ג'ואנג דזה (ספר)
ג'ואנג דזה (בסינית: 莊子; פין-יין: Zhuāngzi; נהגה: [ʈʂwàŋ.tsɹ̩̀]) הוא טקסט סיני עתיק מסוף שנות תקופת המדינות הלוחמות, המכיל סיפורים ואנקדוטות המדגימות את אופיו נטול הדאגות של החכם הדאואיסטי האידיאלי. הספר נקרא על שמו של החכם ג'ואנג דזה, שכתיבת חלק מהספר מיוחסת לו, ואשר נחשב כמקור השראה גם לשאר הספר. ג'ואנג דזה הוא אחד משני הטקסטים החשובים בדאואיזם, שני רק לדאו דה ג'ינג.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'ואנג דזה  |
| שפת המקור |
סינית קלאסית |
  | |
הג'ואנג דזה מורכב מאוסף גדול של אנקדוטות, אלגוריות, משלים ואגדות, חלקם הומוריסטיים וחלקם סתומים. הנושאים העיקריים שלו הם פעולה ספונטנית ללא מאמץ (וו-ווי) וחופש מעולם האדם ומוסכמותיו. המשלים והאנקדוטות בטקסט מנסים להמחיש את כישלון ההבחנות האנושיות בין טוב ורע, גדול וקטן, חיים ומוות, ואנושי והטבע. הספר מנוגד ואף מבקר את עבודותיו של קונפוציוס והוגים סיניים אחרים המדגישים ומחייבים את הצד ההיררכי והטקסי בתרבות הסינית. בניגוד אליהם, הג'ואנג דזה מציג נדודים חסרי דאגה והשתלבות עם הטבע כאידיאל, המביאה לאיחוד האדם עם הדאו.
אף על פי שהוא ידוע בעיקר כיצירה פילוסופית, ג'ואנג דזה נחשב לאחת היצירות הספרותיות הגדולות בהיסטוריה הסינית, וכונה "הטקסט החשוב ביותר לפני שושלת צ'ין לחקר הספרות הסינית". [דרוש מקור]
הספר הוא יצירת מופת של מיומנות פילוסופית וספרותית, שהשפיעה באופן משמעותי על סופרים במשך יותר מ-2000 שנה משושלת האן ועד להווה. ופרים ומשוררים סיניים מרכזיים רבים בהיסטוריה – כמו סה-מה שיאנגרו (בתעתיק פין-יין: Sima Xiangru) וסה-מה צ'יין בתקופת שושלת האן, רואן ג'י וטאו יואנמינג בשש השושלות (222–589), לי באי בתקופת שושלת טאנג (618–907) וסו שי ולו אתה בשושלת סונג (960–1279) – הושפעו מאוד מהג'ואנג דזה.
מחבר הספר
עריכה
ערך מורחב – ג'ואנג דזה
חיבור הספר או לפחות חלקים ממנו מיוחס לפילוסוף סיני ג'ואנג דזה, שנולד בסביבות שנת 369 לפני הספירה.
[1]
[2]
[3]
[4]
ג'ואנג דזה הכיר את הספרות הפילוסופית של ימיו ומתוך מה שהכיר העדיף את תפיסת העולם של לאו דזה. מאז ימי קדם, שבעה הפרקים הראשונים של הספר, המכונים 'פרקים הפנימיים'(Nei Pian內篇), נחשבו ליצירתו האמיתית של ג'ואנג דזה, וחלק מהחוקרים מאששים טענה זו, אם כי רובם מאמינים כי לא ניתן לפענח מה נכתב על ידו ומה על ידי תלמידיו.
חוקרים סינים הכירו כבר בזמן שושלת סונג (960–1279) כי חלקים מהספר לא היו יכולים להיכתב על ידי ג'ואנג דזה. כיום מקובל כי פרקי ג'ואנג דזה האמצעיים ומאוחרים יותר הם תוצאה של תהליך של "צבירה והסבה" של מחברים אחרים "המגיבים לברק המבריק" של הפרקים הפנימיים.
על אף חוסר הוודאות ביחס לזהות המחברים של הפרקים הבאים, חוקרים טוענים כי כל הפרקים ששרדו מהספר נכתבו בין המאה ה-4 לפני הספירה למאה ה-2 לפני הספירה.
