ג'ון הופ

ג'ון אדריאן לואיס הופ, ארל הופטון השביעי (באנגלית: John Adrian Louis Hope, 7th Earl of Hopetoun; ‏ 25 בספטמבר 1860 – 29 בפברואר 1908) היה אציל, פוליטיקאי ופקיד קולוניאלי סקוטי. הוא ידוע בעיקר בשל תקופת כהונתו הקצרה והשנויה במחלוקת כמושל הכללי הראשון של אוסטרליה. בעת מינויו לתפקיד זה הוא היה בן 40 ועד היום הוא הצעיר מבין כל המושלים הכלליים של אוסטרליה. מבין כל המושלים הכלליים של אוסטרליה הוא זה שמת בגיל הצעיר ביותר, 47. באוסטרליה הוא זכור בשם לורד הופטון.

ג'ון הופ
John Hope

לידה	25 בספטמבר 1860 קווינספרי, מחוז מערב לותיאן, סקוטלנד
פטירה	29 בפברואר 1908 (בגיל 47) פו, צרפת
שם מלא	ג'ון אדריאן לואיס הופ, ארל הופטון השביעי
מדינה
השכלה	איטון קולג' המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט
מפלגה	ללא שיוך פוליטי
בת זוג	הרסי אליס מולינס
המושל הכללי של אוסטרליה ה־1 1 בינואר 1901 – 9 בינואר 1903 (שנתיים) מונרך בתקופה ויקטוריה אדוארד השביעי הלורד טניסון ←
מושל ויקטוריה ה־8 28 בנובמבר 1889 – 12 ביולי 1895 (5 שנים) מונרך בתקופה ויקטוריה → הנרי לוך תומאס בראסי ←
שר המדינה לענייני סקוטלנד 2 בפברואר 1905 – 4 בדצמבר 1905 (306 ימים) → אנדרו מוראי ג'ון סינקלייר ←
פרסים והוקרה
אביר הצלב הגדול במסדר הוויקטוריאני המלכותי אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש מסדר הדרדר

טקס ההשבעה של הופ כמושל הכללי של אוסטרליה, 1 בינואר 1901

ראשית חייו

ג'ון הופ נולד בעיירה קווינספרי שבמחוז מערב לותיאן שבסקוטלנד, כבנם הבכור של ג'ון הופ, ארל הופטון השישי ושל אשתו, אתלרד אן הופ. הוא התחנך באיטון קולג' ובמכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, אך לאחר סיום לימודיו הוא לא התגייס לצבא. מאוחר יותר הוא הסביר את צעדו זה בצורך לטפל בענייני האחוזה המשפחתית שירש בהיותו בן 13. בהמשך לכך הוא הקדיש את עצמו לניהול אחוזת המשפחה בשטח של 170,000 דונם באזור לשון הים של פורת'.

ב-18 באוקטובר 1886 נשא הופ לאישה את בת השכנים, הרסי אליס מולינס, בתו של ברון ונטרי הרביעי, אז בת 19. לזוג נולדו שני בנים ושתי בנות, שאחת מהן מתה בינקותה. בנם השלישי ויקטור, היה בין השנים 1936 – 1943 המשנה למלך בריטניה בהודו הבריטית.

ב-1883, נבחר הופ להיות מצליף סיעת השמרנים בבית הלורדים. מיוני 1885 ועד ינואר 1886 ומאוגוסט 1886 ועד אוגוסט 1889 הוא נמנה עם אנשי חצר המלכות של המלכה ויקטוריה (תפקיד טקסי). בין השנים 1887 – 1889 הוא שימש כנציגה של המלכה (Lord High Commissioner) לאספה הכללית של הכנסייה של סקוטלנד.

מושל ויקטוריה

ב-1889 מונה הופ להיות מושל המושבה ויקטוריה, תפקיד אותו מילא עד 1895. מינויו היה בעיצומו של תהליך של שינוי באופי תפקידם של המושלים הקולוניאליים, שהשתקף בעניין גובר והולך של בריטניה במושבות. שינוי זה השתקף במינויים של בני אצולה צעירים ועשירים לתפקיד במקום של אנשי קריירה במנהל הקולוניאלי.

