ג'ואל קנטור
ג'ואל (יואל) קנטור (באנגלית: Joel Kantor; נולד ב-26 באוקטובר 1948 במונטריאול) הוא צלם ואמן וידאו ארט ישראלי ממוצא קנדי. על יצירתו זכה בשנת 1986 בפרס ז'ראר לוי של מוזיאון ישראל.
 | |
| לידה |
26 באוקטובר 1948 (בן 76) מונטריאול, קנדה |
|---|---|
| תחום יצירה | צילום, וידאו ארט |
| הושפע על ידי | רוברט פרנק, דיאן ארבוס |
| פרסים והוקרה |
פרס ז'ראר לוי (1986)  |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקנטור נולד בשנת 1948 במונטריאול שבקנדה, למד לימודי אמנות ומשפטים באוניברסיטת מקגיל. הוא איבד את ידו בתאונת סקי מים בגיל 14. בשנת 1976 עלה לישראל והתגורר בקיבוץ כפר מנחם. בין השנים 1980-1982 למד צילום במכללה אקדמית הדסה ירושלים. בתחילת דרכו עבד כצלם ב בלשכת העיתונות הממשלתית בזמן מלחמת לבנון הראשונה. במהלך השנים שימש קנטור כמורה לצילום בבצלאל, מוסררה בית הספר הרב תחומי לאמנות וחברה ע"ש נגר, המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה ובית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. קנטור מתגורר היום בשכונת קטמון בירושלים.
ב-1986 הציג קנטור תערוכת יחיד במוזיאון ישראל בשם "צילומים מישראל", התערוכה עוררה מחלוקת ודיון ציבורי כיוון שהציגה תיאור ראשון מצולם של גילויי אלימות ישראלית כלפי פלסטינים.[1]
קנטור זכה בפרס ז'ראר לוי מטעם מוזיאון ישראל (1986), במקום הראשון בתחרות הבינלאומית לצילום של "בני ברית" (1991) ובמענק "קרן ארטור גולדרייך" מטעם "בצלאל" (1999). ב-2009 זכה בפרס מפעל הפיס לאמנים מצוינים[2]. השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בישראל ומחוצה לה.
תערוכות יחיד
עריכה- ג'ואל קנטור: צילומים מישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1986
- תל אביב אהובתי, קמרה אובסקורה - הגלריה, תל אביב, 1996
- 'Between Jerusalem and Tel Aviv, המוזיאון להיסטוריה יהודית, אמסטרדם, 1998
- ישועה בינתיים, גלריה עמי שטייניץ לאמנות עכשווית, תל אביב, 2000
- אבודים ונמצאים, גלריה מוסררה, ירושלים, 2002
- החורף האחרון של ירושלים, גלריה "אגריפס 12", ירושלים, 2004
- פנים אל פנים גב אל גב, גלריית הדסה, ירושלים, 2010
- ציור של מילים, המרכז למוזיקה ירושלים במשכנות שאננים, ירושלים, 2014
- מראה תמונות (אוצרת: נאוה ט' ברזני), הגלריה לאמנות במכללת דוד ילין, ירושלים, 2017
- שומר לילה (אוצר: עמיחי חסון), גלריית בית אבי חי, ירושלים, 2018
עבודות וידאו נבחרות
עריכה- תל אביב מון אמור, 1997
- שוסטר, 1998
- הסיכום של רומן באינבייב, 1998
- שאריות מפיקניק, 1999
- בדמייך חיי, 2000
- הסדנא לציור ורישום, ירושלים, 2003
- אגריפס 12, 2004
- בשביל מוזיאון מונארט, אשדוד, 2006
- יחי-אל, 2008
- סצינות מדהימות מהסטודיו של פסח סלבוסקי, 2010
- MAY I CALL YOU BROTHER, ROBERT FRANK, SANS MUSIQUE, 2017
ספריו
עריכה- תמונות מארץ ישראל (הקדמה: ישעיהו ליבוביץ), הוצאת אדמה, 1986
- כיין המשומר: מהווי קהילות חסידים בארץ ישראל (הקדמה: יואל רפל), הוצאת אדמה, 1987
- תל אביב מון אמור (הקדמה: דורון רוזנבלום), 1995
- ישועה בינתיים, הוצאת ידיעות ספרים - ספרי חמד, 2000
- Dear Robert, A Correspondence with Robert Frank, ibook, 2014
- ימי קיבוץ, 2021
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט של ג'ואל קנטור
- ג'ואל קנטור במרכז המידע לאמנות ישראלית
- אלי ערמון אזולאי, ביקור בסטודיו של ג'ואל קנטור, באתר הארץ, 4 ביוני 2011
מאיה פולק, זיכרון ימי התום, בעיתון מקור ראשון, 31 בינואר 2019- גלעד בר שלו, אדם דש // במרחב אינטימי, ג'ואל קנטור: "אני מרוצה שאני לא במקום שבו אני צריך להתחיל לצלם היום", באתר הארץ, 23 ביולי 2023
- ג'ואל קנטור, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ עדי כץ, ישראל, על פי קנטור, nrg' 15/12
- ^ נבחרו זוכי פרס מפעל הפיס לאמנים מצוינים, באתר ynet, 13 באוקטובר 2009