בנסטר טרלטון
סר בנסטר טרלטון, הברונט הראשון (באנגלית: Banastre Tarleton, 1st Baronet; 21 באוגוסט 1754 – 15 בינואר 1833) היה מצביא ופוליטיקאי בריטי. טרלטון היה גנרל בריטי רב חשיבות על החזית הדרומית במלחמת העצמאות של ארצות הברית, איפה ששירת בשנות העשרים לחייו. טרלטון פיקד על כוחות בריטיים במספר קרבות מרכזיים ובהם קרב קמדן, קרב קאופנס והמצור על יורקטאון שהיה הקרב הגדול האחרון במלחמה.
 | |
| 'לוטננט גנרל בנסטר טרלטון', ציור ידי ג'ושוע ריינולדס. | |
| לידה |
21 באוגוסט 1754 ליברפול, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
15 בינואר 1833 (בגיל 78) לינטווארדין, הרפורדשייר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
| כינוי | "הדרקון הירוק" |
| השכלה |
יוניברסיטי קולג' |
| בת זוג | סוזן ברטי |
| צאצאים |
Banina Georgiana Tarleton |
| השתייכות | |
| תקופת הפעילות | 1775–1812 (כ־37 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הלגיון הבריטי | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהטרלטון נולד בליברפול ב-21 באוגוסט 1754, עבר לאוקספורד ולמד משפטים באוניברסיטת אוקספורד. אף על פי שחסרה לו השכלה צבאית רשמית, משפחתו תמכה בו במינוי לקצין פרשים ברגימנט ההוסרים הראשון. טרלטון נשלח עם תחילתה של מלחמת העצמאות של ארצות הברית להילחם במושבות האמריקאיות. הוא היה מעורב בשדה הקרב לראשונה בקרב צ'ארלסטון בשנת 1776, כמו גם בלכידתו של הגנרל האמריקני צ'ארלס לי בניו ג'רזי בהמשך השנה. בסופו של דבר הועלה לדרגת לוטננט קולונל וקיבל פיקוד על יחידה המורכבת מאמריקאים נאמנים לכתר שכונו "הלגיון הבריטי".
טרלטון לחם תחת פיקודו של צ'ארלס קורנווליס במהלך המערכה הדרומית במושבות קרוליינה. הוא מילא תפקיד פעיל בקרבות פינת מונק, צ'ארלסטון, ווקסהאו, קמדן, פיש קריק ובלאקסטוק. בקרב הוואקסאו ב-29 במאי 1780, האשימו חיילי הצבא הקונטיננטלי את החיילים ההוסרים בפיקודו של טרלטון על שהתעלמו מכהנפת הדגל הלבן ותקפו את החיילים האמריקאים לאחר שהניחו את נשקם. לאחר מכן, אמריקאים ייחסו את הכינוי "הקצב" לטרלטון ואת הכינוי "טבח הוואקסס" בהקשר לקרב הוואקס, וצעקו את האחרון כזעקה להעלאת המורל בקרב קאופנס מאוחר יותר.
ב-17 בינואר 1781, בקרב קאופנס, דניאל מורגן ניצל את האסטרטגיה האגרסיביות של טרלטון. מורגן הפעיל טקטיקות שהוליכו שולל את טרלטון שהאמין שהאמריקאים נמצאים בנסיגה מלאה. ברגע שטרלטון החל להניע את כל כוחו, אנשי מורגן הסתובבו לקראת מתקפת נגד והבריטים נדחקו לנסיגה מהשדה. ההפסד הכבד עלה בכוח צבאו של טרלטון - 100 הרוגים, 229 פצועים, 600 נפלו בשבי - והקרב סימן את תחילת סופה של המערכה הבריטית לספח מחדש את דרום שלוש עשרה המושבות.
התנהגותו הפזורה של טרלטון בקרב הקשתה על יחסיו עם הממונים עליו שהאמינו שהוא פזיז מדי וחסר "בגרות צבאית". לאחר כניעתו של קורנווליס לאחר המצור על יורקטאון, כאשר מנהיגים אמריקאים הזמינו את המצביאים הבריטים לסעוד עמם כשבויים, טרלטון לא נכלל בין המוזמנים. האמריקנים הבהירו כי המחדל היה שיעור שכוון ליחס האכזרי שלו כלפי חיילי הצבא הקונטיננטלי.
לאחר שחרורו מתקופת השבי שלאחר המצור על יורקטאון, טרלטון חזר לבריטניה. הוא המשיך בקריירה הצבאית שלו ונכנס לפוליטיקה והיה חבר בית הנבחרים הבריטי בשנת 1790. הוא המשיך לקבל קידומים צבאיים, תחילה כלוטננט גנרל בשנת 1790, ולאחר מכן, הועלה לדרגת גנרל בשנת 1794. במהלך המלחמות הנפוליאוניות לחם תחת פיקודו של ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון. בשנת 1815 הוענק לו תואר ברונט, ובשנת 1820 הוא מונה לאביר מסדר הבירית על ידי ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת.
טרלטון מת בביתו בלינטווארדין, הרפורדשייר ב-15 בינואר 1833.
קישורים חיצוניים
עריכה
- בנסטר טרלטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בנסטר טרלטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- בנסטר טרלטון, באתר שירות הפארקים הלאומיים (באנגלית)