ג'בל בארוכ
ג'בל בארוכּ (בערבית: جبال الباروك; בעברית נקרא גם ג'בל ברוך) הוא הר בלבנון המתנשא עד לגובה 1,943 מטרים. ההר הוא חלק מרכס הר הלבנון והפסגה השנייה בגובהה בהרי השוף.
נוף ג'בל בארוכ | |
מידע כללי | |
---|---|
גובה | 1,943 מטרים |
מדינה | לבנון |
מיקום | ליד זחלה |
רכס הרים | הר הלבנון |
קואורדינטות | 33°43′00″N 35°44′04″E / 33.716666666667°N 35.734444444444°E |
שימור
עריכה- ערך מורחב – ארז אל שוף (שמורת טבע)
ג'בל בארוכ הוא אחד המקומות הבודדים בלבנון בהם שרדו עדיין יערות הארזים שלא נכרתו. בשל עובדה זו הוכרז ההר כחלק משמורת ארז אל שוף, שמורת הטבע הגדולה בלבנון המשמרת את היערות.
מלחמת לבנון הראשונה
עריכהבמהלך מלחמת לבנון הראשונה התחוללו סביב ההר מספר קרבות. הכוח הראשון שהשתלט על המקום היה כוח מחטיבת גולני בפיקוד הסמח"ט, גבי אשכנזי.[1] לאחר המלחמה השתלט צה"ל על מבנה שהיה מיועד להיות בית מלון אך בנייתו הופסקה עקב מלחמת האזרחים ומיקם בו את מפקדת החטיבה המרחבית, שכונתה חטיבת ארזים.[א] במפקדת החטיבה המרחבית שכנה גם מפקדת הגיס הצפוני.
כ-4 קילומטרים צפונית למפקדת החטיבה שכן מוצב נוסף, שמוקם במבנה שנבנה כתחנת ממסר לתקשורת אלחוטית. גם מבנה זה ננטש עקב מלחמת האזרחים. המבנה כונה על ידי חיילי צה"ל "האנטנה", על שם האנטנה הגבוהה שבו.[ב] המוצב הצפוני ביותר על ההר, שהיה גם הוא באחריות החטיבה המרחבית היה מוצב חבצלת.
בתחילת אפריל 1985 ננטש המוצב ששימש את מפקדת החטיבה ורוב חייליה עברו למוצב האנטנה. כשלושה שבועות לאחר מכן, ב-24 באפריל 1985, ננטש גם מוצב האנטנה וכל החיילים שאיישו אותו יצאו באותו יום מלבנון. רובם ירדו מההר בכלי רכב (משוריינים, משאיות וג'יפים), וקבוצה קטנה עשתה את הדרך ברגל, ועלתה על כלי הרכב בתחתית ההר.
היו דיווחים שעל פסגת ההר נמצאת עמדה של החזבאללה.[דרוש מקור]
בשנת 2010 חשף צבא לבנון כי גילה מתקני ריגול ישראליים על ההר.[2]
-
מבט מבעד לארזים שעל ההר, לעבר הבקאע
-
מבט אל ההר מהכפר ג'וב ג'נין
-
עצי ארז על מורדת ההר
ביאורים
עריכה- ^ קואורדינטות: 33°38′42.6″N 35°41′13.8″E / 33.645167°N 35.687167°E
- ^ קואורדינטות: 33°40′34.9″N 35°41′57.3″E / 33.676361°N 35.699250°E
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסי פלד, זיכרונות ולקחים ממלחמת שלום הגליל, מערכות 413, יולי 2007, עמ' 53.
- ^ רון בן ישי, לבנון בחרדת בית הדין: נזק מודיעיני לישראל, באתר ynet, 16 בדצמבר 2010