תקופת כהונתו של הופ עמדה בסימן שינוי זה. עד מהרה הוא רכש לעצמו מוניטין של איש חברה משעשע ומרהיב. על אף בריאותו הלקויה, הוא היה צעיר נלהב שרכש לו ידידים רבים במושבה. כהונתו התרחשה במקביל לקשיים שעברו באותה תקופה על המושבות. השגשוג הכלכלי של המושבה דעך עם פרוץ המשבר הכלכלי של 1891, שהוביל לעשור של מיתון, קריסת הבנקים, האטה בפעילות התעשייתית ואי יציבות פוליטית. בניגוד לבעיות שאיתן התמודדו מושלי המושבות האחרות, הצליח הופ להתמודד בהצלחה עם המצב הקשה ובסופו של דבר הוארכה כהונתו מעבר למקובל. יחד עם זאת, המציאות של העשור האחרון של המאה ה-19 הכתיבה את אובדן הסמכויות המעשיות של המושלים ובהדרגה נעשו תפקידיהם סמליים יותר.

תקופת כהונתו של הופ גם עמדה בסימן התנועה לאיחוד אוסטרליה. הקריסה הכלכלית והבעיות הפוליטיות והחברתיות שנבעו ממנה, חשפה את חוסר היעילות של המערכת הקולוניאלית והניעה מחדש את התנועה לאיחוד אוסטרליה. הופ היה תומך פעיל בתנועת האיחוד, הוא הופיע במספר רב של כינוסים ונשא נאומים בזכות האיחוד. באחד מכינוסים אלה הוא אף הציע את עצמו בתור המושל הכללי הראשון של אוסטרליה. עם סיום כהונתו כמושל ויקטוריה ושובו לבריטניה ב-1895, היה הופ דמות שזכתה לאהדה ציבורית בוויקטוריה ובניו סאות' ויילס.

המושל הכללי של אוסטרליה

בשובו לבריטניה מונה הופ להיות חבר במועצה המלכותית. בין השנים 1895 – 1898 הוא שימש כחשב (Paymaster-General) של ממשלת בריטניה ולאחר מכן ועד 1900 הוא מונה להיות הלורד צ'מברלין. באותה שנה הוא נהיה אביר מסדר הדרדר ואביר המסדר הוויקטוריאני המלכותי.

לאחר הסכמתן של מושבות אוסטרליה להתאחד הן הפכו להיות דומיניון ב-1 בינואר 1901. הפופולריות של הופ בוויקטוריה וידידותו עם הפוליטיקאים האוסטרלים המובילים הפכו אותו לבחירה ההגיונית להיות המושל הכללי הראשון של אוסטרליה. בבקשה שהוא הגיש למלכה ביולי 1900, תיאר שר המושבות ג'וזף צ'מברלין את הופ כ"מוכשר במיוחד כדי למלא את המטלות של תפקיד חשוב זה בחריצות וביעילות" והוא ציין שהוא "יתקבל בלבביות" באוסטרליה. קשריו ההדוקים עם המלכה ועם הממשל הבריטי של אותה תקופה היו שיקולים חשובים למינויו. מינויו של הופ אושר על ידי המלכה ב-14 ביולי 1900 וב-29 באוקטובר הוצא מכתב ההרשאה שפירט את תיאור המשרה. ב-15 בדצמבר הגיע הופ לסידני, כשהוא עובר בדרכו בהודו, שם הוא חלה בטיפואיד ואשתו במלריה. על רקע בריאותו הלקויה גם כך, צמצם מסע זה את יכולותיו של הופ.

היריבויות שבין המושבות והחשד המסורתי של סידני כלפי ההשפעה המופרזת של מלבורן בסוגיות לאומיות, גרמו לכמה תמרונים מורכבים בעת הגעתו של הופ. אף על פי שבתחילה הוא היה אמור להגיע למלבורן, עמדו הפוליטיקאים המקומיים על כך שהמושל הכללי ירד מהאנייה בפרת' לפני שיגיע לסידני. תחלואים וביש מזל שנבעו מהעצירה בהודו, שיבשו את מסעו של הופ והקשו על השלמת הגעתו. אשתו של הופ סבלה מסיבוך במצבה הבריאותי במהלך המסע לאורך אוסטרליה.