הספר
עריכהמבנה הספר
עריכהשבעה הפרקים הראשונים של הספר, המכונים "הפרקים הפנימיים" (Nei Pian, 內篇), נחשבו ליצירתו האמיתית של ג'ואנג דזה.
לא לגמרי ברור על ידי מי נכתבו 26 הפרקים הנותרים המחולקים לשתי קבוצות – "הפרקים החיצוניים" (wài piān, 外篇) ו-"פרקים שונים" (zá piān zá, 雜篇雜)
שמות הפרקים
עריכההטבלה נלקחה מתוך ספרו של Mair, Victor H. [5]
| חלק | מספר | שם בעברית | תעתיק פין-יין | שם בסינית |
|---|---|---|---|---|
| הפרקים הפנימיים |
1 | "נדודים נטולי דאגות" | Xiāoyáoyóu | 逍遙遊 |
| 2 | "על שוויון הדברים" | Qíwùlùn | 齊物論 | |
| 3 | "יסודות לטיפוח החיים" | Yǎng shēng zhǔ | 養生主 | |
| 4 | "העולם האנושי" | Rén-jiān shì | 人間世 | |
| 5 | "מילאו סמלי יושרה" | Dé chōng fú | 德充符 | |
| 6 | "המורה הגדול לאבות אבות" | Dàzōngshì | 大宗師 | |
| 7 | "תגובות לקיסרים ולמלכים" | Yìng dì wáng | 應帝王 | |
| הפרקים החיצוניים |
8 | "קצות אצבעות הרגליים" | Piān mǔ | 駢拇 |
| 9 | "פרסות סוסים" | Mǎ tí | 馬蹄 | |
| 10 | "לפצות קופות" | Qū qiè | 胠篋 | |
| 11 | "שמירה וקבלה" | Zài yòu | 在宥 | |
| 12 | "גן עדן וכדור הארץ" | Tīan-dì | 天地 | |
| 13 | "דרך השמים" | Tīan-dào | 天道 | |
| 14 | "מהפכות שמימיות" | Tiān yùn | 天運 | |
| 15 | "דעות מושרשות" | Kè yì | 刻意 | |
| 16 | "תיקון הטבע" | Shàn xìng | 繕性 | |
| 17 | "שיטפונות סתיו" | Qiū shuǐ | 秋水 | |
| 18 | "שמחה אולטימטיבית" | Zhì lè | 至樂 | |
| 19 | "הבנת החיים" | Dá shēng | 達生 | |
| 20 | "עץ ההר" | Shān mù | 山木 | |
| 21 | "מר שדה מרובע" | Tián-zǐ fāng | 田子方 | |
| 22 | "ידע משוטט צפונה" | Zhī běi yóu | 知北遊 | |
| פרקים שונים |
23 | "גנגסנג צ'ו" | Gēngsāng Chǔ | 庚桑楚 |
| 24 | "שו ללא רוח רפאים" | Xú wú-guǐ | 徐無鬼 | |
| 25 | "שִׁמשִׁי" | Zé yáng | 則陽 | |
| 26 | "דברים חיצוניים" | Wài wù | 外物 | |
| 27 | "מטפורות" | Yù yán | 寓言 | |
| 28 | "ויתור על מלכות" | Ràng wáng | 讓王 | |
| 29 | "משטח רגל שודד" | Dào zhǐ | 盜跖 | |
| 30 | "שיחות על חרבות" | Shuō jiàn | 說劍 | |
| 31 | "דייג זקן" | Yú fù | 漁父 | |
| 32 | "יוקו לי" | Lìe yùkòu | 列禦寇 | |
| 33 | "הכל תחת גן עדן" | Tiānxià | 天下 |
היסטוריה טקסטואלית
עריכהפרטים של ההיסטוריה הטקסטואלית של הג'ואנג דזה לפני שושלת האן אינם ידועים ברובם. יש סימנים המעידים כי בתקופת המדינות הלוחמות המאוחרת (475–221 לפני הספירה) לטקסטים פילוסופיים כגון הג'ואנג דזה, Han Feizi, Huainanzi, ו-Lüshi Chunqiu הייתה השפעה במדינות צ'י, (באנגלית: Qi) וצ'ו במאה ה-3 לפני הספירה.
