ברנרדו וידנה

כירורג ישראלי

ברנרדו וידנהאנגלית Bernardo A. Vidne, נולד ב-21 במרץ 1940), כירורג לב וריאות, פרופסור אמריטוס[1] בכירורגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, הופקד על הקתדרה לנתוחי לב וכלי דם ע"ש פרופ' רנה ג. פבלורו - אוניברסיטת תל אביב[2], ייסד וניהל את מחלקת ניתוחי חזה ולב בבית החולים איכילוב (1980-1989), ייסד וניהל את מחלקת ניתוחי חזה ולב במרכז רפואי קפלן (1989), ניהל את מחלקת ניתוחי חזה ולב בבית החולים בלינסון (1990 - 2006).

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

מתחילת שנות השמונים של המאה העשרים הפך וידנה למפתח שיטות ניתוח בכירורגית לב בילדים בישראל.

וידנה עסק בניתוחי לב במבוגרים (30,000 ניתוחים), ובינתוחי לב בילדים (10,000 ניתוחים). סך הכל וידנה ניתח כ-40,000 ניתוחי לב וראות.

ביוגרפיה

עריכה

בארגנטינה

עריכה

וידנה נולד ב-1940 לפרידה ומיכאל בארגנטינה, במחוז מצפון לבואנוס איירס. בתיכון קפץ פעמיים כיתה. הוא הצטרף לתנועת הנוער הציוני, נשלח לישראל למכון למדריכי חו"ל, וכעבור 6 חודשים חזר לארגנטינה להדריך נוער. לפרנסתו עבד כעוזר לנהג, במשאית שמחלקת בקבוקי יין לברים. באותה תקופה החליט ללמוד רפואה.

וידנה סיים רפואה באוניברסיטה הלאומית בקורדובה בארגנטינה. נושא עבודת הגמר של וידנה: "תפקוד מסתמי הלב מהיבט הנדסי".

בישראל

עריכה

בשנת 1964 עלה וידנה לישראל. בין השנים 19641966 שירת בצה"ל. בשנת 1966 התחיל וידנה להתמחות בכירורגית חזה ולב במחלקתו של הפרופ' מוריס לוי בבית החולים בילינסון. וידנה בעל תואר M.Sc בפקולטה ללימודי המשך, אוניברסיטת תל אביב (1972). נושא עבודת הגמר: "מסתם צניפי חדש".

וידנה השתלם בכירורגית לב במרכזים הבאים: כירורגיה קרדיווסקולרית, אוניברסיטת ניו יורק, באפלו (1975-1973), השתלות כליה, אוניברסיטת ניו יורק, באפלו (1975), סדנא במכשיר עזר לתמיכה בזרימה של חדר שמאל, אוניברסיטת סטנפורד בקליבלנד ואוניברסיטת יוטה בסנט לואיס (1985), מדען אורח בבית החולים באפלו ג'נרל, אצל פרופ' שימרט (1986); ניתוח ע"ש ג'אטן, בבית החולים לילדים בבוסטון אצל ד"ר ריצ'רד ג'ונס (1988), השתלות לב, אוניברסיטת בריסל, אצל פרופ' פרימו (1988), מחקר בהשתלות ריאה, אוניברסיטת וושינגטון, סנט לואיס אצל פרופ' יואל קופר (1989).

בשנת 1972 התמנה וידנה למרצה בכיר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. ב-1977 התמנה לפרופסור חבר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1980 הקים וניהל את מחלקת ניתוחי חזה ולב בבית החולים איכילוב. ב-1986 הקים את מחלקת ניתוחי לב בבית החולים אסותא, במקביל לעבודתו באיכילוב. ב-1986 התמנה לפרופסור מן המנין באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1989 ייסד וניהל את מחלקת ניתוחי חזה ולב במרכז רפואי קפלן. בין השנים 1990 - 2006 ניהל את מחלקת ניתוחי חזה ולב בבלינסון. מערך ניתוחי החזה כלל את המחלקה לנתוחי לב וחזה, מרכז רפואי רבין - בית החולים בלינסון בית החולים השרון, ואת המחלקה לנתוחי לב ילדים במרכז שניידר לרפואת ילדים.[3] בנוסף לתפקידו בבית החולים בילינסון, שימש מנתח הלב הראשי של קופת חולים כללית.

מתלמידיו הרבים : פרופ' גדעון סהר, פרופ' דן ערבות, ד"ר ולדימיר יקירביץ.

לאחר יציאתו לגמלאות המשיך וידנה לנתח ב-הרצליה מדיקל סנטר וב-אסותא. ב-2014 השלים דוקטורט מחקרי בגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע, בהנחיית פרופ' טלילה וולק.[4]

עיסוק במחקר

עריכה

וידנה עסק במחקר במגוון נושאים. נושא בולט שעסק הוא : "Metabolism of the myocardium at normal and pathological condition"

וידנה פרסם כ-250 עבודות מחקר, וכתב 4 ספרים בנושא של כירורגית חזה ולב.

