ג'ון ג'ליקו
ג'ון רושוורת' ג'ליקו (באנגלית: John Rushworth Jellicoe; 5 בדצמבר 1859 – 20 בנובמבר 1935), הרוזן ג'ליקו הראשון, אביר מפואר של מסדר האמבט (GCB), היה אדמירל הצי בצי הבריטי (Admiral of the Fleet), הדרגה הבכירה ביותר בצי, ומפקד הצי בעת מלחמת העולם הראשונה.
 | |
| לידה |
5 בדצמבר 1859 המפשייר, אנגליה  |
|---|---|
| פטירה |
20 בנובמבר 1935 (בגיל 75) לונדון, אנגליה |
| מקום קבורה |
קתדרלת סנט פול בלונדון  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| בן או בת זוג |
Florence Jellicoe (1 ביולי 1902–20 בנובמבר 1935) |
| צאצאים |
George Jellicoe, 2nd Earl Jellicoe, Lady Myrtle Jellicoe, Lady Norah Jellicoe, Agnes Jellicoe, Lady Gwendoline Jellicoe, Lady Prudence Jellicoe |
| השתייכות |
 הצי המלכותי הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1872–1919 (כ־47 שנים) |
| דרגה | אדמירל הצי |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד ה"גרנד פליט" ("הצי הגדול") לורד הים הראשון | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
אביר מפואר (Grand Knight) מסדר האמבט מסדר ההצטיינות אביר הצלב הגדול של המסדר הוויקטוריאני המלכותי | |
  | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום קבורה | קתדרלת סנט פול, לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||
| בת זוג | פלורנס גוונדולין סייזר | ||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
| | |||||||
ביוגרפיה
עריכהקריירה מוקדמת
עריכהג'ליקו נולד בסאות'המפטון למשפחה של יורדי ים. הוא התגייס לצי הבריטי כצוער ב-1872. בשנת 1882 השתתף לראשונה בפעילות מבצעית, בעת כיבוש מצרים על ידי בריטניה. ב-1888 קודם ג'ליקו לתפקיד באדמירליות (הימיה) הבריטית.
ג'ליקו היה קצין מסור ונבון. הוא היה אהוד בקרב המלחים עליהם פיקד, ודאג רבות לרווחתם ולמורל שלהם. הוא נודע כמפקד שיורד לפרטי פרטים, ולעיתים מגיע עד אפיסת כוחות בשל עבודה מאומצת מאד.
ג'ליקו הוסמך כקצין ירי ב-1883 ומונה לצוות בית הספר לתותחנים אה"מ אקסלנט במאי 1884. הוא הצטרף לאוניית הצריח אה"מ מונרך כקצין תותחים בספטמבר 1885 וקיבל את מדליית הכסף של מועצת המסחר עבור חילוץ צוות ספינת קיטור שהתהפכה ליד גיברלטר במאי 1886. הוא הצטרף לאוניית המערכה אה"מ קולוסוס באפריל 1886 והופקד על מחלקת הניסויים באה"מ אקסלנט בדצמבר 1886 לפני שמונה לעוזר של מנהל התחמושת של הצי בספטמבר 1889.
ג'ליקו, שקודם לדרגת קומנדר ב-30 ביוני 1891, הצטרף לאוניית המערכה אה"מ סנס פרייל בצי הים התיכון במרץ 1892. הוא עבר לאוניית המערכה אה"מ ויקטוריה ב-1893 (אוניית הדגל של המפקד העליון של צי הים התיכון, תת-אדמירל סר ג'ורג' טריון) והיה על הסיפון כשהתנגשה באה"מ קאמפרדאון וטבעה מול טריפולי בלבנון ב-22 ביוני 1893. ג'ליקו ניצל, אך כמחצית המלחים – 358 איש – נספו. ג'ליקו לא הואשם באחריות לתאונה. לאחר מכן מונה למפקד אוניית הדגל החדשה, אה"מ ראמיליס, באוקטובר 1893.
