בשאר אל-מסרי
בשאר אל-מסרי (בערבית: بشار مصري; נולד ב-1961 בשכם) הוא איש עסקים אמריקאי-פלסטיני.
 | |
| לידה |
1961 (בן 63 בערך) שְׁכֶם, ירדן  |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית, הרשות הפלסטינית |
  | |
קורות חייו
עריכהאל-מסרי נולד בשכם בשנת 1961 למשפחה עשירה (דודו הוא איש העסקים מוניב אל-מסרי). בנעוריו היה מעורב בהפגנות נגד ישראל ואף היה במעצר מנהלי מספר פעמים[1]. הוא למד בקהיר ובשנת 1977 נסע לארצות הברית עם הוריו, ולמד הנדסה כימית בווירג'יניה טק ואחר כך עבד עבור חברת ייעוץ בוושינגטון די. סי.
בשנת 1994 הקים את חברת ההחזקות Massar International שבסיסה ברמאללה ושנה אחר כך חזר להתגורר בעיר. בין החזקותיו נמצא עיתון אל-איאם. בשנת 2011 הקים את Siraj, קרן השקעות פרטיות המיועדת לפעול בשטחי הרשות הפלסטינית בתחום ההיי-טק.
להודעה של מסרי מתלווה גם רשימה של משקיעים, ביניהם קרן סורוס לפיתוח של ג'ורג' סורוס, קרן OPIC של ממשלת ארצות הברית (שהשקיעה מחצית מהסכום שגויס עד כה), קרן הפנסיה של איגוד כנסיות בארצות הברית, קרן Crescent Investments מאיחוד האמירויות ונג'יב סוואריס, יו"ר חברת הטלקום המצרית אורסקום.
אל-מסרי היה בעבר מנכ"ל אזור התעשייה במעבר קרני.
בשאר, ביחד עם משקיעים מקטר, עומד בראש המיזם להקמת העיר החדשה רוואבי בשומרון. בשנת 2011 ניסה לרכוש חלק משכונת נוף ציון, אולם הצעתו לא זכתה לבסוף במכרז. אל-מסרי יושב בדירקטוריון של חברת אסאל טכנולוגיות.
חיים אישיים
עריכההוא נשוי לג'ין, אישה אמריקאית ואב לשתי בנות. הוא התאזרח בארצות הברית.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דני רובינשטיין ועמיר קורץ, בשאר אל-מסרי: "זה ביזנס. ואם זה משרת את הפלסטינים אני מרגיש יותר טוב", באתר כלכליסט, 6 בינואר 2011
- רביב דרוקר ועפר שלח, בשאר אל-מסרי: פרטנר לשלום או גואל האדמות הפלסטיני?, באתר nana10, 2 בפברואר 2011
- אוריאל הרמן, אבי שאולי, אל-מסרי: "העיר רוואבי היא חלק מבניית מדינת פלסטין", באתר גלובס, 7 באפריל 2011
- שלומית צור, בשאר אל-מסרי: "אפשר לסמוך על אנשי העסקים הישראלים", באתר גלובס, 5 במאי 2014
- שי ניב, יזם העיר רוואבי: "אם הצלחנו לבנות עיר, נבנה גם מדינה", באתר גלובס, 28 ביוני 2015
- מוניקה וואנג, יזם העיר הפלסטינית הראשונה: "תגביר את הסיכוי לשלום", באתר "פורבס ישראל", 8 באוגוסט 2016
- Palestinian-American Entrepreneur Re-Envisions West Bank Development, באתר פארווערטס, 4 במרץ 2011
הערות שוליים
עריכה- ^ Peace dividends באתר הפייננשל טיימס, 20 בספטמבר 2013