בריאן הורוקס
לוטננט גנרל בריאן גווין הורוקס (Brian Gwynne Horrocks; 7 בספטמבר 1895 – 4 בינואר 1985) היה לוטננט גנרל בצבא הבריטי, שנודע בעיקר בזכות פיקודו על הקורפוס הבריטי ה-30 במערב אירופה במלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
7 בספטמבר 1895 רניקחת, הודו  |
|---|---|
| פטירה |
4 בינואר 1985 (בגיל 89) Fishbourne, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| כינוי | ג'ורוקס |
| השכלה |
|
| השתייכות |
הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות |
1913–1918 1919 – 1949 |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-44 מפקד דיוויזיית השריון ה-9 מפקד הקורפוס ה-13 מפקד הקורפוס ה-10 מפקד הקורפוס ה-9 מפקד הקורפוס ה-30 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
| תפקידים אזרחיים | |
| האדון נושא המוט השחור | |
  | |
ראשית חייו
עריכההורוקס נולד בהודו, כבנו היחיד של רופא צבאי. הוא למד בבית ספר פרטי והחל ללמוד באקדמיה הצבאית המלכותית סנדהרסט. כצוער הפגין הורוקס יכולות נמוכות ואפשר שלא היה מקבל מינוי כקצין אלמלא פרצה מלחמת העולם הראשונה. באוגוסט 1914 הוא הוסמך כקצין בדרגת סג"ם ושובץ בגדוד החי"ר ה-1 ברגימנט מידלסקס המלכותי, שם שימש כמפקד מחלקת חי"ר, ויצא עם חיל המשלוח הבריטי לצרפת. באוקטובר 1914 הוא נפצע ונשבה על ידי הגרמנים ובילה את שנות המלחמה בשבי. באופן זמני איבד בשבי את היכולת ללכת על רגליו. מצבו השתפר והוא ניסה לברוח מן השבי מספר פעמים אך נלכד. במהלך השבי למד מפי שבויים רוסים את השפה הרוסית. על מריו במהלך השבי הוא עוטר ב-1920 בעיטור הצלב הצבאי.
בין מלחמות העולם
עריכההורוקס שוחרר מהשבי וב-1919 הוא חזר לשירות צבאי פעיל במענה לקריאת משרד המלחמה, שחיפש מתנדבים דוברי רוסית. באפריל 1919 הוא הגיע לולדיווסטוק שברוסיה במסגרת ההתערבות של מדינות המערב במלחמת האזרחים שם. במהלך שירותו שם עם הצבא הרוסי הלבן בסיביר נתפס על ידי הצבא האדום ובילה עשרה חדשים בשבי, שבמהלכן כמעט מת ממחלת הטיפוס.
לאחר שחרורו ושובו לבריטניה שירת בגרמניה ובאירלנד. החל להשתתף בתחרויות קרב חמש, ולאור הצלחתו בטורנירים צבאיים צורף אל המשלחת הבריטית לאולימפיאדת 1924 בפריז. בהמשך שירת בתפקידי פיקוד ותפקידי מטה שונים, למד במכללה לפיקוד ומטה בקמברלי והיה מדריך בה. ב-1937 קודם לדרגת לוטננט קולונל.
ב-1928 נשא הורוקס אשה. נולדה להם בת אחת, אשר מתה בטביעה בשלהי חייו של אביה.
מלחמת העולם השנייה
עריכהבראשית מלחמת העולם השנייה שימש עדיין הורוקס כמדריך במכללה למטה בקמברלי. במאי 1940 הוא נשלח לצרפת לפקד על גדוד מקלעים שהיה כפוף לדיוויזיית הרגלים ה-3, בפיקודו של גנרל מונטגומרי. בתוך 17 ימי שירות הוא הרשים את מפקדיו די עד שקודם זמנית לדרגת בריגדיר ומונה למפקד החטיבה ה-11. כששב לבריטניה מונה כמפקד קבוע של החטיבה ה-9, ושירת בדרגת בריגדיר גנרל במפקדת הפיקוד המערבי של בריטניה, וביוני 1941 קודם זמנית לדרגת מייג'ור גנרל ומונה לפקד על דיוויזיית הרגלים ה-44.
ב-1942 מונה הורוקס לפקד על הדיוויזיה המשוריינת ה-9 שזה עתה הוקמה, למרות שהיה קצין רגלים בהכשרתו. הוא אימן את הדיוויזיה באופן אינטנסיבי ואגב כך רכש בעצמו ידע בהפעלת לוחמת שריון. למרות שמעולם לא פיקד על דיוויזיה בקרב הוא קודם לדרגת לוטננט גנרל בפועל, נשלח למצרים וקיבל את הפיקוד על הקורפוס ה-13 שהיה חלק מהארמייה הבריטית השמינית שבפיקודו של מונטגומרי, מפקדו משכבר.
