בצ'ה פוש
בצ'ה פוש (בפרסית: بچه پوش; בתרגום: "לבושה כמו בן") הוא מנהג תרבותי באזורים של אפגניסטן ופקיסטן, לפיו משפחות ללא בנים בוחרות אחת מבנותיהן לחיות ולהתנהג כמו בן. הדבר מאפשר לילדה להתנהג יותר בחופשיות: ללמוד בבית הספר, ללוות את האחיות שלה בציבור, לעבוד, וכן הלאה. בצ'ה פוש גם מאפשר למשפחה להימנע מהסטיגמה החברתית הכרוכה בכך שאין לה בן זכר.
התפתחות המנהג
עריכהשורשי המנהג
עריכההמנהג מתועד מזה לפחות מאה שנים, אך הוא כנראה עתיק עוד יותר, ועדיין קיים בימינו.[1] המנהג אולי התחיל עם נשים שהתחפשו לגברים כדי להילחם, או להגן על עצמן, בתקופות של מלחמה.[2]
על פי ההיסטוריונית ננסי דופרי, צילום מתחילת שנות ה-1900, בתקופת שלטונו של חביבאללה חאן, מראה נשים לבושות כגברים שומרות על הרמון המלך, כי באופן רשמי, אסור היה לגברים להיות השומרים על נשותיו, וגם אסור היה לנשים לשמש כשומרות.
בעידן המודרני
עריכהבאפגניסטן ופקיסטן, יש לחץ חברתי על משפחות ללדת בן שימשיך לקיים את שם המשפחה ואשר יירש את נכסי אביו. בהיעדר בן, ישנן משפחות אשר מלבישות את אחת הבנות שלהן בלבוש של בן, מנהג שלעיתים מלווה באמונה שנוכחות הבצ'ה פוש יגדיל את סיכויי האם ללדת בן.[3]
בת שחייה בתור בן לובשת ביגוד אופייני לבנים, מספרת את שיערה קצר,[4] ואף מאמצת שם זכרי.[5] המטרה של המנהג היא לא להוליך שולל את הבריות, ואנשים רבים, כגון מורים או חברים של המשפחה, מודעים לכך שהילד הוא בעצם ילדה. במשפחתה, הבצ'ה פוש מתקיימת בסטטוס ביניים, במצב שבו לא מתנהגים אליה כבת, אך גם לא כבן במלוא מובן המילה. היא לא נדרשת לבשל או לנקות כמו הבנות האחרות, מותר לה ללמוד בבית ספר, לעשות סידורים מחוץ לבית, לנוע בחופשיות במרחב הציבורי, וללוות את אחיותיה למקומות בהם נדרש מלווה זכר. מותר לה גם לשחק בספורט ולעבוד.
החזרה לחברה
עריכהכאשר הבצ'ה פוש מגיעה לגיל נישואים (בסביבות 17–18, לפעמים מוקדם יותר, ובמקרים נדירים מאוחר יותר) היא נדרשת להפוך בחזרה לנערה.[6] לעיתים קרובות שינוי זה מתרחש כאשר הנערות נאלצות להינשא למישהו שנבחר על ידי הוריהן. בצ'ה פוש רבות מבכרות לא להתחתן, כי הן חוששות מהדיכוי החברתי כנשים, ופוחדות מהתעללות מצד בעליהן, שכן בתרבות האפגנית גברים הם מעל נשים בהיררכיה החברתית. יתר על כן, מכיוון שהבצ'ה פוש נחשבות לבנים בצעירותן, הן לא לומדות מה שנשים בחברה שלהן בדרך כלל לומדות בגיל צעיר, כמו בישול, תפירה ושאר מטלות הבית. זה הופך את חיי הנישואים לקשים יותר עבורן, כי הן לא יודעות למלא את התפקיד המגדרי שיועד להן.[7]
שכיחות
עריכההמנהג כפי הנראה מתפשט,[8] ונחשב למקובל, ואף כפתרון סביר להיעדר בן במשפחה.[9] עם זאת, בשל אופי המנהג ורישומים ממשלתיים לא מדויקים, אין לדעת בדיוק מה שכיחותו של מנהג הבצ'ה פוש.