המשגה של הופ

משימתו הראשונה של הופ כמושל הכללי הייתה למנות ראש ממשלה שירכיב ממשלה זמנית שתכנס לכהונתה ב-1 בינואר 1901. מאחר שהבחירות הכלליות הראשונות היו אמורות להתקיים רק במרץ, לא יכול היה הופ לפעול על פי הנוהג הרגיל של מינוי מנהיג המפלגת הרוב בפרלמנט. ב-19 בדצמבר 1900, בחר הופ את סר ויליאם ליין, ראש ממשלת ניו סאות ויילס, להרכיב את הממשלה הראשונה. בחירה זו גרמה להפתעה גמורה בקרב החוגים הפוליטיים האוסטרלים והבריטים. ההנחה באוסטרליה הייתה שלתפקיד זה יבחר דווקא אדמונד ברטון, שהיה מנהיג מפתח של התנועה לאיחוד אוסטרליה וממנסחי החוקה. מבחינת כללי הפרוטוקול ניתן היה להגן על החלטתו של הופ, אך קשה היה שלא להתעלם מכך שלליין הייתה התנגדות חזקה לרעיון האיחוד עד לרגע האחרון לפני ביצועו והוא היה בלתי אהוד על חוגי הפוליטיקאים שתמכו באיחוד. ההסברים למינוי התבססו על התקדים של איחוד קנדה, שאז מונה ג'ון אלכסנדר מקדונלד, ראש הממשלה של המושבה הבכירה, אונטריו, להיות ראש ממשלת קנדה. כמו כן, ברטון לא היה חבר בשום פרלמנט (הוא התפטר מהפרלמנט של ניו סאות' ויילס מוקדם יותר באותה שנה) ועל אף שהיה לו ניסיון פוליטי משמעותי, הוא נחשב בחוגים מסוימים כבלתי מתאים מבחינה פוליטית. לעומתו, ליין זכה להכרה כפוליטיקאי קשוח ומנוסה.

אף על פי כן, עד מהרה התבהר שליין לא יצליח להרכיב את הממשלה הראשונה. אלפרד דיקין ופוליטיקאים בולטים אחרים, במיוחד אלה מוויקטוריה, יידעו את הופ שהם לא ישרתו בממשלה תחת ליין. ב-24 בדצמבר החזיר ליין את המינוי והופ הטיל את תפקיד ראש הממשלה הראשון של אוסטרליה על אדמונד ברטון, מנהיג תנועת האיחוד והאיש שכולם סברו שהוא ראוי לתפקיד. ברטון הרכיב באופן מוצלח ממשלה, שליין היה חבר בה, וב-1 בינואר 1901 היא הושבעה על ידי הופ. באותו יום התכנסה הממשלה יחד עם הופ בבניין הממשלה בסידני.

הופ, שחשש שמעשהו יהווה תקדים לאומה החדשה, יישר קו באופן כללי עם הדוגמאות הבריטיות והקנדיות לתפקידיו החוקתיים. הייתה לו היכרות קרובה עם רבים מחברי הממשלה והוא יצר קשרים אישיים קרובים עם ברטון והצליח ליצור עבורו עמדה של כבוד והשפעה בקרב הפוליטיקאים הפדרליים החדשים. הוא נועץ באופן קבוע עם ברטון ועם ג'ורג' רייד, שהיה אז מנהיגה החזק של האופוזיציה, לקראת הבחירות הראשונות שהתקיימו במרץ.

הוויכוח על תפקיד המושל

קריקטורה של הופ מהעיתון The Bulletin על יומרותיו המלכותיות - 1901

בעיות נוספות צצו עד מהרה על יצירת המכניזם של הממשלה החדשה. הופ הביא עמו את מזכירו האישי, קפטן אדוארד ויליאם וולינגטון, שטיפל בכל הקשרים של הופ עם לונדון. לוולינגטון היה ניסיון רב במנהל הקולוניאלי האוסטרלי. עוד קודם לכן הוא היה יועץ של מושלים רבים וזכה במוניטין כמומחה בניהול הקשר עם משרד המושבות בלונדון. למרות שהאוסטרלים סלדו מהאפשרות שאנגלים יקבלו את האחריות על ענייני המדינה, ומהעובדה שלוולינגטון לא הייתה כל אחריות כלפי הפרלמנט האוסטרלי למרות עמדתו המשפיעה בממשלה.