צפון אפריקה
עריכה
באוגוסט 1942 הגן הקורפוס של הורוקס בהצלחה על עמדותיו מול המתקפה הגרמנית בקרב עלם חלפה וזכה להערכתם של מונטגומרי ושל פקודיו כאחד. להורוקס הוצע הפיקוד על הקורפוס ה-10 בארמייה השמינית, עוצבת שריון, אך הוא דחה את ההצעה. בפרוס מערכת אל עלמיין הוצב הקורפוס ה-13 בדרומו של קו החזית הבריטי, עסק בעיקר בהטעייה ולא נטל חלק מרכזי בלחימה. בדצמבר 1942, במהלך המרדף של הארמייה השמינית מערבה אחרי הגרמנים הנסוגים, הופקד הורוקס על הקורפוס ה-10 לאחר שמפקדו הודח. בסוף דצמבר הוענק לו עיטור מסדר השירות המצטיין.
במרץ 1943 הצטיין הורוקס בפיקוד על הקורפוס שלו בקרב על קו מארת בדרום תוניסיה. הקורפוס ביצע תנועת איגוף שאילצה את הגרמנים והאיטלקים לסגת באבדות כבדות. לאחר מכן הועבר הורוקס לפקד על הקורפוס הבריטי ה-9 שבארמייה הבריטית הראשונה, אשר נחתה באלג'יריה ופעלה בצפון תוניסיה. בראשו השתתף ביתרת המערכה בתוניסיה עד לכניעת כוחות הציר שם. הוא זכה לצל"ש ומונה לאביר מסדר האמבט.
ביוני 1943 נפצע הורוקס קשה בתוניסיה מאש מטוס קרב גרמני. הוא נפגע בחזהו ובבטנו, עבר חמישה ניתוחים ונזקק ל-14 חודשי שיקום. אפשר שבשל פציעתו החמיץ את ההזדמנות לשרת כמפקד ארמייה.
לאחר החלמתו יצא הורוקס לצרפת באוגוסט 1944 ונטל את הפיקוד על הקורפוס ה-30 שבארמייה הבריטית השנייה בעיצומו של קרב פאלז. הקורפוס ניהל מרדף מהיר אחרי הגרמנים דרך צפון צרפת ובלגיה ולכד את נמל אנטוורפן בשלמותו, עד אשר בלם אותו משבר האספקה של בעלות הברית, עקב הקושי להוביל אותה מנורמנדי לאורך קווי תחבורה שהתארכו במהירות.
בספטמבר 1944 השתתף הקורפוס ה-30 במבצע מרקט גארדן והוטל עליו להבקיע נתיב קרקעי מבלגיה אל שלוש הדיוויזיות המוטסות שהוצנחו במסגרת המבצע בדרומה ובמרכזה של הולנד. תוכנית שאפתנית מדי, נוכחות של כוחות גרמניים גדולים מהצפוי והתקפות נגד עזות מצדם (ולדעת חלק מהפרשנים, חוסר תחושת דחיפות מספקת מצד כוחותיו של הורוקס) הביאו לכישלון המבצע, והקורפוס ה-30 נמצא במהלכו במגננה מרבית הזמן.
בסתיו 1944 ובחדשים הראשונים של 1945 השתתף הקורפוס ה-30 בדחיקת הגרמנים בצפון גרמניה לעבר נהר הריין ובהכנעתה הסופית של גרמניה. הורוקס זכה לשני צל"שים נוספים ומונה ביולי 1945 לאביר מסדר האימפריה הבריטית. כמו כן ניתנו לו אותות כבוד של ארצות הברית, צרפת, בלגיה, הולנד ויוון.
מפקדים אמריקניים שונים כמו גנרל דווייט אייזנהאואר וגנרל ג'יימס גאווין (מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-82) הביעו הערכה רבה למקצועיותו הצבאית של הורוקס ולסגולות המנהיגות שלו, וראו בו את אחד מטובי הגנרלים הבריטים ששירתו במלחמה.
לאחר המלחמה
עריכהלאחר תום המלחמה הוסיף הורוקס לשרת בצבא והיה מפקד הפיקוד המערבי של בריטניה. לאחר מכן פיקד במשך זמן קצר על ארמיית הריין הבריטית, אך באוגוסט 1948 חלה ובראשית 1949 נקבע כבלתי כשיר לשירות צבאי ופרש מן הצבא, והכל בעקבות פציעתו הקשה בצפון אפריקה. באותה שנה מונה למשרת האדון נושא המוט השחור בפרלמנט הבריטי והחזיק בה עד 1963.
הורוקס כתב מאמרים בעיתונות וניהל קריירה קצרה ומוצלחת כמגיש של תוכניות טלוויזיה אודות קרבות היסטוריים חשובים. לאחר מכן כיהן במועצת המנהלים של חברת הבנייה הגדולה בוביס (Bovis). ב-1960 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "חיים מלאים" (A Full Life), והיה מחבר שותף של הספר Corps Commandr אודות המלחמה בצפון-מערב אירופה, שפורסם ב-1977. באותה שנה שימש כיועץ בהפקת הסרט "גשר אחד רחוק מדי" אודות מבצע מרקט גארדן. השחקן אדוארד פוקס גילם בו את דמותו.
הורוקס נפטר ב-4 בינואר 1985, בגיל 89. טקס האשכבה שלו נערך במנזר וסטמינסטר בנוכחות שר ההגנה מייקל הזלטיין, שייצג את המלכה אליזבת השנייה ואת המלכה האם. כמו כן נכחו בטקס נציגיהם של 30 רגימנטים בריטים ושל יחידות צבא נוספות.
