ג'ון ורקר, ויקונט גורט השישי
ג'ון סטנדיש סרטיז פרנדרגסט ורקר, הוויקונט השישי מגורט (באנגלית: John Standish Surtees Prendergast Vereker, 6th Viscount Gort; 10 ביולי 1886 - 31 במרץ 1946). היה איש צבא ומדינאי בריטי. פיקד על חיל המשלוח הבריטי לצרפת במלחמת העולם השנייה, ושימש כנציב העליון השישי על ארץ ישראל.
 | |||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
10 ביולי 1886 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  | ||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 1946 (בגיל 59) לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||||||||||||||||||||||
| השכלה | |||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו
עריכהגורט נולד ב-10 ביולי 1886 בלונדון וגדל במחוז דרהאם. הוא חונך בבית הספר הארו, ולאחר מכן באקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ'. הוא ירש מאביו את התואר המשפחתי "לורד גורט", ב-1902, ומונה לקצין בגדודי הגרנדירים ב-1905.
ב-1914 הגיע לדרגת קפטן, ונלחם במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית. ב-1918 הגיע לדרגת לוטננט קולונל, וקיבל את העיטור הצבאי הבריטי הגבוה ביותר, צלב ויקטוריה, וזאת בנוסף לעיטורים רבים נוספים.
גורט לימד באקדמיה הצבאית בקמברלי לאחר המלחמה, קודם לדרגת קולונל ב-1925, ופיקד על חטיבת ה"גארדס" למשך שנתיים, ומשם המשיך לפיקוד על האקדמיה הצבאית. ב-1937 קיבל דרגת גנרל, ולאחר מכן מונה לראש המטה הכללי הקיסרי. ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, קיבל גורט את הפיקוד על חיל המשלוח הבריטי לצרפת.
מלחמת העולם השנייה
עריכהחיל המשלוח הבריטי לא התערב במלחמה עד לפלישה הגרמנית לארצות השפלה ולצרפת במאי 1940. "תוכנית D" שהגה המטכ"ל הצרפתי, שכללה התקדמות חיל המשלוח אל תוך בלגיה, על מנת לפגוש שם את הפולשים הגרמנים, התמוטטה. חיל המשלוח ביצע את חלקו, אך התמוטטות הקונספציה ההגנתית הצרפתית, שנשענה על קו מאז'ינו, ולא הייתה מוכנה לטקטיקות הבליצקריג, ולחצייה המשוריינת של הגרמנים את יער הארדנים, שנחשב לבלתי חדיר לשריון, הותירו את התמרונים על פי התוכניות המוקדמות חסרי תועלת. עד מהרה מצא עצמו חיל המשלוח נצור על גדות התעלה, ומנותק מחלקם הגדול של הכוחות הצרפתים, כאשר אין בכוחו להכריע את המערכה, שבשלב זה כבר נטתה לטובת הגרמנים באופן ברור. גורט הורה על מבצע של פינוי מהיר, בכל כלי שיט שעמד לרשות בעלות הברית. הכוחות רוכזו ליד עיר הנמל דנקרק, כאשר חלק מהם מעכב את האויב בלחימה (אם כי מסיבה לא ידועה נעצרו הגרמנים בעצמם, ולא המשיכו את התקדמותם לדנקרק, למשך כמה ימים קריטיים במהלך הנסיגה הבריטית אל החוף), ודואג לכך שרוב חיל המשלוח, וכן חיילים ואזרחים צרפתים, יפונו אל בריטניה. במהלך המבצע, שכונה "מבצע דינמו", פונו כשלוש מאות וארבעים אלף חיילים, בין 26 במאי ו-4 ביוני 1940.
הייתה זו נחישותו של גורט, אל מול התנגדות של הגנרלים הצרפתים, ובשלב מסוים אף של ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל, בצירוף הקרבתם של הטייסים והמלחים הבריטים, שאיפשרו את פינוי חיל המשלוח הבריטי מצרפת, ולמעשה את המשך המלחמה.
"רוח דנקרק" הייתה רוח של עמידה איתנה ועיקשת אל מול האויב הגרמני, אך גם סימלה את אחת התבוסות הגרועות בהיסטוריה של הצבא הבריטי. צ'רצ'יל העיר כי "מלחמות אין מנצחים באמצעות פינויים". על גורט היה לשלם את המחיר.
בשנת 1940, לאחר שובו מצרפת מונה גורט לשליש למלך ג'ורג' השישי. הייתה זו הסטה הצידה מהמסלול של פיקוד צבאי קרבי. לאחר מכן שימש כמושל גיברלטר ומלטה בתקופות קשות מאוד במלחמה בים התיכון. שם נמצא שימוש לרוחו העיקשת, ולעמידתו האיתנה. בשנת 1943 קיבל את דרגת הפילדמרשל.
הנציב העליון בארץ ישראל
עריכהבנובמבר 1944 מונה לנציב עליון על ארץ ישראל ועבר הירדן. בתפקיד זה שימש כשנה, ועל אף שנאמר עליו שהוא אוהד את מטרת הציונות, לא הותיר גורט רושם של ממש בתפקיד זה, אותו עזב בשל מצב בריאות לקוי. בהמשקיף נכתב עליו שהוא היה נוח ליהודים מקודמו וייחסו לו את הרשות לגולי מאוריציוס לשוב לארץ ישראל[1].
מיוני עד ספטמבר 1945 שהה גורט בלונדון בגלל בריאותו הלקויה. הוא שב לארץ ישראל ב-26 בספטמבר[2], אולם לאחר זמן קצר התפטר מתפקידו. ב-2 בנובמבר 1945 הודיע שר המושבות בפרלמנט הבריטי על התפטרותו של גורט מטעמי בריאות. הועלו השערות לגבי סיבות ההתפטרות, כמו חילוקי דעות בינו לבין משרד המושבות[3]. גורט עזב את ארץ ישראל ב-5 בנובמבר 1945 והחליף אותו ג'ון שאו, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, עד הגעת מחליפו הקבוע[4] - אלן קנינגהם. במהרה נודע שאכן אובחן סרטן בגופו והוא נפטר בחודש מרץ 1946 בלונדון.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הנציב העליון לורד גורט, דבר, 31 באוקטובר 1944
- מת לורד גורט, דבר, 1 באפריל 1946
- ג'ון ורקר, ויקונט גורט השישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ מ. סוקר, אגרות מבירת הארץ, המשקיף, 11 בנובמבר 1945
- ^ לורד גורט חזר, דבר, 26 בספטמבר 1945
- ^ הנציב העליון התפטר, דבר, 4 בנובמבר 1945
- ^ אתמול עזב לורד גורט את הארץ, דבר, 6 בנובמבר 1945