בעיות נוספות צצו בנוגע ליחסים שבין המושל הכללי החדש לבין מושלי המושבות שהפכו להיות מושלי המדינות. חיכוכים התגלו בין הופ לבין כמה מהם, במיוחד עם מושל אוסטרליה הדרומית, הלורד טניסון, שירש את הופ בתפקידו כמושל הכללי, על זכותו של המושל הכללי לקבל גישה לתכתובות של מושלי המדינות. שאלת עצמאותן של המדינות הועלתה והיה חשש מהשתלטות של הממשלה הפדרלית על ענייניהן של המדינות, עד אשר הושגה פשרה, על פיה סוכם על כפיפות במידה מסוימת של מושלי המדינות למושל הכללי. הופ המשיך להיאבק כנגד גישות מיושנות שרווחו במדינות, למרות שמעמדו הציבורי השתפר לאין ערוך בעקבות הצלחתו בארגון ביקורם המלכותי של הנסיך ג'ורג', דוכס קורנוול ויורק, לימים המלך ג'ורג' החמישי ואשתו מרי מטק. התנהלותו המנומסת עם מושלי המדינות ויכולות הגישור שלו סייעו להבטיח את מעמדו בשנים הראשונות של האיחוד האוסטרלי.

הייתה גם תרעומת על גינוני המלכות שעל פיהם נהג הופ במלאו את תפקידו, ועל ההוצאות שהיו כרוכות בכך. ביקוריו הרשמיים במדינות גרמו לעיתים קרובות להוצאות מצדן של הממשלות המקומיות שלא כוסו על ידי הממשלה הפדרלית, וגרמו לחילוקי דעות ביחסים בין המדינות לממשלה הפדרלית, חילוקי דעות שיושבו רק ב-1905, לאחר סיום כהונתו של הופ.

השפעתו על ממשלת ברטון

בתפקידו החדש הוכיח הופטון את עצמו כבעייתי ביחסי הציבור שלו. למרות שדבריו בנושאים שנויים במחלוקת היו ברורים למדי ולמרות שהוא חתר לאחדות לאומית בחודשי כהונתו הראשונים, הוא ביצע כמה משגים בסוף שנת 1901 ובתחילת 1902 בנקיטת עמדה פומבית בכמה נושאים מדיניים. המשגה הבולט ביותר היה בנאום שנשא בפני אגודת ילידי אוסטרליה בינואר 1902. הופ בחר לדון בנאומו במדינות הממשלה בנוגע למלחמת הבורים. הוא הגן על החלטתו של ברטון להתחייב לסיוע במלחמה זו, הדגיש את חלקו האישי בהגעה להחלטה זו בשיתוף עם ברטון ודגל בדעה שזוהי חובתה של אוסטרליה לעמוד מאחורי ממשלת בריטניה במלחמה.

למרות שברטון ורוב הנוכחים באירוע זה היו שבעי רצון מנאום פטריוטי זה, התייחס מנהיג האופוזיציה, ג'ורג' רייד, לסוגיה זו כדוגמה להתערבות בלתי ראויה מצדו של המושל הכללי בסוגיות פוליטיות שהיו עניינו הבלעדי של הפרלמנט. דיון נוקב על הפרשה התנהל בפרלמנט וגרם לביקורת על ממשלת ברטון. השבועון The Bulletin סיכם את דעתה של האופוזיציה במאמר המערכת שלו מה-8 בפברואר: "מאז יום הגעתו של המושל הכללי, הוא הפגין, באישורו של מר ברטון, סמכויות שעומדות לחלוטין בניגוד לזכויות של אומה בעלת ממשל עצמאי".

