בנדין
בֶּנְדִין (בפולנית: Będzin, בנדז'ין; בגרמנית: Bendzin, Bendsburg; ביידיש: בענדין) היא עיר בחבל זגלמביה שבדרום פולין. עד השואה הייתה המרכז היהודי של חבל זגלמביה.
| |||
 | |||
| טירת בנדין | |||
| מדינה |
 פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 שלזיה | ||
| מחוז | מחוז בנדין | ||
| חבל ארץ | זגלמביה | ||
| ראש העיר |
ראדוסלב ברן | ||
| תאריך ייסוד | המאה ה-9 | ||
| שטח | 37.37 קמ"ר | ||
| גובה | 176 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 55,695 (31 במרץ 2021) | ||
| ‑ צפיפות | 1,520 נפש לקמ"ר (2019) | ||
| קואורדינטות | 50°19′30″N 19°08′00″E / 50.325°N 19.133333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.bedzin.pl | |||
תולדות העיר
עריכהעל פי ממצאים ארכאולוגיים, ראשיתה של העיר בימי הביניים המוקדמים. אזכור ראשון של בנדין ככפר הוא משנת 1301. בנדין הפכה לעיר בשנת 1358, עת הוענקו לה זכויות מגדבורג. עד מלחמת העולם השנייה הייתה בנדין עיר שחלק ניכר מתושביה היו יהודים, אך מרביתם נשלחו למחנה ההשמדה באושוויץ עד קיץ 1943.
נכון לשנת 2008 חיו בעיר 58,639 בני אדם.
יהדות בנדין
עריכהבנדין היא אחת מהקהילות היהודיות העתיקות בערי פולין. מדובר ביישוב יהודי שהתפתח מימי הביניים המאוחרים. ראשוני היהודים הגיעו לאזור עוד במאה ה-13, ורובם עסקו בחקלאות ובמסחר זעיר. הקהילה היהודית קמה בבנדין במאה ה-14 הודות למלך קז'ימייז' הגדול, שהעניק זכויות מיוחדות ליהודים ואפשר להם להתיישב בעיר.
בנדין הייתה עיר יהודית למחצה, וכסגן ראש העיר כיהן יהודי בשם אליעזר רובנליכט. במאה ה-19 החלה העיר להתפתח כעיר תעשייה ומסחר, היהודים לקחו חלק חשוב בהתפתחות זאת ולצדה שמרו גם על זהותם, ובנו קהילה המבוססת על האיזון בין החדש לישן. הקבוצות השונות בקהילה חיו זו לצד זו: חסידים ומתנגדים, ציונים ואנשי תנועת הבונד, משכילים, מתבוללים ויצרו קהילה ערה ותוססת.
במפקד האוכלוסין הרוסי של שנת 1897 היוו היהודים 51% מתוך 21,000 תושבי העיר, ואילו במפקד הפולני של 1921 הגיע מספר היהודים ל-17,298 וחלקם היחסי באוכלוסיית העיר עלה לכדי 62.1%. ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית בבנדין 27,000 יהודים שהיוו 45% מכלל תושבי העיר.
במלחמת העולם השנייה
עריכהב-4 בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כבש הצבא הגרמני את האזור. ב-8 בספטמבר גורשו על ידי חיילי האס אס כמה עשרות יהודים לבית הכנסת הגדול. הנאצים הציתו את המבנה על יושביו. באירוע זה נרצחו למעלה מ-40 יהודים. בסך הכל נרצחו ביום זה וביום למחרת בעיר ובסביבתה כ-600 מיהודי העיר. בערב שריפת בית הכנסת ברחו 50 מיהודי העיירה לכנסייה הסמוכה לו. הגמון העיר מיצ'יסלב זבצקי (Mieczysław Zawadzki) הכניס בחשאי את היהודים אל תוך הכנסייה, ולאחר מכן עזר להם להימלט לטירת בנדין. לאחר מלחמת העולם השנייה הוענק למיצ'יסלב זבצקי תואר חסיד אומות העולם.
העיר, כחלק מאזור שלזיה עלית בפולין, סופח על ידי הגרמנים לרייך והשאיפה הייתה ליישב בו גרמנים מאזורים אחרים ולגרש את היהודים לגנרל גוברנמן. התוכנית התעכבה במשך יותר משנתיים בשל סכסוכים בתוך הממשל הנאצי. בשלב ראשון מונה יודנראט מקומי לעיר, אולם אחר כך הועבר הטיפול ביהודי בנדין ל"צֶ'נְטרָלָה" - יודנראט מרכזי של אזור שלזיה עילית ובראשו עמד משה מרין.
בבנדין פעלו תנועות נוער רבות, ביניהן השומר הצעיר, דרור, הנוער הציוני וגורדוניה. תנועות אלו המשיכו לפעול במהלך תקופת המלחמה, לערוך פעילות בסתר ואף הפעילו קיבוץ הכשרה במסווה של חווה חקלאית. בין מנהיגותיהן הבולטות של תנועות הנוער בעיר היו פרומקה פלוטניצקה שליחת תנועת דרור מורשה, וחייקה קלינגר חברת תנועת השומר הצעיר.
