בת קול - נשים דתיות לסביות ביסקסואליות טרנסג'נדריות וקוויריות

עמותה ישראלית לקידום להט״בים בחברה הדתית-לאומית

בת-קול – נשים דתיות לסביות ביסקסואליות טרנסג'נדריות וקוויריות היא עמותה המספקת מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים המבקשות לשלב בין שני חלקים בזהותן העצמית והחברתית – היותן להט"ביות מחד והיותן דתיות מאידך. הארגון מקדם חינוך לסובלנות ולשוויון בחברה הדתית, מתוך מטרה לאפשר ללסביות דתיות ולבני משפחותיהן לחיות חיים מספקים של כבוד ושותפות בתוך החברה הדתית.

בת קול - נשים דתיות לסביות ביסקסואליות טרנסג'נדריות וקוויריות
לוגו ארגון "בת-קול"
לוגו ארגון "בת-קול"
פעילות מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים המבקשות לשלב בין היותן לסביות, ביסקסואליות, טרנסג'נדריות או קוויריות לבין היותן דתיות
התאגדות עמותה מאז 2010
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים אביגיל שפרבר
תקופת הפעילות 2005–הווה (כ־19 שנים)
http://www.bat-kol.org/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמליל הארגון הקודם

העמותה הוקמה בשם בת-קול – ארגון לסביות דתיות, ובינואר 2021 שינתה את שמה ברשם העמותות ל"בת-קול – נשים דתיות לסביות ביסקסואליות טרנסג'נדריות וקוויריות".[1]

העמותה

עריכה

העמותה הוקמה בחורף 2005 תחת השם "בת-קול – ארגון לסביות דתיות" על ידי כעשר נשים דתיות לסביות, אשר ביקשו לשמור על זהותן הדתית מצד אחד, ולממש את חייהן כלסביות מצד שני - להקים משפחה המורכבת משתי נשים, כולל גידול ילדים.[2] במסגרת בת-קול מתקיימים מפגשי שיחה קבועים ופעילויות חברתיות שונות ללסביות דתיות לאורך כל השנה, ביניהן קבוצת לימוד ושבת משותפת. מפגשים אלו מהווים מסגרת חברתית חשובה וקבוצת תמיכה וסיוע. בנוסף פועלת בת-קול במישור הציבורי ומעוררת מודעות לנושא הנטייה המינית בחברה הדתית באמצעות פעולות הסברה, ראיונות באמצעי התקשורת, וצעידה כארגון במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים.[3]

ביולי 2008 מניין החברות בארגון היה יותר מ-150. לאחר תהליך של ארגון מחדש, בי"ד בתמוז תשס"ח (17 ביולי 2008) התכנסה לראשונה מליאת בת-קול, נערכו בחירות פנימיות, ונבחרו חמש חברות הוועדה המנהלת הראשונה.

בינואר 2021 שינתה העמותה את שמה לשם "בת-קול – נשים דתיות לסביות ביסקסואליות טרנסג'נדריות וקוויריות", במטרה ”לשקף את מגוון הזהויות של חברות העמותה. כל אחת מהקשת הלטב"קית רצוייה אצלנו ואנחנו רוצות שתרגישו אצלנו בבית”.[1]

בנוסף להיותה מסגרת חברתית, העמותה פועלת לשינוי תפיסות ושילובן המלא של לסביות בחברה הדתית.

פעילויות

עריכה

במסגרת העמותה מתקיימות פעילויות שונות המותאמות לתחומי עניין, קבוצות גיל ואזור גאוגרפי.[4]

קבוצת לימוד

עריכה

קבוצת הלימוד שמארגנת העמות החלו לפעול בחורף תשס"ז בירושלים. הן נועד לאפשר לחברות העמותה להכיר זו את זו ולעסוק יחדיו בנושאים הקשורים בעולמן הרוחני-היהודי. במפגשים אלה נידונו בעבר מעשה מביטחון לר' נחמן, אלישע בן אבויה, עניין רצוא ושוב, תרגום השבעים, שכר מצוות, יצר הרע ויצירה, חטא אדם וחוה ומהותם של ימים נוראים.[5]

מחיל אל חיל

עריכה

העמותה מארגנת קבוצת לימוד בצוותא בירושלים, על בסיס מקורות חז"ל בנושאי הלכה, השקפה, מוסר ותנ"ך. במסגרת השיעורים מתפתחים דיונים שונים הקשורים בקונפליקט של להיות לסבית וחרדית, וכך הם משמשים גם לעידוד ותמיכה.[6]

אירועים

עריכה

"פסח שני"

עריכה

בת קול שותפה במיזם "פסח שני - יום הסובלנות הדתית",[7] המתקיים בפסח שני בכל שנה. המיזם בו שותפים חברותא, נאמני תורה ועבודה, וארגון קולך, נועד לקדם סובלנות בחברה הדתית כלפי השונה. יום זה נבחר לאירוע מפני הסיפור המקראי על תשובתו של הקב"ה שיש אפשרות למצוות הקרבת הפסח, גם למי שלא היה יכול להיות חלק מהציבור בפסח. פעם בשנה ביום זה, מתקיים כנס העוסק באדם השונה בחברה הדתית. בכל שנה נבחר נושא אחר המציע זווית לבחינת הנושא, ורבנים ואישי ציבור נפגשים על מנת לעסוק בו. בין הדוברים בכנסים האחרונים: פרופ' הרב דניאל שפרבר, הרב יהודה גלעד, הרב שי פירון, פרופ' תמר רוס וד"ר חנה קהת.

ככל שהפער בין ההלכה לזכויות אדם במובן המודרני שלהם ילך ויגדל, יכולת ההזדהות של אדם סביר עם היהדות תלך ותקטן. יהדות ודמוקרטיה, יהדות וזכויות אדם, אלו סוגיות קריטיות. אם לא נבין את זה יקרה משהו רע ליהדות שלנו... הישיבה הזו ביחד במקומות שעוסקים בקבלת האחר והשונה חשובים, כי הם יכולים להגדיל תורה ולהאדיר.[8]

הרב שי פירון, כנס פסח שני, תשע"א

מצעדי הגאווה

עריכה

בשנת 2005 השתתפו חברות העמותה במצעד הגאווה הירושלמים הראשון כקבוצה, לצד חברי פורום "גייז דתיים", בני משפחה ותומכים. מאז 2009 הן צעדו גם בתל אביב. משנת 2010 הן צעדו במסגרת "קהילה דתית גאה".[9]

משלחות מחוץ לישראל

עריכה

במאי 2012 ביקרו חברי בת קול וחברותא נציגים של קהילות להט"ב והקהילה היהודית, פוליטיקאים ועיתונאים בברלין, בריסל ואמסטרדם. המסע התאפשר בסיוע משרד החוץ.[10]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה