ברוך פרשקראנגלית: Baruch Praszkier;‏ 1 בינואר 1906 - 18 באפריל 1989) היה מראשי היודנראט בגטו לודז', ניהל את המחלקה לתפקידים מיוחדים.

תפקידיו בגטו

עריכה

ברוך פרשקר, ממנהיגי הציונים בלודז', מונה עם הקמת הגטו למנהל מחלקה לתפקידים מיוחדים. מחלקה זו עסקה באחסון, וסידור הבגדים המגיעים אל הגטו, הפעילה סדנה לחייטות ומכבסה והייתה אחראית גם על הבינוי והכשרת המגורים בגטו. גם בית הקברות נתון היה לסמכותו של פרשקר. פרשקר כיהן במקביל כאחד מראשי הוועד הפועל של הארגונים הציוניים בגטו.[1] תפקידים נוספים שמילא פרשקר היו חבר בהנהלת המטבחים הציבורים בגטו, שסיפקו אוכל למרבית תושביו, וכאחראי על רובע מרישין, בו למדו ילדי הגטו והוקמו מרכזים להכשרה חקלאית.

פרשקר הפך למנהל יעיל, שהצליח להביא את המחלקות שניהל לתפוקה גבוהה. זאת, בשעה שבה הנחיל יו"ר היודנראט, מרדכי רומקובסקי, את התפיסה כי עבודה יצרנית פורייה תעלה את ערכו של הגטו בעיני השלטונות הנאצים ותבטיח את הישרדותו. לפי עדויות שונות, פרשקר סייע רבות ליהודי הגטו ואף סיכן את עצמו כדי לתמוך באחרים. כך, למשל, דאג להבריח כיכרות לחם לרבנים שלא היו מקורבים ליודנראט.[2]

מחלקת הבינוי שניהל פרשקר הייתה אחראית על הכשרת מחנה הצוענים בגטו לודז', שתושביו גורשו, והפיכתו לבית חרושת לנעלי קש.

עובדיו של פרשקר היו מבין הראשונים שהבינו מה קרה ליהודים שגורשו מהגטו למשלוחים, לעבודה במזרח לכאורה. עובדי המכבסה והמתפרה מצאו בגדים משומשים שנשלחו לגטו, עם תמונות ותעודות שהעידו כי בעליהם היו מבין המגורשים. חלק מהבגדים נוקבו בכדורים או הוכתמו בדם, והעידו על גורלם המר של לובשיהם.[3]

בשנתיים האחרונות לקיומו של הגטו היה פרשקר חבר בוועדות שהכינו רשימות של אנשים לגירוש מהגטו, לפי דרישת הגרמנים. באותה תקופה ניסה לסייע לתנועות הנוער הציוניות בגטו, ולהוציא מהרשימות מגורשים שהיו חברים בהן.

באוגוסט 1944 גורשו מרבית יהודי הגטו לאושוויץ. פרשקר נותר בגטו עם בנו, יחד עם קבוצה של יותר מ-600 אנשים שרובה עבדו במפעל למבנים טרומיים בגטו. התוכנית הייתה לשלוח אותם לגרמניה, ולהקים שם מפעל למבנים טרומיים על בסיס הציוד והעובדים מהגטו. באוקטובר 1944 פרשקר אמנם נשלח לגרמניה, אך הקמת המפעל לא הושלמה. הוא שוחרר, יחד עם האחרים, באפריל 1945 בידי הצבא האדום, ושרד את השואה יחד עם בנו.

חייו האישיים

עריכה

פרשקר נישא בגטו, בשנת 1941, ובאוגוסט 1942 נולד בנו, יוסף נפתלי. בחגיגות הברית שלו, "את האורחים קידמו בכיבוד צנוע שהיה מורכב מוודקה, תה אמיתי, עוגות וסוכריות", לפי הכרוניקה של גטו לודז'. אחרי המלחמה, פרשקר עלה לישראל ב-1949 ונפטר בשנת 1989 בגיל 83 הוא קבור בבית העלמין בקרית שאול. בנו הפך לפרופסור להנדסה אזרחית בטכניון, שכיהן כמדען הראשי של משרד התחבורה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ברוך פרשקר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מיכל אונגר, לודז': אחרון הגיטאות בפולין, ירושלים: יד ושם, 2005
  2. ^ הרב אברהם קריגר, ‏בעיצומו של תשעה באב צריך לזכור: גם בתקופת השואה הייתה שנאת חינם, באתר מעריב אונליין, 9 באוגוסט 2019
  3. ^ אריה בן-מנחם ויוסף רב, כרוניקה של גטו לודז', ירושלים: יד ושם, 1989