אפריל 1942 - תחילת גירוש יהודי העיר
עריכהבאפריל 1942 הטילו הגרמנים על היודנראט את גזירת הגירושים. במועצה התקיים ויכוח האם למלא את הדרישה או לא. לבסוף הכריע ראש היודנראט משה מרין שיש למלא את המכסה, להקריב חלקים מהקהילה כדי להציל את השאר. בחודש מאי 1942 המשלוח הראשון לאושוויץ – כלל בעיקר חולים, זקנים, נתמכי סעד, נכים, ובעלי משפחות גדולות ופליטים רבים שמצאו מסתור בעיר. סה"כ שולחו כ – 5000 יהודים מהם 3200 מיהודי בנדין. בין חודש מאי - ליולי 42 הושמדו יהודי העיירות הקטנות בסביבת בנדין.
ב-12 באוגוסט 1942 נערכה סלקציה ביהודי בנדין, שכונתה 'הפונקט הגדול'. ביום זה נקראו כל תושבי העיר להתייצב בנקודת ריכוז כדי להחתים מחדש את התעודות. תושבי העיר החלו לחשוש שהגרמנים טומנים להם מלכודת אך היודנראט עסק בהרגעתם, וקרא להם להתייצב ביום ובשעה המיועדים על פי ההנחיות. במשך שלושה ימים רוכזו היהודים במגרש ללא מים ואוכל ונערכה בהם סלקציה – פועלים ואנשי היודנראט הושארו בעיר, צעירים נשלחו למחנות עבודה, ומשפחות, פליטים ונתמכי סעד נשלחו ברכבות למחנות ההשמדה. משנתגלתה מטרת הסלקציה החלה מהומה, יהודים החלו לברוח ונורו, אחדים התאבדו במקום, ילדים נדרסו תחת ההמון, משפחות איבדו את יקיריהן. בסלקציה שולחו כ-5,000 מיהודי העיר לאושוויץ. ה"פונקט הגדול" היווה נקודה מעצבת עבור הקהילה היהודית וביטא את הנאמנות לשלטון היודנראט והתפיסה של "הצלה באמצעות עבודה".
הקמת ארגון 'לקרב' - מחתרת תנועות הנוער
עריכהביוני 1942 הגיע לבנדין מרדכי אנילביץ' וכינס את נציגי השומר הצעיר, גורדוניה, דרור ונציגי פועלי ציון. הוא סקר בפניהם את ההתארגנות בוורשה בביאליסטוק ובווילנה. מרדכי אנילביץ' הבהיר בפני חברי התנועות בבנדין שהקרקע בוערת מתחת לרגלי היהודים בכל אדמת פולין ותבע מהם להתארגן בהתאם. במהלך שבועיים של שהותו הושג הסכם איחוד בין כל הארגונים והוקם ארגון "לקרב".
אריה ליוור מתנועת גורדוניה הועמד בראש הארגון. פעולותיה של המחתרת כללו שליחת קשריות לוורשה להעברת ידיעות, ניסיונות לחבור למחתרת הפולנית ולהשיג נשק, יציאה נגד הנהגת היודנרט אזהרת התושבים וניסיון לארגן אותם, הכנת אמצעי הגנה ובונקרים להסתתרות וכן ניסיונות להבריח תושבים אל מעבר לגבול באמצעות דרכונים מזויפים.
מאי 1943 הקמת גטו קמיונקה
עריכה
ערך מורחב – גטו בנדין
באפריל –מאי 1943 החל ריכוז יהודי בנדין בגטו (ללא חומה וללא גדר) בפרבר קמיונקה. כל יהודי שנתפס מחוץ לגטו דינו היה מוות (שלט ברוח זו נתלה בגטו). זהו אזור עוני בו גרו בעבר צוענים, שכבות עוני ואנשי העולם התחתון. בגטו קמיונקה, רוכזו מרבית יהודי זגלמביה. הצפיפות הייתה נוראית, שלוש משפחות בדירת חדר ומטבח (10–12 נפשות). כשלושה חודשים לאחר מכן מתחיל חיסול הגטו.
חיסול גטו בנדין ופעולת ההתנגדות של חברי תנועות הנוער
עריכה
ב-22 ביולי 1943 רוכזו יהודי בנדין בכיכר השילוחים לסלקציה בה נבחרו מאות צעירים שנשלחו למחנות עבודה וכל השאר: נשים, ילדים וזקנים שולחו לאושוויץ. מהברוטאליות שנקטו הגרמנים נורו במקום כ-100 יהודים. עדי ראייה מספרים שרבים מהמגורשים שידעו מהו יעד הנסיעה קפצו מהרכבת הנוסעת, וגופות יהודים רבים היו מוטלים זמן רב לאורך המסילה בדרך לאושוויץ. החיסול הסופי החל בתאריך 1.8.43 ונמשך כשבועיים, במהלכו שולחו כמעט כל היהודים לאושוויץ.