הרשומות של ההיסטוריון סה-מה צ'אן מתייחסות לספר ג'ואנג דזה, שבו 100,000 מילים, ומפנות למספר פרקים שעדיין נמצאים בטקסט.
תרגומים לעברית
עריכההספר תורגם לעברית על ידי דן דאור. בעברית הספר נקרא "הספר האמיתי של פריחת הדרום".
תוכן הספר
עריכההג'ואנג דזה מורכב מאוסף גדול של אנקדוטות, אלגוריות, משלים, אגדות ואנלוגיות רטוריות (אנלוגיות רטוריות, באנגלית: "goblet words" הן כלי רטורי ייחודי לתרבות הסינית), שלעיתים קרובות הם הומוריסטיים או לא רלוונטיים.
[2]
רוב סיפורי הג'ואנג דזה הם קצרים ופשוטים למדי, כמו "ליקטי" ו"ספליט "קידוח שבעה חורים ב"וונטון " (פרק 7) או שג'ואנג דזה התגלה יושב ומתופף על כיור לאחר שאשתו מתה (פרק 18).סיפורים מעטים ארוכים ומורכבים יותר, כמו סיפורו של המאסטר שקר והקסמים (פרק 14) וחשבון המוזיקה של הקיסר הצהוב (פרק 14).
[2]
שלא כמו הסיפורים והאלגוריות האחרים בטקסטים אחרים שלפני תקופת שושלת צ'ין, בג'ואנג דזה האלגוריות מהוות את עיקר הטקסט. הן אינן חלקים מזדמנים בטקסט. האלגוריות הן תמיד שנונות, רגשיות ואינן מוגבלות על ידי המציאות.
[2]
בניגוד ליצירות סיניות עתיקות אחרות, אשר האלגוריות שלהן התבססו בדרך כלל על אגדות היסטוריות ופתגמים, נראה כי רוב סיפורי הג'ואנג דזה הומצאו על ידי ג'ואנג דזה עצמו. דוגמה לכך הוא התיאור המוזר של האבולוציה מ"תרסיס ערפילי "דרך סדרת חומרים וחרקים ועד סוסים ובני אדם (פרק 18).בעוד שנראה כי כמה קטעים אחרים הם "שטות שובבה צרופה" המזכירה את ג'ברווקי של לואיס קרול.
[2]
הג'ואנג דזה מלא בדמויות משונות ופנטסטיות, כמו "מטורף שטאמרר", "מלומד Fancypants", "סר מחרשה", ואיש שמתחשק שזרועו השמאלית תהפוך לתרנגול, זרועו הימנית תפנה לתוך קשת, והישבן שלו יהפוך לגלגלים.
כאמן השפה, ג'ואנג דזה עוסק לעיתים בלוגיקה ובהסקת מסקנות, אך אז הופך את תהליך ההיסק הלוגי על פניו ומביא את הטיעונים לידי אבסורד. הוא עושה זאת כדי להדגים את מגבלות הידע האנושי והעולם הרציונלי.
חלק מהנימוקים של ג'ואנג דזה, כמו הטיעון הנודע שלו עם חברו הפילוסופי הויזי (מאסטר הוי) על שמחת הדגים (פרק 17), הושוו למסורות הדיאלוג הסוקראטיות והאפלטוניות, והפרדוקסים של חואיזי לקראת סיום הספר הוגדרו כ"דומים בצורה מדהימה לאלה של זנון מאליאה".
[2]
קטעים בולטים
עריכה"חלום הפרפר"
עריכה
הסיפור המפורסם ביותר מבין כל הסיפורים בספר ג'ואנג דזה הוא "ג'ואנג דזה חולם להיות פרפר". הסיפור מופיע בסוף הפרק השני, "על שוויון הדברים".
[6]
הדימוי הידוע של ג'ואנג דזה התוהה אם הוא היה אדם שחלם להיות פרפר או פרפר שחולם להיות אדם הוא כל כך מדהים, שנכתבו דרמות שלמות בנושא זה. בו ג'ואנג דזה "משחק עם התמה של טרנספורמציה", הממחיש כי "ההבחנה בין ערות לחלום היא עוד דיכוטומיה כוזבת.
[1]
אם [אחד] מבחין ביניהם אותם, כיצד [אחד] יכול לדעת אם [אחד] עכשיו חולם או ער?"