השפעות
עריכהלאחר שנים עם הפריווילגיות והחופש של בנים, הרבה נערות שהיו בצ'ה פוש מתקשות להתחבר שוב עם בנות, כי התרגלו להתרועע עם בנים. גם אופיין של הבצ'ה פוש לא הובנה על פי הציפיות החברתיות מבנות, אלא על פי אלו של בנים, במהלך השנים הכי מעצבות שלהן. ישנן נשים שגדלו כבצ'ה פוש שמרגישות כאילו איבדו זיכרונות ילדות נחוצים, בעוד אחרות מרגישות ששפר מזלן שהייתה להן ההזדמנות לחוות חופש שלא היה ניתן להן כילדות נורמטיביות באפגניסטן.[10] בכל המקרים, הצורך להתרגל למציאות מוגבלת יותר תמיד קשה לבצ'ה פוש.
קיימת מחלוקת בקרב תנועת זכויות הנשים המתעוררת באפגניסטן, לגבי השאלה האם מנהג הבצ'ה פוש מעצים נשים ועוזר להן להצליח, או האם בפועל הוא גורם לנזק פסיכולוגי.[11] רבות מהנשים אשר עברו את התהליך אומרות ששני הדברים נכונים לגביהן בו זמנית - הן גם הועצמו, וגם מרגישות חנוקות. פעילות פמיניסטיות רבות טוענות שהשאלה כלל לא נכונה, כי הבעיה היא לא במנהג הבצ'ה פוש, אלא בכל מערך הזכויות של נשים בחברה האפגנית.
בתרבות
עריכה- עזיתה רפעת, חברת האספה הלאומית של אפגניסטן, משלא היו לה בנים, גידלה אחת מבנותיה כבצ'ה פוש. היא אמרה בראיון שהיא מבינה ש"זה מאוד קשה לכם להבין למה אמא עושה דברים כאלה לבתה הצעירה", וכי "דברים קורים באפגניסטן, שאנשים מערביים באמת לא יכולים להעלות על הדעת."
- ספרה של ג'ני נורדברג, The Underground Girls of Kabul: In Search of a Hidden Resistance in Afghanistan
- הסרט האיראני של הבמאי מג'יד מג'ידי משנת 2001, "באראן", המתרחש באיראן בקרב הפליטים האפגנים הרבים שם.
- רומן הילדים מאת נדיה האשימי משנת 2016, One Half from the East
- רומן הנוער של אנה-מארי מקלמור, When the Moon was Ours, מספר את סיפורו של סאם (סמירה), גיבור הסיפור האיטלקי/פקיסטני, שהוא גם גבר טרנסג'נדר המתמודד עם זהותו המגדרית בתוך ומחוץ לתפקידו כבצ'ה פוש.
- המסע של פרוונה, 2017, סרט, מבוסס על ספר באותו השם, שמספר על ילדה שמתחזה לילד כדי לפרנס את משפחתה.
- "אוסמה", סרט אפגני משנת 2003 שנכתב ובוים על ידי סידיק ברמק, מספר את סיפורה של נערה צעירה באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן אשר מתחזה לבן, אוסמה, על מנת לפרנס את משפחתה, מכיוון שאביה ודודה שניהם נהרגו במהלך המלחמה הסובייטית באפגניסטן, והיא ואמה לא יכולות להסתובב על פי חוק ללא בן לוויה.[12]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Ford, Cheryl Waiters, with Darnella. Blood, sweat, and high heels: a memoir. Bloomington: iUniverse. p. 9. ISBN 146205496X.
- ^ Shah, Mudassar (24 באוגוסט 2012). "Boys no more". Nepali Times.
{{cite news}}: (עזרה)] - ^ Nordberg, Jenny. "Where Boys Are Prized, Girls Live the Part", The New York Times, September 20, 2010.
- ^ Tahir Qadiry (27 במרץ 2012). "The Afghan girls who live as boys". BBC News. נבדק ב-28 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Arbabzadah, Nushin (30 בנובמבר 2011). "Girls will be boys in Afghanistan". Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Qadiry, Tahir (27 במרץ 2012). "The Afghan Girls Who Live as Boys". BBC.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Bulatovic, Marija. "The Bacha Posh Afghanistan's Youngest Crossdressers". University of Illinois at Chicago.
- ^ Warcholak, Natasha (30 במאי 2012). "Cross dressing in quest for education". Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Nordberg, Jenny. "Where Girls Will be Boys". The (ON).
- ^ Qadiry, Tahir (27 במרץ 2012). "The Afghan Girls Who Live As Boys". BBC.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Qadiry, Tahir (17 ינו' 2012). "The Trouble With Girls". BBC. נבדק ב-22 במאי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wajihuddin, Mohammed. "Agony and Ecstasy", Ariana Television Network, August 27, 2004.