למרות שמנהיגים אחרים לא הביעו הסתייגויות כה חריפות ממעשיו של הופ, הם ניהלו ויכוחים על אופי תפקודו של המושל. ברטון עצמו הודה שבמידה מסוימת הוא היה מושפע מהופ. למרות שבתחילה הוא לא היה מוכן להתחייב לסיוע לבריטניה במלחמת הבורים, חשפו תכתובות של הופ למשרד המושבות בדצמבר 1901, שעמדתו של ברטון בסוגיה השתנתה ככל הנראה עקב מאמציו של הופ.

להופ גם הייתה השפעה על חקיקתו ב-1901 של חוק הגבלת ההגירה ועל תוכנו. הנחיות ממשרד המושבות חשפו את העובדה שבנוסח הראשוני של החוק, הוא היה בלתי מקובל על ממשלת בריטניה ושהופ קיבל הוראה לא להעניק את ההסכמה המלכותית עד אשר יוכנסו בו שינויים. הופ מצא את עצמו בהתלבטות קשה. החששות מפני ההגירה רווחו אז מאוד בדעת הקהל האוסטרלית והחוק זכה לאהדה ציבורית, למרות חוסר שביעות רצונה של ממשלת בריטניה מנוסח החוק. לאחר מכן הגיעה תקופה שבה היה על הופ לנקוט בעמדה עצמאית בהיעדר הוראות נוספות מלונדון בנוגע להסכמתו על התיקונים לחוק והיה עליו לאזן בין האינטרסים של אוסטרליה לבין האינטרסים של משרד המושבות. סמכותו של הופ לתת את הסכמתו לתהליכי החקיקה הייתה אפקטיבית ויושמה בחוכמה כדי להימנע מעימות עם הצבור על הסוגיה.

הופ קשר קשרי ידידות מעניינים עם האנרכיסט ופעיל האיגודים המקצועיים ממלבורן, ג'ון "צ'אמי" פלמינג. במאי 1901, מחה פלמינג כנגד מצב האבטלה במלבורן על ידי כך שהסתער על גשר הנסיך בעיר וחסם את מרכבתו של המושל הכללי שחצה אותו. על פי כמה דיווחים, בעקבות האירוע דחף הופ את הממשלה להגדיל את היקף העבודות הציבוריות בעיר.

המחלוקת הכספית וההתפטרות

כהונתו של הופ כמושל הכללי באה לסיומה באופן פתאומי ומביך באמצע שנת 1902 לאחר מחלוקת על הסידורים הכספיים הנוגעים לתפקידו. בכינוסים החוקתיים של שנות התשעים של המאה ה-19 הוגדרה משכורתו של המושל הכללי בסכום הנדיב של 10,000 ליש"ט, סכום שנקבע בהתאמה למשכורתו של המושל הכללי של קנדה. אך בקנדה הוקצו תקציבים נפרדים להוצאות נסיעה, מגורים ופנאי, סכומים שלא הועמדו לרשותו של הופ.

דיונים על סוגיה זו עוררו את היריבויות המסורתיות בין ניו סאות' ויילס לבין ויקטוריה, כשכל אחת מהמדינות טענה שמקום מושבו של המושל הכללי צריך להיות בעיר הבירה שלה. בסופו של דבר הוקצו מעונות עבור המושל הכללי בשתי המדינות והציפיות היו שהוא יבלה את זמנו בשני המקומות. יחד עם זאת, תקציבים למימון שני מעונות רשמיים גדולים כאלה במקביל לתכנון מעון שלישי בבירה הפדרלית העתידית, היו נושאים לוויכוחים ממושכים בין הממשלה הפדרלית לבין ממשלות המדינות.

הן ויקטוריה והן ניו סאות' ויילס נמנעו מדיון בנושא ולא הצליחו להעביר חוקים שיבטיחו את מימון שהותו של המושל בתחומן. עם כניסתו לתפקיד ב-1901, לא אושרו עדיין להופ הקצבות רשמיות להוצאותיו, אך בשיחה אישית עם ברטון, הובטח לו כי לפחות 8000 ליש"ט לשנה יוקצו לו להוצאות הקשורות במילוי תפקידו.