"מות וונטון"
עריכהסיפור ג'ואנג דזה ידוע נוסף – "מות וונטון" – ממחיש את הסכנות שג'ואנג דזה ראה בניגוד לאופי הטבעי המולד.
[7]
ג'ואנג דזה האמין כי ניתן להשיג את האושר האנושי הגדול ביותר על ידי הבנה מעמיקה יותר של טבע הדברים, ועל מנת להתפתח באופן מלא הוא צריך להביא לידי ביטוי את היכולת המולדת שלו. [20] באנקדוטה זו, מאיר מציע כי ג'ואנג דזה משתמש בהומור ובאבסורד ב"וונטון". השם מתאר הן את התפיסה הסינית של תוהו ובוהו ראשוני והן, באנלוגיה פיזית, גם מרק וונטון (אשר, אין עדויות על מרק זה עד שושלת האן לכל המוקדם). לדעתו, נועד השימוש בשם זה כדי להדגים את אמונתו שלהתנגדות לטבעם המולד של הדברים יש ההשלכות הרות האסון.
"הוויכוח על שמחת הדגים"
עריכהסיפור "הוויכוח על שמחת הדגים" הוא אנקדוטה ידועה שהושוותה למסורת הדיאלוג הסוקרטי של יוון העתיקה.
[2]
הטענה המדויקת שהעלה ג'ואנג דזה בדיון זה אינה ברורה לחלוטין. נראה שהסיפור מעלה את הנקודה ש"ידיעה "על דבר היא פשוט מצב נפשי, וכי לא ניתן לקבוע אם לדעת זו יש תוקף אובייקטיבי כלשהו. סיפור זה הובא כדוגמה לשליטה הטובה של ג'ואנג דזה בשפה, שכן הוא משתמש באופן מתוחכם ומעודן בהיגיון כדי להעלות נקודה אנטי-רציונליסטית.
[8]
"מתופף על אמבטיה ושיר"
עריכהסיפור ג'ואנג דזה ידוע נוסף - "תיפוף על אמבטיה ושירה". הסיפור מתאר כיצד ג'ואנג דזה לא ראה במוות דבר שיש לחשוש ממנו. בפרק השני הוא מצביע על כך שלפי מה שכל בני האדם יודעים, המוות עשוי להיות טוב יותר מהחיים: "איך אני יודע שאהבת החיים אינם אשליה? איך אני יודע שבשנאת המוות אני אינני כמו אדם שעזב את הבית בצעירותו, ושכח את הדרך חזרה?"
[6]
כתביו מלמדים כי "האיש או האישה החכמים מקבלים את המוות בשוויון נפש ובכך משיגים אושר מוחלט."
[1]
מותו של ג'ואנג דזה
עריכהסיפור מותו של ג'ואנג דזה, הכלול בפרק 32 לטקסט, מדגים את ההילה הססגונית שצמחה סביב ג'ואנג דזה והרעיונות שלו בעשורים שלאחר מותו, כמו גם את פירוט הרעיונות הפילוסופיים המרכזיים הכלולים ב"פרקים הפנימיים "המופיעים הפרקים "החיצוניים" וה"שונים האחרים". [9]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Goldin, Paul R. (2001). "The Thirteen Classics". In Mair, Victor H. (ed.). The Columbia History of Chinese Literature. New York: Columbia University Press. pp. 86-96. ISBN 0-231-10984-9.
- Graham, A. C. (1981). Chuang-tzu, The Seven Inner Chapters and Other Writings From the Book Chuang-tzu. London: George Allen and Unwin. ISBN 0-04-299013-0.
- Idema, Wilt; Haft, Lloyd (1997). A Guide to Chinese Literature. Ann Arbor: Center for Chinese Studies, University of Michigan. ISBN 0-89264-123-1.
- Idema, Wilt (2010). "Prosimetric and Verse Narrative". In Chang, Kang-i Sun (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume II: From 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 343–412. ISBN 978-0-521-85559-4.
- Kern, Martin (2010). "Early Chinese Literature, Beginnings through Western Han". In Owen, Stephen (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume I: To 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 1–115. ISBN 978-0-521-85558-7.
- Knechtges, David R. (2014). "Zhuangzi 莊子". In Knechtges, David R.; Chang, Taiping (eds.). Ancient and Early Medieval Chinese Literature: A Reference Guide, Part Four.