בשנת 1897 קודם ג'ליקו לדרגת קפטן ומונה למפקד האונייה אה"מ סנטוריון ולראש מטהו של האדמירל אדוארד סימון במהלך מרד הבוקסרים. בשנת 1900 השתתף ג'ליקו במשלחת שנועדה לחלץ את אזרחי המערב מבייג'ינג בעת מרד הבוקסרים. ג'ליקו הפגין אומץ לב יוצא דופן בעת הקרבות, ונפצע קשה.
תפקידי מטה
עריכהתחת פיקודו של אדמירל ג'ון פישר, הבארון פישר הראשון, מונה ג'ליקו למנהל נושא החימוש הימי בשנים 1905 – 1907. במהלך מילוי תפקיד זה קודם לדרגת אדמירל משנה. תפקידו הבא היה המפקח על הצי, בין השנים 1908 – 1910. בתפקיד זה היה ג'ליקו אחראי על הרכש והציוד בצי. הוא עשה רבות כדי להשיג מימון למודרניזציה של הצי, ותמך בפיתוח אוניות דרדנוט חדשות וצוללות. ג'ליקו צבר ידע רב במקצועו, יותר מכל מקביליו; נושא שעסק בו רבות היה בהערכת חוזקותיו של הצי הקיסרי הגרמני. ג'ליקו תמך ברפורמות שנערכו באותה עת בצי הבריטי לגבי שיפור יכולת התותחנות והתקנת מערכות בקרת אש, ואף תמך בהתקנת "שולחן בקרת ירי", מעין מחשב אנלוגי מכני שנועד לתת נתוני ירי נכונים לאוניות מלחמה.
מבקריו של ג'ליקו הצביעו על חולשתו העיקרית: נטייתו להעמיס על עצמו את רובה של העבודה, והעובדה שאינו דורש מספיק ממטהו ומהמפקדים הכפופים אליו. הטענה הייתה, שכאשר יגיע לפיקוד על שייטת גדולה תעמוד תכונה זו בעוכריו.
ביום הכתרתו של המלך ג'ורג' החמישי, ב-19 ביוני 1911, הוכתר ג'ליקו בתואר אביר מסדר האמבט.
מלחמת העולם הראשונה
עריכהב-1911 מונה ג'ליקו כסגנו של מפקד צי מימי המולדת של הצי הבריטי (Home Fleet), הצי האחראי על הגנת בריטניה עצמה, ובמאי 1912 מונה למפקד שייטת אוניות המערכה השנייה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה, ב-4 באוגוסט 1914, הועבר מפקד הצי מתפקידו על ידי הלורד הראשון של הימיה, וינסטון צ'רצ'יל. ג'ליקו, שדרגתו הייתה כעת תת-אדמירל, קודם לדרגת אדמירל ומונה למפקד צי הבית; צי זה נקרא כעת ה"גרנד פליט" (Grand Fleet). האחריות שהוטלה על כתפיו של ג'ליקו (שהיה מזועזע מהדרך שבה נהגו בקודמו) הייתה עצומה; צ'רצ'יל תיאר מאוחר יותר את ג'ליקו כ"האדם היחיד בשני הצדדים שהיה יכול להפסיד במלחמה באחר צהריים אחד" ('the only man on either side who could lose the war in an afternoon').