מספריו

עריכה

איגודים מקצועיים

עריכה
  • נשיא החברה הים תיכונית למנתחי לב וחזה
  • חבר באיגוד הקרדיולוגי בישראל
  • חבר באיגוד לכירורגית לב בישראל
  • חבר באיגוד "The Society of Thoracic Surgeons USA"
  • חבר באיגוד "European Society for Cardiovascular Surgery"
  • חבר באגוד "American College of Surgeons"
  • חבר באיגוד "Mediterranean Association of Cardiology and Cardiac Surgery"
  • חבר באיגוד "International Society for Heart Research"
  • חבר באיגוד "The Asian Society for Cardioascular Surgery"
  • חבר באיגוד Fellowship in Cardiovascular Surgery, State University of NY", Buffalo NY"
  • חבר באיגוד "Fellowship in Renal Transplantation, State University of NY"
  • חבר באיגוד "Fellowship in Heart Transplantation, Bruxelles, Belgium"
  • חבר באיגוד Research Fellowship in Lung Transplantation"

Washington University", St. Louis, USA

חבר בוועדות אוניברסיטאיות

עריכה
  • וידנה היה חבר בוועדת המינויים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב (1991-1989)
  • וידנה היה חבר המועצה העליונה של הפקולטה לרפואה בפרנה, ארגנטינה (1995)
  • וידנה היה חבר אורח של האקדמיה למדעי הרפואה הלאומית - קורדובה, ארגנטינה (1992).
  • וידנה היה מדריך סטודנטים לתואר מוסמך ודוקטורט (תחת השגחתו ביצעו סטודנטים 47 עבודות מחקר)

תפקידים אקדמיים

עריכה

בשנת 1993 חבר בוועדה המדעית המארגנת של "First Israeli Symposium on Mitral Valve Disease"

בשנת 1994 חבר מערכת ב-"The Asian Cardiovascular and Thoracic Annals"

בשנת 1994 חבר בוועדה מדעית של סימפוזיון בבלגיה בנושא "Coronary Bypass Surgery in the Elderly"

בשנת 1994 חבר בוועדה המארגנת של "International Symposium on New Trends in Endoscopic Surgery"

בשנת חבר בוועדה המארגנת של "Heart Disease in Pediatrics Trends and Commentary a Bi-National Symposium"

בשנת 1996 חבר פקולטה ב: "Cardiology and Cardio-thoracic Surgery International Symposium II"

בשנים 1997-1996 נשיא החברה הים-תיכונית לקרדיולוגיה וכירורגיה של הלב ומארגן הכנס

ב-1996 יו"ר הכנס השנתי של החברה הים תיכונית לקרדיולוגיה וכירורגיה של הלב ומארגן הכנס

ב-1998 חבר בוועדה המארגנת של: "International meeting of the sixth European Congress of Video Surgery"

פרסים

עריכה
  • Laureate of the Golden Hyppocrates International Prize (2003), הפרס הוענק לוידנה ב-רוסיה.
  • (Doctors Honoris Causa, Cordoba Universita Argentina (2003

משפחתו

עריכה

וידנה נשוי לנעמי, (ציירת) לזוג 4 ילדים : 2 בנים מהנדסים, בן מתמטיקאי, בתו ד"ר אורית וידנה-חי רופאת עיניים.

וידנה שכל את נכדו עומר חי במבצע צוק איתן[5][6][7].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פרופסור אמריטוס - פרופסור מן המניין (ופרופסור מחקר) שפרש לגמלאות, אך ממשיך לשמור על קשר עם האוניברסיטה, ולעיתים גם לחקור וללמד
  2. ^ פרופ' ברנרדו וידנה, דוקטורס
  3. ^ יפה שיר-רז, 34 שנים של ניתוחי לב: פרופ' ברנרדו וידנה לא נח, באתר ynet, 22 באוגוסט 2008
  4. ^ Yearbook 2014, Weizmann Institute of Science
  5. ^ שרי מקובר־בליקוב, ביום שישי ב"ידיעות אחרונות": הלב נשבר, באתר ynet, 9 בספטמבר 2014
  6. ^ "איש השנה" הארץ, יוסי שריד, 24 בספטמבר 2014
  7. ^ ועידת יד לבנים 2015-2014, ינואר 2015 לב שבור: פרופסור ברנרדו וידנה, גדול מנתחי הלב בארץ, מספר על אובדן נכדו סמ"ר עומר חי במהלך מבצע צוק איתן ועל ההתמודדות עם השכול, עמוד 8