במהלך השבועיים של חיסול הגטו התארגנו חברי המחתרת בבונקרים ונשקם בידיהם. למחתרת החלוצית היו חמישה בונקרים, שנים לדרור, שניים לגורדוניה, ואחד לשומר הצעיר. בזמן האקציה היו הלוחמים ערוכים רק להתגוננות עצמית. עיקר הנשק היה בבונקר "המכבסה" שבו שהו מנהיגי דרור. כל שבעת מנהיגי התנועה, בראשות פרומקה פלוטניצקה, שהו בבונקר זה. הם הופתעו מעוצמת האקציה ולא הספיקו להעביר את הנשק לשאר הבונקרים. ביום הרביעי לגירוש התקרבו שני גרמנים לחלון הבונקר, חבר המחתרת ברוך גפטק בחושבו שהבונקר נתגלה, פתח עליהם באש והרג שני גרמנים. הגרמנים הקיפו את הבונקר והמטירו עליו אש עזה. הבונקר החל לעלות באש כשבתוכו עדיין נשמעו יריות. מכבי האש בעיר הוזעקו לכבות את השריפה וכשהוציאו את גופות הלוחמים מעטים מהם עוד פרפרו בין חיים למוות. כוחות הגרמנים שחיסלו את הבונקר התעללו בגופות הלוחמים שנפלו.
בין הנופלים בבונקר המפקדה היו: פרומקה פלוטניצקה, ברוך גפטק, פרומקה דולנורוזה, ציפורה בוצ'אן, חדווה ברנרד, טוביה דבורצקי ופנינה יעקובוביץ.
לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו חברי תנועת דרור לבונקר "המכבסה" וקבעו במקום לוח זיכרון להנצחת הלוחמים והמחתרת בבנדין.
פעילות של אלפרד רוסנר שהציל יהודים רבים שעבדו אצלו זכתה בהכרה.
דמויות ידועות מבנדין
עריכה- הרב דוב בעריש הרציגר - רבה הראשי של בנדין, תלמידו של רבי ירמיהו ממטרסדורף. נפטר בשנת תר"ו (1846)
- הרב אברהם בורנשטיין (1838-1910) - אדמו"ר ומייסד חסידות סוכטשוב, מחבר הספרים: "אגלי טל" על מלאכות שבת ושו"ת "אבני נזר"
- הרב חנוך צבי הכהן לוין - אב"ד בנדין, חתנו של השפת אמת ומחבר הספר "יכהן פאר"
- איסר בארי (1901-1958) - ראש הש"י בימי קום המדינה וראש מחלקת המודיעין הראשון בצה"ל
- יהושע פראוור (1917-1990) - היסטוריון ישראלי, חתן פרס ישראל
- הרב יצחק זילברשטיין (נולד בשנת 1934) - רב שכונת רמת אלחנן בבני ברק וחתנו של הרב יוסף שלום אלישיב
- דב פרומן (1929-2016) - מקים האגודה להתנדבות ושירות לאומי
- פרופ' שאול מרין (1933-2012) - היה מבכירי רופאי העיניים בישראל
- דוד הפר (1903-1942) - יו"ר תנועת בית"ר בבנדין, נרצח בשואה יחד עם משפחתו
ערים תאומות
עריכה
לקריאה נוספת
עריכה
- מ. צאנין, סוסנוביץ, בנדין, קאטוביץ בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 293–298 (תיאור החורבן ותיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)
- אביהו רונן, נידונה לחיים, יומניה וחייה של חייקה קלינגר. הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, ידיעות אחרונות, ספרי חמד. 2011.
- אָסוּר לִבְכּוֹת כָּאן!– רָחֵל זֶלמַנוֹבִיץ', חברת תזמורת הנשים באושוויץ
- סיפורן של משפחות אורבך-אאורבך וזילברשטיין חבל זגלמביה, פולין - ספר הנמצא בספריית ההנצחה של יד ושם
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בנדין (בפולנית)- אריה רוזן, בנדין - עיר ואם בישראל, (בתוך ירחון בית יעקב, גיליון 70, אדר תשכ"ה)
- בנדין, מרכז מורשת יהדות פולין
- על ספורט יהודי בבנדין בין מלחמות העולם, באתר יד ושם
- מאיר שמעון גשורי (עורך), ספר יזכור לקהילת סוסנוביץ, בספריית העיר ניו יורק, "ספר סוסנוביץ והסביבה", 1973, עמ' 109-105.
- ספר יזכור לקהילת זגלמביה, בספריית העיר ניו יורק, "פנקס זאגלעמביע"
- "בנדין", באתר JewishGen (באנגלית)
- בנדז'ין (Będzin), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אלכסנדרה נמיסלו, בנדז'ין, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 140–143), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- נעמי שמשי,פרומקה פלוטניצקה, השליחה : מחתרת חלוצית בבנדין, אתר מטח
- בנדין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עופר אדרת, מקומיים וישראלים מנסים לאחות את שברי בית הקברות היהודי של בנדין, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2021- עופר אדרת, בנדין נחשבה לירושלים של דרום פולין, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2023
