדר על ידי מספר מבקרי קולנוע כאחד הסרטים השנויים במחלוקת שיצאו בשנת 2002, בעיקר בשל סצנות רוויות ביחסי מין ואלימות המצויות בו. ייחודו של הסרט הוא בכך שהוא מורכב בסך הכל מ-13 סצנות, כל אחת מהן מוצגת כשוט בודד, המסודרות בסדר כרונולוגי הפוך (כלומר מן הסוף להתחלה).

עלילה

תחילת הסרט (שהיא כאמור, סיומו הכרונולוגי של רצף הזמן של העלילה) מורכבת מסדרה של צילומים חשוכים, מעוותים ותזזיתיים, היוצרים תחושת כאוס. שני גברים צרפתיים, מרקוס ופייר, מובלים בפריז על ידי שוטרים אל מחוץ למועדון לילה הומוסקסואלי בעל מאפייני סאדו-מאזו. מוקדם יותר באותו הערב, הם מגיעים למועדון, תוך שהם מחפשים בכעס משולהב אחר אדם בשם לה טניה (פירוש השם בצרפתית: תולעת טפילה). מרקוס פותח במריבה אלימה עם אדם, אותו חשב בטעות לאדם אותו הם מחפשים. אותו אדם גובר על מרקוס וכמעט ואונס אותו, אך פייר מגיע לעזרתו, וחובט באלימות קיצונית בפניו של אותו אדם באמצעות מטף עד לריצוץ גולגולתו והריגתו.

בסצנה הבאה, מתוארים מרקוס ופייר כאשר הם עדיין מחפשים אחר לה טניה (טרם הגעתם למועדון), ומתשאלים מספר זונות מזדמנות אודות אדם שביצע אונס. זונה בשם קונצ'ה (פירוש השם בספרדית הוא צדפה, ובסלנג הכוונה היא לאיבר המין הנשי), המתגלה כטרנסקסואל ששמו המקורי הוא גיירמו נונייז, מזהה את האנס במדויק כלה טניה עצמו, לאחר שמרקוס מאיים לחתוך אותה באמצעות שבר זכוכית. קונצ'ה אף מכוונת את השניים אל מועדון הלילה בו הם עשויים למצוא את לה טניה.

מאוחר יותר, מתגלה כי לה טניה אנס באלימות את אלכס, בת הזוג של מרקוס, והותיר אותה בתרדמת, לאחר שהכה בראשה פעם אחר פעם. האונס מתרחש במעבר תחתי להולכי רגל מתחת לאחד מרחובות פריז, לאחר שאלכס עוברת בו ומגלה את לה טניה מכה את קונצ'ה. לה טניה פונה לאלכס, מצמיד סכין לצווארה ואונס אותה. סצנת האונס היא בת 9 דקות, במהלכה המצלמה לא נעה כלל ומציגה ב"שוט" בודד וסטטי (נייח) את פרטי האונס. בסצנה זו מתברר לצופה שמרקוס ופייר תקפו במועדון את האדם הלא נכון, ואילו לה טניה עמד לצדו של אותו אדם, אותו הרג פייר.

בסצנה הבאה, מוצגים אלכס, מרקוס ופייר במסיבה, כאשר אלכס מביעה את מורת רוחה על השימוש המוגזם של בן זוגה, מרקוס, בסמים ואלכוהול, ועוזבת את המסיבה בכעס.

בסצנה שלפני האחרונה, שוכבים מרקוס ואלכס עירומים במיטתם לאחר קיום יחסי מין. במהלך הסצנה, שמוארת כולה באור שמש טבעי, מביעים השניים את אהבתם זה בפני זו ומוצגים כזוג צעיר, תמים ומאוהב. השניים מתארגנים לצאת למסיבה, וכאשר מרקוס יוצא לקנות יין, מבצעת אלכס בדיקת היריון ביתית ומגלה כי היא בהיריון (אך לא מספיקה לספר למרקוס).

בסצנה האחרונה של הסרט, שהיא כאמור תחילתה הכרונולוגית של העלילה, אלכס שוכבת על כר דשא בפארק וקוראת את הספר An Experiment with Time בעודה מוקפת בילדים משחקים. ברקע נשמעת הסימפוניה השביעית של בטהובן, ואלכס מוצגת ממבט על. המצלמה מסתובבת סביב צירה במהירות הולכת וגוברת, עד שכל שניתן לראות הוא ספירלה מטושטשת, ומוזיקת הרקע משתנה לקולות רועשים.

כותרת הסיום של הסרט היא "LE TEMPS DETRUIT TOUT" ("הזמן הורס הכול").

פרטים טכניים

הסרט צולם באמצעות מצלמת 16 מילימטר בעלת מסך רחב. סצנות רבות, אשר הוצגו בסרט כבעלות "שוט" בודד, צולמו למעשה במספר רב של טייקים ונערכו יחד, כך שיוצגו כאילו צולמו ברצף וללא חיתוכים. הסצנה בה חובט פייר בפניו של אדם במועדון עד להשחתתם המוחלטת נוצרה באמצעות טכנולוגיית CGI, לאחר שהצילום המקורי, בו הכה השחקן פנים העשויות מגומי, לא היה אמין דיו.

את 20 הדקות הראשונות של הסרט מלווה פסקול בצליל מונוטוני בתדר נמוך, על מנת ליצור אצל הצופה תחושת דיסאוריינטציה ואי-נוחות.

ביקורת ופרסים

התגובות שעורר הסרט עם יציאתו לאקרנים לא היו אחידות.

מבקר הקולנוע האמריקאי, רוג'ר איברט, טען כי מבנהו הייחודי של הסרט מדגיש את מוסר ההשכל שנובע ממנו. הוא הסביר כי הצגת הנקמה לפני המעשה שעורר אותה, גורמת לצופה להתייחס אליה בנפרד ולדון בהשלכותיה.^[1]

תגובות הקהל לשתי הסצנות הקשות בסרט (הרצח האלים והאונס הממושך) נעו בין הערכה לערך האמנותי שלהן לבין עזיבת בית הקולנוע בשאט נפש.^[2] המגזין "ניוזוויק" טען כי זהו הסרט שמספר הצופים שהסתלקו מבית הקולנוע במהלך הקרנתו היה הגבוה ביותר בשנת 2002.‏^[3]

הסרט זכה בפרס "סוס הזהב" בפסטיבל הקולנוע בסטוקהולם, והיה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן ולפרס הסרט זר הטוב ביותר המוענק על ידי חוג מבקרי הקולנוע באוסטרליה. הסרט נבחר גם כסרט הזר הטוב ביותר על ידי אגודת מבקרי הקולנוע של סן דייגו.

הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים בעלי עלילה לא ליניארית הטובים ביותר של אתר הקולנוע "The Script Lab".^[4]