ג'ליקו פיקד על ה"גרנד פליט" בקרב יוטלנד מסיפון אה"מ איירון דיוק, ב-31 במאי 1916. היה זה הקרב הגדול ביותר שנערך אי-פעם בין אוניות מערכה, והסתיים ללא תוצאה חד משמעית; אבדות הבריטים בקרב היו גדולות יותר מהאבדות הגרמניות, והצי הבריטי לא הצליח להשיג ניצחון חד משמעי על הצי הגרמני, "צי הים הגדול" (Hochseeflotte); הציבור הבריטי ציפה לניצחון מוחץ בסגנון קרב טרפלגר, והתאכזב קשות. מאידך, ברמה האסטרטגית, הצי הגרמני לא יצא עוד מבסיסיו עד תום המלחמה, והבריטים הצליחו לשמור על שליטתם בים. ניהול הקרב על ידי ג'ליקו שנוי במחלוקת; כמה היסטוריונים מטילים את האשמה לתוצאות הקרב על משנהו של ג'ליקו, אדמירל דייוויד ביטי, שפיקד על שייטת סיירות המערכה בקרב; יש המבקרים את ג'ליקו עצמו. מכל מקום, ג'ליקו לא עשה טעויות משמעותיות בעת הקרב: הוא ניחש נכונה את מהלכי הגרמנים, בהתבסס על מידע חלקי בלבד, וערך את ה"גרנד פליט" בדרך הנכונה, כך ששורת הקרב של הבריטים תהיה ניצבת לטור הגרמני (תמרון קלאסי שנקרא "חציית ה-T"). ג'ליקו אכן לא ביצע רדיפה כזו, משום שחשש מהתקפת משחתות לילית על אוניותיו.
בנובמבר 1916 מונה ג'ליקו ללורד הראשון של האדמירליות (First Sea Lord), הסמכות המקצועית העליונה של הצי. הפיקוד על ה"גרנד פליט" עבר לסר דייוויד ביטי. חודשים ספורים לאחר שנכנס לתפקידו פתחו הגרמנים בלוחמת צוללות בלתי מוגבלת. אבדות הבריטים היו גבוהות מאוד, ולכאורה לא היו בידיהם אמצעים כדי להתמודד עם האיום החדש; ג'ליקו היה פסימי מאוד, וחשש שבריטניה עומדת להפסיד במלחמה. האמצעי להתמודד עם הצוללות היה השיירה, ועם הפעלתה ירדו האבדות והסכנה חלפה. ראש הממשלה הבריטי, דייוויד לויד ג'ורג', טען מאוחר יותר שרק לחצו שלו הביא להפעלת השיירות, בעוד האדמירליות הייתה מאובנת וחסרת אונים, ואולם נראה שאין ממש בטענות אלה. אך מכל מקום, הפסימיות של ג'ליקו הביאה להחלפתו באופן מפתיע על ידי אריק גדס ביולי 1917.
ב-1918 הוכתר ג'ליקו כוייקונט, ובאפריל 1919 קודם לדרגת אדמירל הצי, יחד עם אדמירל דייוויד ביטי. הוא שימש בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד מספטמבר 1920 עד נובמבר 1924. עם שובו לאנגליה, בתחילת 1925, הועלה לתואר אצולה גבוה יותר - רוזן. הוא היה דמות שנויה במחלוקות בצי הבריטי שלאחר המלחמה, כאשר חלק תומכים בו וחלק בביטי. חלק מהוויכוח נבע מכך שג'ליקו סירב לקחת חלק במהלכים הפוליטיים שנדרשו בתפקיד כזה.
משפחתו
עריכהלג'ליקו היו חמש בנות ובן אחד, הצעיר ביותר. בנו של ג'ליקו, ג'ורג' ג'ליקו, הרוזן ג'ליקו השני (4 באפריל 1918 – 22 בפברואר 2007), לחם במלחמת העולם השנייה במצרים, בים האגאי וביוון במערכת הדודקאנס, ביחידות שהיו לאחר מכן גרעין ה-SAS. הוא השתחרר מהצבא הבריטי בדרגת סגן-אלוף, וזכה בצלב השירות המיוחד (DSO), ובצלב הצבאי (MC). לאחר המלחמה עבר לשירות החוץ הבריטי, בו שירת בתפקידים שונים בין 1947 ל-1958. לאחר שפרש משירות החוץ, החל בקריירה פוליטית; הוא היה חבר בבית הלורדים במפלגה השמרנית ואף כיהן כשר בכמה ממשלות.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ג'ון ג'ליקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ון ג'ליקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'ון ג'ליקו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)