- Leiden: Brill. pp. 2314–23. ISBN 978-90-04-27217-0.
- Li, Wai-yee (2010). "Early Qing to 1723". In Chang, Kang-i Sun (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume II: From 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 152–244. ISBN 978-0-521-85559-4.
- Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
- Mair, Victor H. (1998). "Chuang-tzu". In Nienhauser, William (ed.). The Indiana Companion to Traditional Chinese Literature, Volume 2. Bloomington: Indiana University Press. pp. 20–26. ISBN 0-253-33456-X. (Google Books)
- Mair, Victor H. (2000). "The Zhuangzi and its Impact". In Kohn, Livia (ed.). Daoism Handbook. Leiden: Brill. pp. 30–52. ISBN 978-90-04-11208-7.
- Nivison, David Shepherd (1999). "The Classical Philosophical Writings". In Loewe, Michael; Shaughnessy, Edward (eds.). The Cambridge History of Ancient China. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 745-812. ISBN 0-521-47030-7.
- Puett, Michael (2001). "Philosophy and Literature in Early China". In Mair, Victor H. (ed.).
- The Columbia History of Chinese Literature. New York: Columbia University Press. pp. 70–85. ISBN 0-231-10984-9.
- Roth, H. D. (1993). "Chuang tzu 莊子". In Loewe, Michael (ed.). Early Chinese Texts: A Bibliographical Guide. Berkeley: Society for the Study of Early China; Institute of East Asian Studies, University of California, Berkeley. pp. 56–66. ISBN 1-55729-043-1.
- Shang, Wei (2010). "The Literati Era and Its Demise (1723–1840)". In Chang, Kang-i Sun (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume II: From 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 245–342. ISBN 978-0-521-85559-4.
- Watson, Burton; Graham, A. C. (1999). "The Way of Laozi and Zhuangzi — Transformation and Transcendence in the Zhuangzi". In de Bary, Wm. Theodore; Bloom, Irene (eds.). Sources of Chinese Tradition, Vol. 1: From Earliest Times to 1600 (2nd ed.). New York: Columbia University Press. pp. 95–111. ISBN 978-0-231-10939-0.
- Watson, Burton (2003). Zhuangzi: Basic Writings (3rd ed.). New York: Columbia University Press. ISBN 0231129599.
- Wilkinson, Endymion (2015). Chinese History: A New Manual (4th ed.). Cambridge, Mass.: Harvard University Asia Center. ISBN 978-0-674-08846-7.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלמוג בהר, ספר השירה של אלמוג בהר "חוט מושך מן הלשון" ראה אור בהוצאת עם עובד, "הספר האמיתי של פריחת הדרום" מאת ג'ואנג דזה | שמחת הדגים בנהר, באתר הארץ, 30 ביוני 2010
- Zhuangzi Bilingual Chinese-English version (James Legge translation)
- Selection from The Zhuangzi, translated by Patricia Ebrey
- The Complete Works Of Chuang Tzu, translated by Burton Watson
- ג'ואנג דזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Mair, Victor H. (1998). "Chuang-tzu". In Nienhauser, William (ed.). The Indiana Companion to Traditional Chinese Literature, Volume 2. Bloomington: Indiana University Press. pp. 20–26. ISBN 0-253-33456-X. (Google Books)
- ^ Knechtges, David R. (2014). "Zhuangzi 莊子". In Knechtges, David R.; Chang, Taiping (eds.). Ancient and Early Medieval Chinese Literature: A Reference Guide, Part Four
- ^ Wilkinson, Endymion (2015). Chinese History: A New Manual (4th ed.). Cambridge, Mass.: Harvard University Asia Center. ISBN 978-0-674-08846-7
- ^ Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu.PP 21-22, New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
- ^ 1 2 Watson, Burton (2003). Zhuangzi: Basic Writings (3rd ed.),P.44, New York: Columbia University Press. ISBN 0231129599.
- ^ Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu,. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
- ^ Nivison, David Shepherd (1999). "The Classical Philosophical Writings". In Loewe, Michael; Shaughnessy, Edward (eds.). The Cambridge History of Ancient China. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 745-812. ISBN 0-521-47030-7
- ^ Kern, Martin (2010). "Early Chinese Literature, Beginnings through Western Han". In Owen, Stephen (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume I: To 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 1–115. ISBN 978-0-521-85558-7.