בקעת ארדון
בקעה בהר הנגב המזרחי
בקעת ארדון היא בקעה חולית ששטחה 30 קמ"ר בהר הנגב המזרחי. בקעת ארדון היא חלקו המרכזי של מכתש רמון. הבקעה מוקפת מצוקים, והקרקע שלה מכוסה מישורי חול ותלוליות חול.[1][2]
 | |
| מכתש רמון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
שקע  |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 30 קמ"ר |
| מיקום | |
| מיקום | מכתש רמון, הנגב |
| קואורדינטות | 30°37′44″N 34°58′43″E / 30.62901°N 34.97848°E |
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   בקעת ארדון  | |
  | |
הבקעה נוצרה בעקבות תהליכים של בליה וסחף. באזור הבקעה שוכנים נחל ארדון והר ארדון. האקלים בבקעת ארדון הוא אקלים צחיח.
מקור השם של בקעת ארדון הוא על שמו של "ארדון", בנו של כלב בן חצרון (דברי הימים א ב).
הערות שוליים
עריכה- ^ בקעת ארדון, באתר מפה
- ^ שמורות טבע בנגב, באתר דבר, 23 באוקטובר 1980