משרד המושבות יעץ להופ להגביל את הוצאותיו כל עוד המצב לא ברור, אך הופ היה בזבזן מטבעו בהתנהלותו הציבורית וסכומים משמעותיים הוצאו על ידו לנסיעות ולאירוח הביקור המלכותי של הנסיך ג'ורג'. בינתיים השהה ברטון את חקיקתו של חוק לכיסוי ההוצאות עד לאמצע שנת 1902. באותה עת הסתיימה כבר האופוריה בעקבות הביקור המלכותי ותשומת הלב של החוגים הפוליטיים ניתנה למיתון הכלכלי והבצורת שעדיין נמשכו ותבעו מחיר מהכלכלה האוסטרלית. נאומו של ברטון לטובת התקציב של ה-8000 ליש"ט היה רפה וכל האחרים שהשתתפו בדיון התנגדו לנוסח החוק, שבהמשך תוקן כדי לכסות את ההוצאות של הביקור המלכותי. הפרלמנט הבהיר שלא תאושר הקצבה נוספת למימון פעילותו של הופ בנוסף למשכורת שכבר אושרה לו. הופ היה המום. הוא כבר הוציא כספים רבים על חשבונו כדי לממן הוצאות הקשורות לתפקידו והדבר גרם לו לגרעון אישי.

כשהוא מושפל ציבורית מנזיפת הפרלמנט, וכשבריאותו עדיין לא תקינה באופן יחסי, הודיע הופ ב-5 במאי למשרד המושבות על רצונו להשתחרר מתפקידו. משרד המושבות הביע את חוסר שביעות רצונו ממעשיה של ממשלת ברטון וקיבל את רצונו של הופ.

למרות שהתקשורת והפוליטיקאים היו חלוקים בדעותיהם על מי רובצת האשמה על ההתפטרות הפתאומית של הופ, ורבים ניסו להניא אותו מכוונתו, בסופו של דבר היה ברור שתחושתו של הופ שתפקיד המושל הכללי אמור להיות מקביל לזה של המשנה למלך בהודו. ניסיונו של הופ לשרת את אוסטרליה כדמות זוהרת מטעם האימפריה הבריטית גרמה לו להיכנס לעימות עם הפוליטיקאים המקומיים ובסופו של דבר גרמה לו לסוף מביך של תקופת כהונתו. למרות שתקופת כהונתו הקצרה ורצופות החיכוכים של הופ גרמה לעימותים על השאלה אם המינוי לתפקיד צריך לבוא מקרב האוכלוסייה המקומית של אוסטרליה, הבינו יורשיו עד מהרה את הצניעות הנדרשת לתפקיד ויישמו אותה.

הופ ומשפחתו הפליגו מבריזביין ועזבו את אוסטרליה ב-17 ביולי 1902, למרות שבאופן רשמי הוא המשיך להיות המושל הכללי של אוסטרליה עד ה-9 בינואר 1903. למרות הסיום הצורם של כהונתו, הוא זכה לאהדה ציבורית באוסטרליה ונערכו לכבודו פרידות מרגשות בסידני ובמלבורן. עם שובו של הופ לבריטניה, הכיר לו המלך אדוארד השביעי תודה על שירותו והעניק לו את התואר המרקיז מלינלית'גו.

שנותיו האחרונות

למרות רצונו העז להתמנות תפקיד המשנה למלך הודו, נמנע מהופ המינוי על רקע בריאותו הרופפת ועקב התפתחויות פוליטיות שמנעו זאת. למרות זאת, בנו, ויקטור הופ, מונה לתפקיד זה (לאחר שדחה את תפקיד המושל הכללי של אוסטרליה) וכיהן בו בין השנים 1936 – 1942.

תפקידו הפוליטי האחרון של הופ היה מזכיר המדינה לענייני סקוטלנד, בחודשים האחרונים לכהונתו של ארתור ג'יימס בלפור ב-1905. ג'ון הופ מת באופן פתאומי מאנמיה ממארת בפו שבצרפת, ב-29 בפברואר 1908.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון הופ בוויקישיתוף

• "Hopetoun, seventh Earl of (1860–1908)". Australian Dictionary of Biography
• "Hope, John Adrian Louis, seventh earl of Hopetoun and first marquess of Linlithgow (1860–1908)". Oxford Dictionary of National Biography
• Serle, Percival (1949). "Hope, John Adrian Loius". Dictionary of Australian Biography.